יום רביעי, 5 באוגוסט 2020

101 - ט. יארה




אתמול ישבה אמי
האלים יסלחו לה אולי-
אבל האלות לא תסלחנה לעולם -
אצבעותיה מתכווצות ומתארכות
אודם שערה דהה
עיניה הירוקות מוכות ועצובות.

הגיע זמן
הגלגול החדש שלה,
והיא לא רוצה לחזור אלינו.
- - - - -
ינואר 2008, לאחר עריכה

ט.יארה היתה תקופה ארוכה האלטר-אגו שלי בישראבלוג. היא זכתה כמעט לאפס התענינות בקהל הרחב, אבל קבוצה קטנה יחסית של כותבים בכמה פורומים התלהבו ממנה ומגסות רוחה, הבוטות שבה והטירלול האינסופי שלה.
בשלב מסוים, ט.יארה אושפזה וקיימה מפגשים רוחניים עם העץ בחצר המוסד, אותו ראתה כאמהּ או כמאהב הסודי שלה. ט. יארה פחדה מאוד מאמהּ, היא ראתה בה את הרה, או את לילית היהודית או דמויות מן המיתולוגיה ההודית.
ט.יארה התחילה לכתוב אחרי שאמי הלכה לעולמהּ. השיר הזה אולי הרך מכל השירים שכתבה ט.יארה על האם הנוראה שלה.
מי שמחפש מקורות השראה - יונג, דוריס לסינג ב"שיקסטה" שלה, ספרי פנטזיה, מד"ב, מיתוסים עתיקים שאני קורא בדבקות, וסתם שעשוע.
גילוי נאות:
הטקסטים שנכתבו היו מרביתם גרועים אם לא כולם. הם נכתבו מהמקלדת לחלון, כמו "כתיבה אוטומטית, או כתיבה ברצף" ולא נעשתה בדר"כ עריכה מאף סוג. הרבה לא ידעו איך לכתוב לה: גברתי את פלצנית, גראפומנית משעממת [ נראה לי שאני נכנסתי בה פעם ברוע לב ].
הבלוג נמצא בישראבלוג.
אם הוא חי או מת, מחוק או מעלה אבק דיגיטלי על רפאי אותיותיו, אין לי שמץ של ידע.
אבל היום יום האהבה אומרים, אז באהבה אמא. פרטי השיער והעיניים מדוייקים לגמרי.

אין תגובות:

פרסום תגובה