מחר הפגישה לפני תחילת שנת הלימודים.
לפניי מונחים דפים למילוי "בקשת קצבת זקנה" וכרגיל החרדה האיומה הזו, שמונעת ממני למלא אותם, עד הרגע שתהא סכנה שלא אקבל קצבת זקנה.
קבעתי פגישה עם בת זוגי למילוי הטפסים, כי לבד אני.... כן אלה מסימני הדכאון הקל שאני חולה בו, ואינני גאה בו. נהפוך הוא.
אז מחר אני נפגש עם כל עמיתיי ועמיתותיי - בקפסולות נאמר לנו. בצעתי את המשימה שהיא, רכישת מתנה לפתיחת שנה"ל וכתיבת ברכה ללא שם, כך שלא יהא אחד שלא יקבל. [פיאסקו ה"זום" לפני 3 חודשים, שבמהלכו כתבתי שלוש ברכות מחורזות - עוד כשרון חביב שיש לי - ושלחתי לכאלה שלא קיבלו].
עדיין הדפים יושבים מולי ומעצבנים אותי, מטרידים את מנוחתי. אני גם צריך ללכת לבנק ולהחתים אותם על הצהרה כלשהי. בת זוגי שאלה בנימוס אם היא יכולה לעזור לי, בעצם התכוונה - תן לי לעשות את הכל - אבל הכבוד "הטורקי-הפולני-הרוסי-האיטלקי" מונע ממני להסכים לכך.
שנה טובה
אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
מַוְרִידוֹת אֶת הַשַּׁחַר -
תָּחֵל שָׁנָה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה