עדה ק הקדימה אותי בפוסט שלה - חדשות ישנות.*
גם אני כבר יומיים שוקע לעצבות-מה בשל הקורונה המתפרצת מחדש. אם הבנתי נכון, מי שייפגע ממנה הם צעירים שלא חוסנו עד עתה מאלפי שיקולים חסרי חשיבות למעט תכונת "אמא ברווזה" או "אמא פולניה" של הישראלי המצוי.
כמה ימים עוד נהניתי להאשים את הישראלים שחזרו מחו"ל ולא טרחו להכנס לבידוד. שוב התעצבנתי על עמיתיי מורים, שששו לא להתחסן משנעלם הפיקוח הדורסני על מצבם. וכך, ממש כך הם הודבקו ומדביקים, ונגיף דלתא מדבק הרבה יותר מהר מזן אלפא.
עכשיו אני סתם עצוב, כי זה מתוסף לכך שהחותנת שלי הועברה למחלקה סיעודית, בשל העובדה שהעובדת הזרה נטשה אותה. אבל הודיעה שאנחנו פיטרנו אותה כדי להעביר את חמותי למחלקה זו. היא הלכה לרופא תעסוקתי, שכמובן אנחנו מימנּו, על מנת לקבל תעודת מחלה שאסור לה להרים את החותנת, והיא עוזבת מעכשיו לעכשיו. נכון, גרסה קטנטנה של: הרצחת וגם ירשת?]
וגם חברת התעופה בה הזמנּו כרטיס ל- 72 שעות לאתונה על מנת לצפות במופע באיצטדיון גדול של גליקריה, שינתה את תאריך הטיסה, ולמרות שביטלנו מיידית, כסף?? נחכה ונראה.
קצת גליקריה להנאתנו
---------------------------
* חדשות ישנות הינה דוגמה נהדרת ל"מטאפורה מתה/שחוקה" זו שאיבדה את חיותה והפכה לקרום או לגוש קרח מעל יורה רותחת, אם נאמץ את לשון ביאליק ו"גילוי וכיסוי בלשון". אוקסימורון חד ודוקר ועם זה כל כך מציאותי, משקף מציאות ממש, שאני חושב שברגע המצאתו הפך לצירוף-מת בשל האקטואליות העזה שבו שגוברת על החיבור הלשוני החריג. כמו: רגלי ההר, גורד שחקים ושאר צירופים כבולים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה