איזה כיף להשתייך ל"חמוצים" האמיתיים. אלה שכבודם הלאומי לא נבנה על הצלחות באוליפיאדה, ולא חוטפים זקפה לאומית כשמקבלים מדליית זהב, למשל ארטיום דולגופיאט.
חככתי ביני לביני - מה לי ביני כישראלי ובין ארטיום? גיגלתי ומצאתי שבעצם הוא ישראלי "לייט", כי בעצם לא ממש שרד את מערכת החינוך הישראלית, כולל שבח מופת שמלמד ברוסית תלמידי עילית ממוצא רוסי או דוברי רוסית, וכן שירת שירות "אולטרא קל" <בקרייה>.
אז ארטיום לא מייצג אותי כישראלי.
כהומניסט אני מסרב לנכס לעצמי איזו שותפות במדליה שלו. זה הישג אישי, שאני לא תרמתי לו דבר! כבודי הלאומי אם ישנו מבוסס על דברים אחרים לגמרי. למשל, פיתוח הפריפריה, קידום נוער שוליים, הצלת נערות ונערים מהרחוב ומזנות, אזרוח מהיר של מהגרי עבודה, שילוב מקסימום חרדים ותלמידי ישיבות בחברה הישראלית מתוך כבוד לאחרות שבהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה