105 - יצחק עקביהו

 

יצחק עקביהו -

שיר ערב – גיאורג טרקל, תרגום יצחק עקביהו

בָּעֶרֶב, שָׁעָה שֶׁנֵלֶך בִּשְׁבִילִים אֲפֵלִים,
תוֹפַעֲנָה דְמוּיוֹתֵינוּ הַחִוְורוֹת לְפָנֵינוּ. 

שָׁעָה שֶׁנִצְמָא,
נִשְׁתֶה אֶת מֵימֵי הַאֲגָם הַלְבָנִים,
אֶת מְתִיקוּת יַלְדוּתֵנוּ הַעֲצוּבָה. 

נִפְטָרִים נַנוּחַ תַחַת שִׂיחֵי הַסַמְבּוּק,
נִתְבּוֹנֵן בַּשְׁחָפִים אֲפוֹרֵי-הַכָּנָף. 

עֲנְנֵי אָבִיב יַעֲברוּ עַל הָעִיר הַקוֹדֶרֶת,
הַשׁוֹתֶקֶת אֶת הָעִידָן הָאֲצִיל שֶׁל יְמֵי נְזִירִים. 

כַּאֲשֶׁר נַטָלְתִי יַדָיִיך דַקוֹת-הַגִזְרָה
פַּקָחְת עֲדִינָה אֶת הָעֵינָיִים הָעֲגוּלוֹת;
זֶה הָיָה מִזִמָן. 

אַךְ בִּפְקוֹד נוֹעַם צְלִילִים אֲפֵלִים אֶת הַנֶפֶשׁ
אַת, כּוּלֵךְ לְבָנָה, מוֹפִיעָה בַּנוֹף הַסְתָוִוי שֶׁל הרֵעַ

 

104 - פנינה רוזנבלום

יש בי פינה חמימה לאשה המופלאה הזו. פגשתיה לחלקיק שניה בהיותי בצבא. היא הגיעה למשפט אצל קחנ"פ והשאירה את סנדליה הלא תקניים אצלי במשרד. היא היתה כלכך יפה, דקה, אוורירית.

היא משקפת כיום את תרבות ה"סלב'ס" טרום הרשתות החברתיות וכל מיני קרדשיאניות למיניהן. לא שיחקה לפי הכללים, הרוויחה כסף מעבודה, הפסידה כסף, הקימה עצמה מחדש בעבודה. וכן נסתה מדי פעם להמציא עצמה כ"אמנית", מה שנחשב כסוג של "איכות" [ ראו האווילה, החברה של שרה ].

פנינה לא נוצרה בעזרת אף גבר, לא זכתה במה שזכתה בזכות או בגלל גבר עשיר. SELF MADE WOMAN.

תמיד אישה
פנינה רוזנבלום
מילים ולחן: פנינה רוזנבלום

קח אותי הלילה
נשק אותי חבר
שמור לי את הבוקר
תן לי כוח
למד אותי חבר
אהוב אותי הלילה
לפני שיגמר.

תמיד אישה, תמיד אישה
יפה וענוגה עצמאית ורכה
אישה אישה
תמיד אישה.

לא אמרתי שאבשל לך
לא הבטחתי שאכבס לך
אך אבטיח להיות לצידך
תמיד אהיה לידך
תן לי חופש לחיות
את האהבה
תן לי להיות לבד
אחזור תמיד אישה.

תמיד אישה, תמיד אישה…

 

מקור השיר – שירונט 

103 - ר' שלמה אבן גבירול

 

דלג לתוכן

ואת יונה / רשב"ג

 

וְאַתּ יוֹנָה חֲבַצֶּלֶת שְׁרוֹנִים / וְשׁוּלַיךְ מְלֵאִים פַּעֲמוֹנִים,

וְרִמוֹנֵי מְעִילַיךְ זְהוּבוֹת/אֲשֶׁר יִדְמוּ מְעִילֵי אַהֲרֹנִים,

וְעֵת צֵאתֵךְ לְעֻמָּתִי אֲדַמֶּה / הֲלִיכָתֵךְ כְּשֶׁמֶשׁ בַּמְּעוֹנִים.

שְׁבִי פֹה יַעֲלַת-הַחֵן, לְנֶגְדִּי / וְהָעִירִי לְדוֹדֵךְ הַשְּׂשׂוֹנִים.

קְחִי הַתֹּף וְהַנֶּבֶל וְשִׁירִי / בְּנִגּוּנֵךְ עֲלֵי עָשׂוֹר וּמִנִּים

וְקוּמִי הַלֲלִי דוֹדֵך בְּחִירֵךְ / יְקוּתִיאֵל, נְשִׂיא שָׂרִים וְרוֹזְנִים,

מְאוֹר עוֹלָם, יְסוֹד אַדְנֵי מְכוֹנָיו, / וְעַמּוּדֵי מְרוֹמִים בּוֹ נְכוֹנִים,

אֲשֶׁר כָּל רוֹזְנִים אֵלָיו מְיַחְלִים / וְלִדְבָרוֹ מְקַוִּים כָּל סְגָנִים,

אֲשֶׁר יִדְרֹשׁ – עֲדֵי יִיגַע – בְּחֶפְצָם, / כְּאָב יִדְרֹשׁ מְצֹא טֶרֶף לְבָנִים,

אֲשֶׁר פִּיהוּ לְכָל אָדָם בְּשׂוֹרָה / וְנִדְבָתוֹ יְקָרָה מִפְּנִינִים.

בְּרוּחוֹ חֵן וּבִלְבָבוֹ נְדָבָה / וְשִׂפְתוֹתָיו בְּכָל עֵת נֶאֱמָנִים.

גְבִיר דּוֹמֶה כְּשַׁחַק עַל אֲדָמָה / וְגַם כַּפָּיו לְהַמְטִיר כַּעֲנָנִים:

בְּהֵעָצְרָם – יְמוֹתוּן הַנְּפָשׁוֹת, / וְיִמָּלְאוּן – בְּהַמְטִירָם – רְנָנִים.

יְמַלֵּא אֵל מְהֵרָה מִשְׁאֲלוֹתָיו /וְיִהְיוּ מִשְׁאֲלוֹתַי לוֹ נְתוּנִים!

לפנינו שיר שבח – הלל – טיפוסי לימי הביניים. בנוי על בסיס ה- קצידה, "שירים בתבנית זו הם ארוכים ומתאפיינים במבנה מורכב. ראשית ישנו מבוא בעל אופי מגוון, שממנו המשורר נחלץ בבית מעבר לגוף השיר, שמוקדש לאדם מסוים כשיר שבח או ידידות. משקל אחיד וחרוז אחיד לאורך כל השיר." [1]

הבולט בדר"כ בקצידות, שהחלק השלישי שהוא שלל הברכות וה-הלל די קונוונציונלי – מעמד, כסף, בריאות, פוריות ומה לא?! מה שמרתק בחלק השלישי כאן מבית המעבר:

יְקוּתִיאֵל, נְשִׂיא שָׂרִים וְרוֹזְנִים,

מְאוֹר עוֹלָם, יְסוֹד אַדְנֵי מְכוֹנָיו,

הדימויים הסטריאוטיפיים של פוריות, שליטה במזג האוויר, ובכלל יחוס תכונה כמעט אלוהית ליקותיאל מופיעים גם בשיר הקינה על מות יקותיאל:

ראה שמש

רְאֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב אֲדֻמָּה/ כִּאִלּוּ לָבְשָׁה תוֹלָע לְמִכְסֶה,

תְּפַשֵּׁט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין / וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָּמָן תְּכַסֶּה,

וְאֶרֶץ – עָזְבָה אוֹתָה עֲרֻמָּה / בְּצֵל הַלַּיְלָה תָּלִין  וְתֶחְסֶה,

וְהַשַּׁחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלּוּ / בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכֻסֶּה.

(1040-1039) [2]

בקינה עושה רשב"ג דה-אוטומציה מבריקה של חלק השבח מהקצידה הזו, כאשר המוטיב המרכזי הינו הגדולה העל-טבעית של יקותיאל, ההגזמה שהינה מצרך מבוקש בשירי שבח באותה תקופה הופכת כמעט ל"האלהת" בן אדם.

המבוא יפהפה, שיר חשק מושלם. הפרשנים אולי יבארו שהיפהפיה הזו היא נשמת הרשב"ג הבאה אל יקותיאל לענגו באיזה נשף. [ היסוד ההומואירוטי חזק מאוד בפרשנות הזו].

 --------------------------------------------

מקור השיר – פרוייקט בן יהודה

ביוגרפיה – ויקיואנד

[1] ויקיואנד  [2] פרוייקט בן יהודה

• התאמה אישית
• עריכה
• סטטיסטיקות

102 - ק.א. ברתיני [ קלמן אהרן ברתיני ]

 

אני חש בגבי/ ק. א. ברתיני

אבן ואבן,
קרישי הדמים שמאבן לאבן
דלקת ורידים שבלשון הרפואה היא מיגראנס
נודדת לכאן ולכאן ומתמדת

הכיפות משקיפות בכספן, בזהבן,
על חושפי רבדים בכתב החרסי.

אני חש בגבי חיוך לבן,
נערה שעלתה מהר מהר בלולים ועתה
היא עומדת על גג
גם הבתים טיפסו עמה. עלו עד הרובע הארמני,
אטום הקירות.
העפיל במדרגות סמויות גון המשקופים המקולף,
ותום עזובה דומם כמו בחלום קרוש.

 מרביתנו מכירים את שם בנו, המנצח הידוע גארי ברתיני. כמה ממאיתנו מכירים את המשורר המיוחד הזה, שהתעסק עם הזקנה בטרם אבידן כתב את  "אדם זקן מה יש לו בחייו", בו בעיקר הוא התעסק בשאלות הפילוסופיות, אקזיזטנציאליסטיות, כמקובל אצל בני דורו שגדלו על ברכי הסוציאליזם והאקזיזטנציאליזם במהדורתו הצרפתית.

ברתיני הרבה יותר קונקרטי ומדויק. הגב כואב לו, כי הוא כבר לא בן עשרים וכבר לא עלם. עליָּה בסמטאות ירושלים העתיקה, כבר אינה כבעבר, עד כדי שזו שהיתה בלול [ בתו? ברור שאין כאן אמירה אירוטית ] כבר על הגג, והוא כושל בעיוורון במקומות שכבר הם שכבות עתיד למחקר ולחפירה אריכאולוגית, אבל הגב כואב לו.

בריאות מול מחלה, עבר מול הווה, קפאון וסטגנציה מול חיות של הנערה. הכל הוא חש בגבו, אינו רואה דבר, והחיוך לבן, נטול משמעות או גוון או שמא בתולי או טהור או מציין מוות מלא.  התמונה קשה, האווירה דומה למגילת איכה בעיקרה ולא לחזון עתידי מלא שמחה על ירושלים.

---

מקור השיר וביוגרפיה קצרצרה – דף המידע של איתמר

ביוגרפיה – ויקי ; לכסיקון הספרות העברית החדשה

שיר בזמרשת – קצר ומרתק

דוד אבידן - אדם זקן מה יש לו בחייו

101 - ט. יארה

אתמול ישבה אמי
האלים יסלחו לה אולי-
אבל האלות לא תסלחנה לעולם -
אצבעותיה מתכווצות ומתארכות
אודם שערה דהה
עיניה הירוקות מוכות ועצובות.

הגיע זמן
הגלגול החדש שלה,
והיא לא רוצה לחזור אלינו.

- - - - -
ינואר 2008, לאחר עריכה

ט.יארה היתה תקופה ארוכה האלטר-אגו שלי בישראבלוג. היא זכתה כמעט לאפס התענינות בקהל הרחב, אבל קבוצה קטנה יחסית של כותבים בכמה פורומים התלהבו ממנה ומגסות רוחה, הבוטות שבה והטירלול האינסופי שלה.

בשלב מסוים, ט.יארה אושפזה וקיימה מפגשים רוחניים עם העץ בחצר המוסד, אותו ראתה כאמהּ או כמאהב הסודי שלה. ט. יארה פחדה מאוד מאמהּ, היא ראתה בה את הרה, או את לילית היהודית או דמויות מן המיתולוגיה ההודית.

ט.יארה התחילה לכתוב אחרי שאמי הלכה לעולמהּ. השיר הזה אולי הרך מכל השירים שכתבה ט.יארה על האם הנוראה שלה.

מי שמחפש מקורות השראה - יונג, דוריס לסינג ב"שיקסטה" שלה, ספרי פנטזיה, מד"ב, מיתוסים עתיקים שאני קורא בדבקות, וסתם שעשוע.

גילוי נאות:

הטקסטים שנכתבו היו מרביתם גרועים אם לא כולם. הם נכתבו מהמקלדת לחלון, כמו "כתיבה אוטומטית, או כתיבה ברצף" ולא נעשתה בדר"כ עריכה מאף סוג. הרבה לא ידעו איך לכתוב לה: גברתי את פלצנית, גראפומנית משעממת [ נראה לי שאני נכנסתי בה פעם ברוע לב ].

הבלוג נמצא בישראבלוג.

אם הוא חי או מת, מחוק או מעלה אבק דיגיטלי על רפאי אותיותיו, אין לי שמץ של ידע.

אבל היום יום האהבה אומרים, אז באהבה אמא. פרטי השיער והעיניים מדוייקים לגמרי.

100 - מקסים גילן

מקסים גילן – השבעה

פורסם ע"יarikbenedek1 ביולי 2016פורסם בכלליעריכהמקסים גילן – השבעה

 

השבעה – מקסים גילן

"נוּר, תנשמת אהובה
שקולותיה מייסרים את
אמירי-הלילה

נור, תנשמת אכזרית המרטשת
עכברים ואהבות נואשות
נור, טורף מטריף
ומטורף בין פיו
הקמאי
נור, כל ניצב יהלום מקור
פלדה וקול מן
המעמקים.

נור, צלך על פני-ירח
בלילות שלפני גשם, על
רקיע כחול-קהה ( כך במקור)
ומהביל
נור, קראי את הקורבן
ותפול בזרועותי, מציד
אהבה, פרי-שבי."

 נור = אש והיא מקור הכל וסופו של הכל. הבחירה דווקא בתנשמת ממשפחת הינשופים, מצביעה על קשר עמוק אהבה-חכמה.  השיר הוא כמובן מעין תפילה או חיקוי של פולחן אלילי כזה או אחר.

משפחת הינשופים רבת זכויות בעולם האלים. אתנה היוונית, לאקשמי ההודית, בל נשכח את הידועה מכל בתרבות שלנו, היהודית - לילית וראגאנה הבלטית שהפכה בעזרת הנצרות למכשפה ידועה. [ סיבה להדוויג של הארי פוטר?]

כך או אחרת, דומה השיר הזה לשיר המתאר את סגולות האל, את המורכבות הגבוהה שבה, הטוב והרע שאינם חדים [ קהה, כלשון השיר ]. היא בעצם "חית הנפש" של המשורר/הדובר.

גילון פיתח וגיבש אידאולוגיה לאומנית כמו-כנענית, מה שמסביר היטב את אופיו האלילי של השיר, את התשוקה לדם, לחום הציד, ואולי את הצימוד/ההומנים המשולש הזה: נור, טורף מטריף / ומטורף.. המשחק בשפה ובלשון.

שיר יפה מאוד.

---

מקור השיר – בבל ושירים אפלים, ינשוף הוצאה לאור, אתר טקסט

ביוגרפיה – ויקי ;

 אמיר בקר – הארץ 2015

אלי אשד - המיתולוגיה הפרטית של מקסים גילן

מאמר של רן יגיל על שיר של גילון

99 - דאוד תורכי

דאוד תורכי – בת דוד

מבנות דודי הלכה בשביל, ליד מחסום עצרה ממול.
כל הפרחים בשביל קינאו, בשושנה נעימת הקול.
ממול עיני זרח חיוך, ב"בוקר טוב" כאור אציל.
חיוך שובה משמע ולב, באור פניו וטיב הצליל.
כאור ירח מרגיע ימים, מעל שכמי פרק העול.
את פני שטף מבט, משושנה בצד הגבול.
שדד חיוך מלב כאוב, שלא חייך מזמן, חדל.
האיר לעין עולם חשוך, כעלטה בשחור הליל.
את נפשי מילא תקווה, לאורך זמן שלום מקביל.
ולי נעים היה לפגוש, מסיר שעמום בקול צלול.
בת דודי טובת הלב, גנבה אותי מחיק בחיל.
מה טוב היה לראות צבייה, בבוקר אור ללא מכשיל.
מבת דודי בת האדם, מנע קירבה הפריד חתול.
אוי ואבוי לראש השחור, מאור מוחק אותו כליל.
לרב צערי סוהר רע-לב, הלשין – ואז נסגר השביל.



שיר שכתב דאוד תורכי לסוהרת יהודיה לה קרא "בת דוד" כמנהג יהודים וערבים לכנות זה את זה, בשל השיוך הגנטי-הפוליטי א-לה- ישמעאל ויצחק.

השיר עצמו יפהפה, כתוב במתכונת השירה הערבית , שבה הטור השירי בנוי משתי צלעות ועל פי מיטב מסורת שירת "החשק" . צבייה, שושנה דגש על "מה עשתה לי" ופחות "תיאור של האהובה", כנהוג גם בשירת החשק העברית בימי הביניים.

הסיום שבונה את התשוקה אל זו שמעבר לגבול נסגר בתמונה המיתית של הטוב המושלם והרע המושלם, סוהר הלשין – והיא איננה עוד בשביל.

אם תבדקו היטב תראו שהשיר גם מחורז, וגם צלעות הטור עובדות עפ"י עקרון הניגודים הדרמטי במיוחד.
-----------------------------


מקור השיר – עקיבא אור, מהפיכה ברוטאלית, הגדר השמאלית, 2008 השיר מופיע בתוך מאמר ארוך על דאוד תורכי

ביוגרפיה ומאמרים – ויקי ; 

מצפן, דברים לזכרו , 

עקיבא אור ; השב"כ, הודעה רשמית;