קהילה מקסימה ואהובה
מיום ראשון הקרוב עד יום רביעי בשבוע הבא אהיה אצל גיסי, לא אהיה מחובר למחשב, ואני לא אוהב לכתוב בנייד שלי.
אשמח רק אם תהיינה לכן.ם חדשות בעניין - N.LEE שתעדכנו אותי.
אני מקבל הודעה במייל על תגובות לפוסטים שלי.
חג שמח ובריאות לכולן ולכולם.
אריק
הנה מה שבאמת מחכה לנו.
האם באמת השעות יתפנו? איזה שעות? כבר עכשיו מורים מלמדים בחצי שנה חומר של 3 שנים ב 4 שעות שבועיות. על מי צוחקים כאן? בכתבה הזו, והיתה עוד כתבה לידה, עולה טענה של האוניברסיטאות שבלאו הכי מה שמלמדים בתיכון לא מתקרב לרמת ההוראה באוניברסיטאות, בוודאי במד"ח ובמד"ר.
יו"ר וועדת מקצוע היסטוריה הסביר שעבודות החקר על השואה ב- 30% א-לה רפורמת פירון היו ברמה נחותה כלכך, שהחזירו את הנושא לבחינת הבגרות. אני רוצה לתת דוגמה להערכה חלופית על המחזה "אדיפוס המלך" על מנת לשקף את הקשיים שממתינים למורי התיכון עם תלמידים שסיימו 9 שנים במערכת החינוך. לאחר שלמדנו היטב את אדיפוס המלך כל תלמיד נדרש לשאול 7 שאלות על המחזה. הוסבר, ששאלות איתור מידע, שאלות סיכום ושאלות כן/לא מחוץ לתחום. לימדתי את מילות השאלה,ואילו תחומי ידע/ענין הן מכסות כנראה בפעם בראשונה הם שמעו עליהן. מתוך 22 תלמידים, רק 3 כתבו שאלות שבטאו הבנה של המחזה, של יכולת לראות את המחזה כמכלול שלם ולא רק כאוסף של פרטים. חייב לציין שהחרדה משאלת שאלות גדולה מאוד, גם אצל תלמידים טובים.
אני חייב לומר שכלל לא אכפת לי שמורידים מחומר הלימודים. גם כך, חיתוך חומרי הלימודים במטריצה של היסטוריה/ז'אנר כלכך מעוות את המציאות, שאין לנו אלא לבכות.
יש נסיונות מדי פעם של מפמ"רי ספרות לדורותיהם להרחיב את היריעה ביצירת "אשכול נושאים" [ראו פרק השירה מחצית שניה המאה ה- 20], נושא מרכז 5 יח"ל, האם אין קבוצת נושאים שחוזרת על עצמה לעייפה, שנה אחרי שנה?
מה עם התנ"ך, מדוע הוא הפך לנחלת המורים לתנ"ך בלבד? מה שיר בתהילים אינו שיר? מה עם הפיוט הקדום? למה נלמד בחוג לספרות עברית [ייזכר לעד פרופ' פליישר חתן פרס ישראל ז"ל] - מה הוא לא שיר?
מעניין האם ספרות חיצונית אינה ראוייה להילמד במסגרות של שיעורי ספרות? אגדות מהתלמוד? אבל התלמיד הישראלי הממוצע [כולל זה שבחינוך הדתי] מבין שהספרות העברית לא היתה קיימת עד המאה ה- 10. נוצר אז עוד חור של כמה מאות שנים בזמן [כ- 600 שנים] [לא מוסבר, למי יש זמן בכלל] ומגיעים לביאליק? למה ביאליק? אמנם הוא משתחצן ש"הכל ממני ובי הוא" אבל גם הוא יודע מהו המעיין ממנו שאב לשון, תבניות לשון, נושאים, רעיונות. התוצאה, תמונת עולם א-היסטורית, מעוותת שמשקפת היעדר רציפות, שמעודדת מחשבה שסופר/שמשורר הוא אדם מחוץ לזמנו.. האמנם?!
ומה מלמדים משירי ביאליק? בוודאי חייבים שיר לאומי, הרי הוא משורר לאומי, אז קדימה "על השחיטה". ישנה גם מצגת טובה שחוסכת זמן שיעור למורה, מה טוב ומה נעים. דן פגיס, לא משורר לאומי, כתב פואמת ענק על השואה, למה היא לא טובה, או למה רק שיר אחד ממנה?
אני כבר לא מתייחס לסיפור הקצר שכל הוראתו בחטא יסודה, כי מתעלמים לגמרי מהסיפור המקראי, מסיפורי האגדה בתלמוד [העיקר מלמדים מיקרו סיפור של קפקא, כשהתלמוד מפוצץ בדגם הזה, והסיפורים לא פחות מתוחכמים]. לגבי הרומן. כן, זו הרי הבדיחה הפדגוגית במיטבה. או אולי אומר החלמאות הפדגוגית במיטבה. הרומן, שגם מבוגרים קוראים מעט ממנו, והרוב אם קוראים אז אלה ז'אנרים של בידור, ספרות-טיסה, רומן רומנטי. אם ישנה יומרה לעורר קריאה של ספרות-איכות או סוגה עילית, אז לא הקולנוע יעשה זאת [עידוד שילוב הקולנוע בהוראת ספרות - אמירת שלום למדיום הנרטיבי הארוך והמורכב באמצעות מלים]. מעניין מהם הרומנים הנקראים ביותר במערכת החינוך לקראת הבגרות ב- 2 יח"ל?מישהו/הם מתבייש/ים בתוצאות? ומהי רמת התשובות? ואיך מחלקים נקודות?
הדרמה היא הבדיחה האחרונה, שאפילו אינה גדולה מספיק כעלה תאנה לכסות ערוות השטחיות ויציאת "ידי חובה", אבל היא מנסה לטייח מציאות נלעגת: מחזה יווני, מחזה שייקספירי זה היסוד הקלאסי שמלמדים [ חייבים משהו לאריסטו, לא?!] - ככה נבטיח, תיאורטית, שלו יפגוש הישראלי הממוצע אנגלי באיזה פאב, השיחה תתפתח מעבר למזג האוויר. לשון אחרת, הוא "אזרח העולם".
גם מחזה מודרני אחד, ישראלי או אחר יש ללמוד. במי נבחר? במה נבחר? בארוך, בקצר, בזה שכתוב בעברית בת ימינו או בזה שתרגומו המודרני ארכאי אף הוא?
לסיכום, כל תמונת הספרות ב"קאנון" המעוות שיצרה וועדת מקצוע ספרות לאורך עשרות שנות קיומה מעוררת בי, לפחות, כעס ביומרה שלה, בראש ובראשונה, בהרעבת הסוס עד כמעט מוות, ואז תלונות אינסופיות, בהוראה לבגרות ובמניעים חברתיים-פוליטיים-פופוליסטיים שמובילים להצלחה אדירה במבחני הספרות 2 יח"ל בציון ממוצע ??
אתמול, בין מעבר למטבח לבין חזרה לכורסה הנוחה ראיתי את שלוש הגרציות: שתים בלונדיניות ואחת שחורת שיער. שלושתן מטופחות, מבוטקסות או מתוחות פנים, לבושות בגלימות פאר [לא הטעם שלי בבגדים], ושלושתן מרימות לאיזה מעצב בגדים ישראלי מגוחך עם שפם הכי מטופש, וחיוך הכי צבוע בעולם.
מודה, נשאבתי לתוך ההבלות הזו, מפני שלשתיים מהן היה הרבה מה להגיד. האחת היא מירי רגב, היא שחורת השיער, לבושה רע עם חזיה שמשאירה את החזה שלה באמצע הבטן. שום קשר לתצוגת האופנה, היא מדבררת את שטויות הבעל של זו שלידה, ונראה שאפילו היא לא מאמינה כבר לעצמה.
השניה, זו שרה נתניהו. חזיה טובה, מחזיקה מצוין את החזה. בניגוד למירי, היא לא מדברת הרבה, למרות שיש לה הרבה מה לומר. והבית בבלפור, מה כבר היה צריך לשפץ בו שעולה 50 מליון ש"ח? חוסר מודעות למטוס שהיא דרשה שישרת אותה, אבל לא שופטים גברת בצערה.
השלישית לא דיברה, מה כבר לה יש להגיד אחרי הפיאסקו של הנעליים של "הגבר שלה". תנו לה להלביש את שרה וזהו.
התבוננתי במחזה המזוויע, של שלוש הגרציות שהואילו בטובן לרדת אל העם. שלושתן זקנות, לא רלוונטיות לכלום, אין להן מה להציע למעט אולי כסף וכוח.. אפילו זה כבר לא ברור לגמרי. האם מעצב האופנה בעל החיוך הנלעג הרוויח? ממש לא. אולי כמה ביביסטיות יסכימו לשלם סכומי עתק על "יצירותיו", אבל זהו.
אבל רק לחשוב איפה שתיים היו רק לפני שנה ואיפה הן עכשיו, מככבות בפינת "ביזאר" בטלוויזיה, מוצגות כמשתתפות בקרקס של עיוותים שונים. אולי באמת זה גורלן של נשות מנהיגים?
כשאני מסתכל בעולם, הפאתטיות נשארות פאטתיות, אפילו כותבים עליהן מחזות זמר. אחרות לא התאמצו לזכות באור זרקורים לפני אז לא דוחפות עצמן לשם כמו מסוממים אל מנת הסם.
כך נראית התהילה בעליבותה.
כן
4 חיסונים, שנתיים "נקי", והנה אני חולה קורונה.
תסמינים - בעיקר נזלת מפכה כנחל המתגבר, כאב ראש בעורף בעיקר.
2 אופטלגין, ואני מסודר ל- 12 שעות.
אביב שמח
מאז יום ראשון אני כעוס מאוד וחרד. היום במיוחד. אני מתכנן לקחת את הנכד שלי מהגן לגינת המשחקים להתנדנד שעה לפחות [הוא אוהב אוהב להתנדנד בלי סוף], ואני מפחד. פעם ראשונה בחיי שאני מפחד מ-מחבלים.
נוח לי מאוד, בהיותי חלק מהחוזה החברתי שמעניק לי את השיוך ישראלי, להתבצר בתוך עמדה קורבנית לגמרי. זה מכעיס אותי מאוד. אני לא קורבן, מעולם לא הייתי קורבן ולא רוצה להתחיל עכשיו.
חדרה - באר שבע - בני ברק
ישבנו עם חברים לארוחת ערב בביתם, אחרי שלא נפגשנו תקופה. בין לבין המארח מציץ בנייד ומתחיל לקלל בקולו המרעים: מפגרים, טיפשים, למה? למה?
בן כספית, אחד מה"טורנים" ומ"מעצבי דעת הקהל" שאני קורא את דעותיו שאל: מדוע כל פעם שיש נפנוף כנף יונה, מייד יגיעו קיצונים למרוט נוצותיה, לרסק אותה ולקבור אותה רחוק.
קיצונים זה גם בן גביר שחייב ממש, אבל ממש חייב לעלות אל הר הבית ברב תהלוכה. הענין הוא, שרבים במקרה הזה, אחרי שלושה פיגועי רציחה, גם מתונים בנו, יחסית, מסכימים אתו, ש"צריך להראות להם".
ורק לחשוב שהתחלתי את השבוע באיזו תקווה שהטירוף באוקראינה אולי בדרך לסיום, שיש התקדמות כלשהי למען הבדווים, בשמחה לאידו של המפלצת ששלטה פה 12 שנים, שלפיד זוכה בפירות הסכמי אברהם ולא הוא.
ביום ראשון, בעת ההלוויה של הרב קנייבסקי קראתי בטוויטר ובפייסבוק טרוניות בלי סוף על כך שהללוויה ביום ראשון, ולמה לא קברו אותו בלילה, ואיך החרדים הסכימו ל"הלין גופתו" שזו "עבירה דתית חמורה".
בוודאי שמעתי את קולות חבריי החילוניים מגוש דן, אלא שלא גדלו בירושליים שתדיר התנועה בה נפסקה בעבר בשל אירוח משלחות מכל העולם. [ פעם נופפתי דגל כתלמיד בכיתה ד' ]. הקטנוניות שלהם הרגה אותי, ולכן פרסמתי את הסטטוס הזה בדף הפייסבוק שלי. הוא הכיל גם התיחסות לשינוי בסוג השיח סביב זלנסקי, אבל הערה זו זכתה להתעלמות, אז אשאר רק עם ההערה הזו:
לפני 17 שנים בערך, אמה של לוסי ברחה דרך החלון הפתוח, התעברה והמליטה 4 גורים אצלנו בבית. בעת ההמלטה סעדה אותה בת זוגי.
הבן שלנו בחר בלוסי, לה הוא קרא "לוציפר" [אין לי עד היום הסבר לכך, אולי בדק גבולות?], והיא חיתה אתנו מאז אוגוסט 2005. בחודש האחרון נראה עליה שהסרטן אוכל אותה, אבל עדיין היה לה מצב רוח טוב, אכלה, שתתה וקפצה לחיקי בכל הזדמנות.
בשבוע האחרון ובמיוחד ביומיים האחרונים היא הפסיקה לאכול, לשתות. כבר לא קמה לרחרח את הפינות הקבועות שלה, והבקר היו לה פרכוסים קשים.
לא היתה לנו ברירה. אינני מאלה שיזריקו לכלבה שלהם סטרואידים כדי שתחיה עוד 3 או 4 ימים. לקחנוהו לצע"ב, ושם נפרדנו ממנה.
