אני משתתף בפורום מסוים, בו ענינים קשים נכתבים.
הפעם נכתב וידוי קשה מאוד, שהגבתי לו בוידוי משלי.*
רב הגברים שאני פוגש משוכנעים שנשים נחותות
רובם משוכנעים שאמא שלהם צדיקה נסתרת
וכדי לסדר להם בראש את אי ההתאמה הם תוקפים
נשים, שאינן אמם או אחותם, או סבתם.
גברים יודעים עמוק עמוק בתוכם מי חזק ומי חלש, זו דרך השׂרידה הביולוגית של הזכר האנושי
וכך הם נטפלים לחלש מהם. כלומר לנשים, אחר כך לזקנים, לזרים, לילדים
אין דבר יותר עלוב מלראות גבר כוחני מופשט ממכנסיו, והנה הוא עלוב הנפש
ירכיים שקועות, שוקי תרנגולת, שיער מוגזם על הבטן, חזה שקוע פנימה
וגם.. נכון, אותו איבר עליו גאוות הגבר, גודלו כגודל הבוטן.
כעס עדיף אלפי מונים על התקפי חרדה ודכאון מדכאים ומתישים, אלה שאינם
לעולם נגמרים, אלה שכוססים בבשר נשמתך, בבריאותך ובחייך.
כעס הוא דרבון, הערה כדי שנדע שעלינו לפעול.
משכעסנו והבנו, נוכל אולי לפתור. אישית אני שייך לנמענים ולא ליוזמים.
אני מפחד פחד מוות מקונפליקטים או מפעולה שקשורה בכסף.. סיבה בשבילי
להכנס לדכאון חריף ממש. ונכון גם לא לישון.
למדתי להתיש את עצמי עד מוות כמעט כדי להירדם בלילה.
למדתי להודות: אני חולה קל בדכאון ויש לי הפרעת חרדה קשה
למדתי לקחת תרופות, למדתי להחליף אותן כל חמש שנים
למדתי להימנע.
פעם, פעם מזמן מזמן קנאתי באלה שנראו לי "חופשיים", בקופי בונובו
שחיים בגן עדן של "סקס". אבל אף אחד/ת חי [כולל צמחים ופטריות וחיידקים ונגיפים] אינו
פטור ממכאובו של עולם:
להלחם על הזכות להתרבות
מי שחייב להגן על עצמו מטורפים
מי שחייב להגן על בריאותו כי ייטרף או כדי לטרוף
מי שחייב למצוא מזון, מים
מי שחייב להיות בריא כל הזמן
----------------
* אין להתיחס לוידוי שלי כפשוטו, על אף העובדה שזה טקסט עיוני-שיתופי ולא ספרותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה