478 - עשור שירים ועשרת השירים בו האהובים עליי

 אמנם בתגובות לחברים שכתבו פוסט על העשור המועדף עליהם כתבתי שאין לי עשור אבל יש שירים שאני אוהב, נזכרתי שאני אוהב מאוד את בילי הולידיי, וכנראה בכלל את השירים מאמריקה שהושמעו בשנות חייה.

אז קדימה לנושא של השרביט החם.

העשור הוא 1940 - 1950

הראשון -  1940 -You Are My Sunshine Jimmie Davis

השני - 1941 , God Bless The Child Billie Holiday

השלישי - 1941, let's do it let's fall in love billie holiday

הרביעי - 1942, (There'll Be Bluebirds Over) The White Cliffs of Dover Vera Lynn

החמישי - 1942, Perdido Duke Ellington

השישי - 1943, My Heart and I Decided Ella Fitzgerald

השביעי - 1944,  have yourself a merry little Christmas  Judy garland

השמיני - 1946, Prisoner Of Love Perry Como / Billy Eckstine / ink Spots

התשיעי - 1947, Mañana Peggy Lee

האחרון, מחזור שירים בילי הולידיי

439 - שמחת החורף

נושא חם/קר בשרביט - החורף

קצות אצבעותיי בחורף תמיד קופאות, גם בידיים וגם ברגליים.

כן, אני סובל מגירויים חזקים בעור הפנים בקור. [קרקוב, סטוונגר, ישראל בלילה קר], אבל:

אני אוהב להכין מרקים, או נזידים עשירי טעם ועתירי ירקות. מרק עוף "מכובס", שיש בו את ארבעת רכיבי החובה: סלרי, בצל, גזר, כרישה ויש בו גם עשבי תיבול: פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, טימין עם חתיכת עוף קטנה [כנף, שוק], ואפשר גם בלי עוף, ותמיד בלי אבקת מרק עוף.

כשאני בחוץ, בגשם, כשהכל אפור, העננים נמוכים אני חוזר למערות אבות אבותיי. יחד סביב האש, העשן המרעיל ומשהו חם מתבשל על האש, תיכף הוא ימלא את הבטן ויחמם את הגוף, ונלך לישון כרוכים אלה באלה. ביטחון.

אני גם אוהב חורף כי אפשר להתלבש בו בבגדים עבים, צבעוניים, מיוחדים. משחק התאמת הצבעים, הטקסטורות והמראה השלם אהוב עליי. לדעתי, רק לדעתי כי יש חולקים רבים עליה, הבגדים בחורף יפים יותר.

חורף מקסים ועתיר גשמים, שלגים, ברד שימלאו את כל חגווי הסלע, את כל הבארות, את כל מאגרי המים התת קרקעיים, את כל מאגרי המים העיליים את הכינרת ואת ים המלח.

כך, תמונה מסטוונגר-נורבגיה היא רקע לשיר חורף, שנקרא "נוף בחורף".

נוף בחורף

אֲפִלּוּ הַגֶּשֶׁם

נִרְעַד לְרֶגַע מַפְסִיק-

קְטַן עוֹלָם מֵת

^

חִלָּזוֹן שָׁמֵן

חוֹשֵׂף זוּג מֵחוּשָׁיו-

אֶסְקַרְגּוֹ טָעִים

^

הַגֶּשֶׁם פָּסַק

רוּחַ הַקֶּרַח צוֹלֵף-

הָאַרְנָב  נִטְרַף

^

אַרְזֵי לְבָנוֹן

הֵרִיחוּ נֶפֶשׁ מָטָר-

נִשְׂרַף הַמִּקְדָּשׁ

369 - שורה משיר

 הפעם בשרביט החם - שורה משיר זכורה, כזו שקופצת לה, אם ארצה ואם לאו, או כזו המחכה לציטוטה המיידי.

לפני המון שנים, הכרתי זוג בריטי, שתחביבם היה לשוחח באנגלית כלכך גבוהה, שאין סיכוי שהשומע, ללא הכשרה מתאימה, יבין אותם. בין לבין הם טענו, שהיכולת לצטט טקסטים משותפים מייצרת "זהות קהילתית-לשונית". זו טענה ממש חשובה, יתכן ולא הכי מבוססת, אבל יותר מפעם אני מזהה בשיחה, כשאני נדרש לאיזה איזכור, ובן/ת השיח נזכרות השיחה הופכת עמוקה ומורכבת יותר.

הבעיה בתרבות בת זמננו, שאין מצע משותף לקהילה, בטח בישראל, למעט השפה, שגם עליה עוד לא החליטו "איך היא?" ועמדות פוליטיות של "לנו/צרינו".

טליק הביא דוגמה משירים פופולאריים על גבול השירה האומנותית, אבל אצלי המחלקה תפוסה בעיקר על ידי שירי משוררים.

למשל אחת השורות הכי דרמטיות: "ואור חיוך ראשון ניצב- ומתמוטט" משירו של אלתרמן "חיוך ראשון" מספרו "כוכבים בחוץ". אני מצטט רק את הבית האחרון:

כִּי הַשָּׁנִים דְּמוּמוֹת עָבְרוּ עַל חַלּוֹנֵךְ,

כִּי צֶמֶד עֲגִילַיִךְ מֵת בְּתוֹךְ תֵּבָה,

כִּי הָרָזוֹן הַקַּר וְהַבּוֹטֵחַ אֶת פָּנַיִךְ כְּפַסָּל סִתֵּת.

כִּי בְּצֵאתֵךְ אֵלַי, כּוֹשֶׁלֶת כַּחֲלוֹם,

מוּל אֹפֶק הַמּוֹרִיד מָסָךְ עַל הַשְּׂרֵפָה,

שָׁמַרְתְּ לְמַעֲנִי אֶת הַיָּקָר מִכֹּל,

אֶת הַשִּׁלּוּם לַכֹּל,

פַּת עֶצֶב חֲרֵבָה

וְאוֹר חִיּוּךְ רִאשׁוֹן, נִצָּב- וּמִתְמוֹטֵט. 

שיר נפלא נוסף שאני אוהב לצטט ממנו הוא של רשב"ג:  "כתב סתיו בדיו מטריו ורביביו" מבחינתי, השורה היא ZEN שלם. [אגב, יש טענות שהייחוס לרשב"ג מוטעה.]

כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו / וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו

מִכְתָּב עֲלֵי גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן / לֹא נִתְכְּנוּ כָהֵם לְחֹשֵב בְּמַחְשָׁבָיו

לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי שַׁחַק / רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו

שורה שכל פעם מצחיקה אותי, שלמה ארצי: "גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת":

גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת,

בין שיחי השרך.

הוא מתנדנד כשהרוח נכנסת.

הוא נעזב,

הוא נושר בסתיו,

אל תהיי כועסת,

הוא מאוהב.

חשבתי גם על "קול דודי דופק" מתוך השורה המופלאה הזו משיר השירים, פרק ה', פסוק 2:

 "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה"

כל הפרק אגב, מוקדש לתשוקת האהובה אל אהובה, תשוקה גופנית ממש המייצרת בה בשמים, ריחות, שוטטות על חומות ירושלים.

לא אמשיך להביא ציטוטים, כי זה ימלא דפים בלי סוף.

אבל אתייחס לעוד שניים, על גבול השירה האומנותית:

אריק איינשטיין בשיר הנפלא, שכתב יחיאל מוהר, רוח סתיו: "ואם אתה קצת ציניקן", מתוך הפזמון -

זה הסתיו עם הענן

ועם הרוח המיבב,

ואם אתה סתם ציניקן

בכל זאת זה צובט בלב.

ושיר נוסף של שלישיית גשר הירקון "כשאור דולק בחלונך" שכתב עמוס אטינגר

כשאור דולק בחלונך אני שומע

איך מכתבייך נכתבים שם בוודאי

כשאור דולק בחלונך אני יודע

כי ביניהם לבטח יש מכתב אלי

https://www.baba-mail.co.il/content.aspx?emailid=47416

321 - ירושה/הורשה

 בקרוב יצא לאור ספר דיגיטלי של שיריי, שנקרא "שירת האלים".

לקראת פברואר יצא ספר ניירי בשם "צבירי שירה".

לקראת יוני, רומן מד"ב בשם "טמהארי".

וכעת אני בודק הוצאת ספר בהוצאה פרטית לגמרי, שהוא רק אוסף של צילומי פרחים שצילמתי בעשר השנים, או קצת יותר, האחרונות.

המחיר לא זול אך לא יקר במיוחד. אבל אין לי ענין ב"הד סטרט", אני יכול לממן בעצמי, מה גם שספר הצילומים יופק בחמישה עותקים בלבד:

לי

לשני צאצאיי ולנכדיי

לחבר הטוב ביותר [י"א]

ואולי אולי לאחייני, שהוא כבני.

מעבר לכך

אני הרי כותב מדי יום שיר, כך שמצטברים להם שירים נוספים. אני רוצה שכאשר אמות, אדע, שלפחות בספרייה הלאומית יש עותקים מספריי.

טיפ למוציאי ספרים בעצמם -

הקפידו לקחת אתכם עותקים מספרכם ולהשאיר בכל מקום בו יש ספריות ציבוריות-פתוחות, למשל צימרים, בתי מלון, חנויות ספרים, ככה לדחוף בין הספרים, גנים בהם יש ארונות ספרים פתוחים, גם בחו"ל, באותם מקומות בהם תמצאו ספרי מתח בעברית - למה לא?!

והכי חשוב -

מציאת קרוב ל- 300 תמונות מבין האלפים זה אסקפיזם ממדרגה ראשונה, מלא הנאה, אגב.

ניתן לקנות את הספר ממני, לקבל אותו בחינם.

arikbenedekchaviv@gmail.com

309 - שירים של מלחמה

 צוֹנֵחַ זַלְזַל *

מְרַחֵף בֵּין הָעֲנָפִים -

אוֹקְטוֹבֶּר הָכָא

----------------

תודה ל- ח"נ ביאליק

*

יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ

כִּפּוּר לַהוֹשַׁעְנָא גַּם-

חֲטָאֵי הִיבְּרִיס

*

הַשָּׂדֶה שָׂרוּף

דָּמַם הָעוֹף הַנִּשְׁחָט -

הַפּוֹעֵל שׁוֹבֵת

*

לַהַג צִפּוֹרִים

מַבְעִית יְבָבוֹת הָאִיד -

דְּרָרוֹת עָפוֹת

*

מְמַלֵּא יָרֹק

עֵינֵי צוֹפֶה  הֶעָתִיד -

דּוּכִיפַת מֵתָה

*

צִיצִית דּוּכִיפַת

מְחַטֶּטֶת בְּגֶזַע -

אֲדָמָה זָעָה

השירים הללו נכתבו ופורסמו החל משבת האחרונה. אני שם לב, שכמו אצל @הבהיר, הספינה שטה, בשירו "העוטף"   ציפורים ואוויר הינם סמלים המציינים את השינוי ואת הסכנה והחרדה.

אני רוצה להדגיש, שדוכיפת אינה מקרית, דוכיפת היא הציפור הלאומית הישראלית.

מקור התמונה