לפני 17 שנים בערך, אמה של לוסי ברחה דרך החלון הפתוח, התעברה והמליטה 4 גורים אצלנו בבית. בעת ההמלטה סעדה אותה בת זוגי.
הבן שלנו בחר בלוסי, לה הוא קרא "לוציפר" [אין לי עד היום הסבר לכך, אולי בדק גבולות?], והיא חיתה אתנו מאז אוגוסט 2005. בחודש האחרון נראה עליה שהסרטן אוכל אותה, אבל עדיין היה לה מצב רוח טוב, אכלה, שתתה וקפצה לחיקי בכל הזדמנות.
בשבוע האחרון ובמיוחד ביומיים האחרונים היא הפסיקה לאכול, לשתות. כבר לא קמה לרחרח את הפינות הקבועות שלה, והבקר היו לה פרכוסים קשים.
לא היתה לנו ברירה. אינני מאלה שיזריקו לכלבה שלהם סטרואידים כדי שתחיה עוד 3 או 4 ימים. לקחנוהו לצע"ב, ושם נפרדנו ממנה.
פְּנֵי הָעֹפֶר נָחוּ, רָטְטוּ רַגְלַיִם - תַּמּוּ י"ז שָׁנִים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה