498 - היחס לתגובות בבלוג

 נושא מעניין העלה מוטי בשרביט החם היחס שלכם לתגובות בבלוג / עורך מוטי אורגד

הנושא הזה  מתכתב עם הפוסט של שלי על "משתמש/ת אנונימי/ת"

אלא שהפוסט שלי ממוקד בבעיה ספציפית מאוד, תופעת ה"טרוליזם" ו"גבורת המקלדת", שבאמת קשה לי להבין אותה, ולפחות כשאני פוגש בה אצל עמיתיי, אני מגיב בחריפות.

מוטי מציג ארבעה מצבים של יחס כותב הבלוג אל תגובות לפוסטים שלו:

1. בלוגים חסומים לתגובות, 

2.יש אפשרות להגיב. 

3.התעלמות מתגובות בבלוג 

4.יש כאלה שמקפידים לענות לכל תגובה:

 א.  יש שמפתחים דיון של ממש בתגובות

 ב. יש כאלה שרק עונים בקצרה.

אתחיל ב"איך אני מרגיש" כשאני כותב תגובות. ישנם בלוגים רבים בנושאים רבים שמענינים אותי מאוד. אני משתדל מאוד להגיב בקצרה ולא באריכות, לענין החשוב לדעתי בפוסט, או לנושא שמעניין אותי בפוסט עצמו. [למשל, פוסטים שהם כמו "יומן אישי"].  ישנם כאלה שהתגובות צריכות לקבל אישור. לגבי אלה שרוצים לקרוא תגובות לפני פרסום, אני בעד. אישית אינני נוקט בדרך הזו, אבל אני יכול להבין את המניעים לכך.

ישנם שלא ישקפו אם ראו/לא ראו את התגובה. אני מכיר את התופעה הזו בצורה בולטת הרבה יותר בפורומי יצירה שונים, באתרי כתיבה, פרסום תמונות, בפורומים של תפוז[אנקדוטה - באחד הפורומים העלתי סטטוס שזכה ל- 5K צפיות ו- 0 תגובות!] וכו'.  אדם מפרסם, ואם מנהל האתר החליט להראות כמה צפיות היו ב-פרסום, אז יש סיכוי שלמפרסם תהיה איזו תחושה של נחת. [ עם זאת חשוב לזכור את התורה שקנקן התה לימד אותנו: יש הבדל בין הקלקה קצרה לבין התעניינות, שמשמעה שהייה זמן רב יותר באתר], אבל באתרים רבים אין האופציה הזו, וכך אתה רואה עמוד מודעות [מה שהיה האינטרנט לפני הבלוגים והרשתות החברתיות] בו יש עשרות פרסומים ללא תגובה אחת.

אישית, אני אוהב להגיב למגיבים בבלוג שלי. אני חושב שאם אדם טרח לקרוא ואף להגיב הוא זכאי בתגובה ממני. כתבתי באחת התגובות לעדי בפוסט שלה על "פרסומת", שהמאבק על המבט או "הארנק" של נמען הוא קשה בשוק פרוץ לגמרי, בו עשרות אם לא יותר פוסטים מתחרים על תשומת הלב שלנו, ואם זכיתי שיקראו, אני שמח ומודה באמצעות תגובה שלי.

497 - אני לא מפסיק לעת עתה לצלם

 במסגרת ההליכות, השליחויות הקטנות, תמיד אני מוצא זמן לצילומים, וגם בבית.

וגם כתבתי שיר-

תודה לחברים שהקפידו איתי על זיהו הלטאה בכיור

 

"הטבע שבבית – סדרת הייקו מאת אריק"

 חוּם כַּנְּמָלָה

קוֹפֵץ בְּהִתְלַהֲבוּת

רַק זְאֵבָן מוּל

^

שְׁחַרְחַר עָדִין

עַיִן לֹא תִּרְאֶה אֶת זוּג -

זְרוֹעוֹת טֶרֶף

^

כְּאֹרֶךְ אֶצְבַּע

אָפֹר כִּשְׁמֵי חֹרֶף אָץ

בֵּין הָרָהִיטִים

^

לָמָּה בַּכִּיּוֹר

מָצְאָה לָהּ הַשְּׂמָמִית 

מְקוֹם מַחְבּוֹא

^

יְרֻקָּה זַיִת

מִן הַחַלּוֹן חָמְקָה גּוֹ

חֲדַר עֲבוֹדָה

496 - הקיץ בפתח

 טליק שואל בשרביט החם על מנהגי חופשות הקיץ שלי/נו. 

אני חייב להקדים ולומר, שבהיותי מורה חופשות הקיץ שלי חפפו במדוייק את חופשות הקיץ של הילדים, ולאחר ש-ד' הפכה בעצמה למורה חופשות הקיץ שלנו תמיד כללו את הילדים, ואף פעם לא בחו"ל.

אבל וכידוע הילדים גדלים ולא זקוקים לאמאבא יותר, זמן חופשות הקיץ הפך לשלנו. מכיוון שכך, ומכיוון ש-ד' חובבת טיולים ויציאה מהבית, עד לפני כ- 15 שנים חפשנו באילת, בצפון, אפילו כמה ימים במלון בירושלים [עיר לידתנו, אבל זרה לנו לגמרי].

לפני 15 שנים אאל"ט נוצרה הרפורמה במחירי טיסה, האינטרנט וחיפושים בו הפכו קלים יותר, ו-ד' הפכה למארגנת טיולים עבור שנינו.

כפי שכתבו כאן קודמיי, אמפי ומוטי, ד' ואני אוהבים מאוד טיולים בעיר, ברגליים. ד' אוהבת גם מאוד טיולים ב"מחוץ לעיר הגדולה", עיירות קטנות, כפרים וכו'

כך, כל קיץ ארגנו לנו טיול גדול.

בנוסף, מצאנו לנו את הכפר הנפלא ברודוס. קיץ או תחילת הסתו [ספטמבר] אנחנו שם שבוע, באותו מקום אצל אותה בעלת בית.

וכן, ד' מצאה, וכבר כמה שנים אנחנו שם מדי קיץ, וילה בצפון, לשם אנחנו נוסעים עם שני צאצאינו, בני זוגם וצאצאיהם. לצערנו בשנה האחרונה נמנעה מאתנו הוילה, אז היינו ב"דלית אל-כרמל", אבל השנה כבר הזמנו מקום.

והטיול השנה יהיה לרומניה.

בהמשך להמלצה שקיבלתי כאן, התחלתי כבר ללמוד לעומק את ההיסטוריה של רומניה, לקרוא על המקומות ש-ד' רוצה שנגיע אליהם.

הלוואי, הלוואי שיהיה קיץ של שינוי.

495 - הרוסים אשמים?

 "התרבות הפוליטית הרוסית טבועה כל כך עמוק בפרויקט הציוני, שכיום כמעט אי אפשר לדמיין אפשרות היסטורית אחרת. ....  בנקודה היסטורית שבה רוסיה וישראל הן שתי ישויות בריוניות שזורעות אימה והרס, הדמיון נעשה שוב גלוי לעין. והוא לא מקרי. אם יש תקווה לישראל, היא קשורה בהשתחררות מהמורשת הפוליטית ההרסנית הזאת."

כך מסיים עופרי אילני את הטור השבועי שלו ב'הארץ' מוסף השבת [3.5.25] שנקרא: האסון שלנו.

חככתי רבות אם לדון בטור הזה, ולבסוף חשבתי שיש מן הטעם לדון בו. בראש ובראשונה, כי הוא תואם את תפיסת העולם הבסיסית שלי, שממשלת הזדון והרשע היא המשכה של ממשלת הדיכוי, כור ההיתוך, אפליית מזרחים, שחיתות ויצירת מעמד-על של בורגנים עשירים במיוחד. [ולא, אין כוונתי לקיבוצים!]

אילני מסביר היטב שהמציאות כיום היא תולדה של "  ההוויה המפאיניקית לא היתה נאורה, ולא ליברלית". לדבריו, ממש כמו פוטין, "בן־גוריון חשב על התפשטות מתמדת במרחב, כי רצועת החוף של תל אביב היא רק שער לארץ ישראל"."

בהמשך הוא כותב: "אבל בסוף המאה ה–19 ובתחילת המאה ה–20 ידעה רוסיה תהפוכות פוליטיות דרמטיות, שהצמיחו בה תרבות פוליטית ברוטלית שבזה לסובלנות ולנאורות. נולדו שם מגוון צורות ביניים בין לאומנות לסוציאליזם, שהיו עתידות להטביע חותם על המאה ה–20. בית היוצר הפוליטי הזה הוליד את הבולשביזם, וגם את האקטיביזם הפוליטי היהודי. "

לקראת סוף המאמר הוא מצטט את פרופ' אניטה שפירא מספרה "חרב היונה: " "העולם הרוחני שהשמאל בחלקו הניכר השתייך אליו לא היה העולם של הסוציאל־דמוקרטיה, אלא של המהפכנות האלימה ממזרח אירופה. הסמלים והמודלים שלו לא היו שאובים מהתנועות של הרפורמה הסוציאלית, אלא בעיקר מאלה של רוסיה הס"רית (סוציאל־רבולוציונרית) והבולשביקית. בעולם זה היתה האלימות כלי פעולה שלא נפסל על הסף", כתבה שפירא"

אינני שמח על טור זה אבל הוא מתאים לתפיסת העולם שלי, הרואה ברה"מ ובכנופייה שלו המשך ישר מהבנגוריוניזם של שנות ה- 50, ואינני חושב, שלמעט העוצמה ואולי היעדר הבושה, ההנהגה הביביסטית שונה כלכך מההנהגה של מפא"י בשנות המדינה הראשונות, אהה, ולא לשכוח, מפא"י ומפלגות השמאל הציוני תמכו מאוד במפעלי ההתנחלות.

לאלה מכם שאינם יכולים לקרוא את המאמר, סרקתי אותו.

494 - מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה [דברים לב פסוק 25]

 בבלוג של המשורר, הבהיר, הספינה שטה עלה פוסט היום, ציטוט משירת האזינו, בספר דברים לב.

כותרת הפוסט היא: 

מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב וּמֵחֲדָרִים אֵימָה

דברים לב, פסוק כה, הצלע הראשונה של התקבולת.

אני רוצה להעתיק לכאן את הפרק במלואו, ולתת לשפה הקדומה לספר לנו, להעיר בנו אולי איזה הרהור נוסף על "מי אנחנו" ו"למה אנחנו". אני מצרף קישור לדיון ספרותי בשירה זו.

דברים פרק לב

א הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, וַאֲדַבֵּרָה;  {ס}  וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ, אִמְרֵי-פִי.  {ר}
ב יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי,  {ס}  תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי,  {ר}
כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא,  {ס}  וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב.  {ר}
ג כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא:  {ס}  הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ.  {ר}
ד הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ,  {ס}  כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט:  {ר}
אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל,  {ס}  צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.  {ר}
ה שִׁחֵת לוֹ לֹא, בָּנָיו מוּמָם:  {ס}  דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל.  {ר}
ו הַ לְיְהוָה, תִּגְמְלוּ-זֹאת--  {ס}  עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם:  {ר}
הֲלוֹא-הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ,  {ס}  הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ.  {ר}
ז זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר-וָדֹר;  {ס}  שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ.  {ר}
ח בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם,  {ס}  בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם;  {ר}
יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים,  {ס}  לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  {ר}
ט כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:  {ס}  יַעֲקֹב, חֶבֶל נַחֲלָתוֹ.  {ר}
י יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר,  {ס}  וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן;  {ר}
יְסֹבְבֶנְהוּ, יְבוֹנְנֵהוּ--  {ס}  יִצְּרֶנְהוּ, כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ.  {ר}
יא כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף;  {ס}  יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ.  {ר}
יב יְהוָה, בָּדָד יַנְחֶנּוּ;  {ס}  וְאֵין עִמּוֹ, אֵל נֵכָר.  {ר}
יג יַרְכִּבֵהוּ עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ,  {ס}  וַיֹּאכַל תְּנוּבֹת שָׂדָי;  {ר}
וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע,  {ס}  וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר.  {ר}
יד חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן,  {ס}  עִם-חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים  {ר}
בְּנֵי-בָשָׁן וְעַתּוּדִים,  {ס}  עִם-חֵלֶב, כִּלְיוֹת חִטָּה;  {ר}
וְדַם-עֵנָב, תִּשְׁתֶּה-חָמֶר.  {ס}  טו וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט,  {ר}
שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ;  {ס}  וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ,  {ר}
וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ.  {ס}  טז יַקְנִאֻהוּ, בְּזָרִים;  {ר}
בְּתוֹעֵבֹת, יַכְעִיסֻהוּ.  {ס}  יז יִזְבְּחוּ, לַשֵּׁדִים לֹא אֱלֹהַּ--  {ר}
אֱלֹהִים, לֹא יְדָעוּם;  {ס}  חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ,  {ר}
לֹא שְׂעָרוּם אֲבֹתֵיכֶם.  {ס}  יח צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי;  {ר}
וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ.  {ס}  יט וַיַּרְא יְהוָה, וַיִּנְאָץ,  {ר}
מִכַּעַס בָּנָיו, וּבְנֹתָיו.  {ס}  כ וַיֹּאמֶר, אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם--  {ר}
אֶרְאֶה, מָה אַחֲרִיתָם:  {ס}  כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה,  {ר}
בָּנִים לֹא-אֵמֻן בָּם.  {ס}  כא הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא-אֵל,  {ר}
כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם;  {ס}  וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם,  {ר}
בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם.  {ס}  כב כִּי-אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי,  {ר}
וַתִּיקַד עַד-שְׁאוֹל תַּחְתִּית;  {ס}  וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ,  {ר}
וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים.  {ס}  כג אַסְפֶּה עָלֵימוֹ, רָעוֹת;  {ר}
חִצַּי, אֲכַלֶּה-בָּם.  {ס}  כד מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף,  {ר}
וְקֶטֶב מְרִירִי;  {ס}  וְשֶׁן-בְּהֵמֹת, אֲשַׁלַּח-בָּם,  {ר}
עִם-חֲמַת, זֹחֲלֵי עָפָר.  {ס}  כה מִחוּץ, תְּשַׁכֶּל-חֶרֶב, וּמֵחֲדָרִים, אֵימָה; גַּם-בָּחוּר,  {ר}
גַּם-בְּתוּלָה--יוֹנֵק, עִם-אִישׁ שֵׂיבָה.  {ס}  כו אָמַרְתִּי, אַפְאֵיהֶם;  {ר}
אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ, זִכְרָם.  {ס}  כז לוּלֵי, כַּעַס אוֹיֵב אָגוּר--  {ר}
פֶּן-יְנַכְּרוּ, צָרֵימוֹ:  {ס}  פֶּן-יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה,  {ר}
וְלֹא יְהוָה פָּעַל כָּל-זֹאת.  {ס}  כח כִּי-גוֹי אֹבַד עֵצוֹת, הֵמָּה;  {ר}
וְאֵין בָּהֶם, תְּבוּנָה.  {ס}  כט לוּ חָכְמוּ, יַשְׂכִּילוּ זֹאת;  {ר}
יָבִינוּ, לְאַחֲרִיתָם.  {ס}  ל אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד, אֶלֶף,  {ר}
וּשְׁנַיִם, יָנִיסוּ רְבָבָה:  {ס}  אִם-לֹא כִּי-צוּרָם מְכָרָם,  {ר}
וַיהוָה הִסְגִּירָם.  {ס}  לא כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ, צוּרָם;  {ר}
וְאֹיְבֵינוּ, פְּלִילִים.  {ס}  לב כִּי-מִגֶּפֶן סְדֹם גַּפְנָם,  {ר}
וּמִשַּׁדְמֹת עֲמֹרָה:  {ס}  עֲנָבֵמוֹ, עִנְּבֵי-רוֹשׁ--  {ר}
אַשְׁכְּלֹת מְרֹרֹת, לָמוֹ.  {ס}  לג חֲמַת תַּנִּינִם, יֵינָם;  {ר}
וְרֹאשׁ פְּתָנִים, אַכְזָר.  {ס}  לד הֲלֹא-הוּא, כָּמֻס עִמָּדִי;  {ר}
חָתוּם, בְּאוֹצְרֹתָי.  {ס}  לה לִי נָקָם וְשִׁלֵּם,  {ר}
לְעֵת תָּמוּט רַגְלָם:  {ס}  כִּי קָרוֹב יוֹם אֵידָם,  {ר}
וְחָשׁ עֲתִדֹת לָמוֹ.  {ס}  לו כִּי-יָדִין יְהוָה עַמּוֹ,  {ר}
וְעַל-עֲבָדָיו יִתְנֶחָם:  {ס}  כִּי יִרְאֶה כִּי-אָזְלַת יָד,  {ר}
וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב.  {ס}  לז וְאָמַר, אֵי אֱלֹהֵימוֹ--  {ר}
צוּר, חָסָיוּ בוֹ.  {ס}  לח אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ,  {ר}
יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם;  {ס}  יָקוּמוּ, וְיַעְזְרֻכֶם--  {ר}
יְהִי עֲלֵיכֶם, סִתְרָה.  {ס}  לט רְאוּ עַתָּה, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא,  {ר}
וְאֵין אֱלֹהִים, עִמָּדִי:  {ס}  אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה,  {ר}
מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא,  {ס}  וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל.  {ר}
מ כִּי-אֶשָּׂא אֶל-שָׁמַיִם, יָדִי;  {ס}  וְאָמַרְתִּי, חַי אָנֹכִי לְעֹלָם.  {ר}
מא אִם-שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי,  {ס}  וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי;  {ר}
אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי,  {ס}  וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם.  {ר}
מב אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם,  {ס}  וְחַרְבִּי תֹּאכַל בָּשָׂר;  {ר}
מִדַּם חָלָל וְשִׁבְיָה,  {ס}  מֵרֹאשׁ פַּרְעוֹת אוֹיֵב.  {ר}
מג הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ,  {ס}  כִּי דַם-עֲבָדָיו יִקּוֹם;  {ר}
וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו,  {ס}  וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.  {ר}
{ש}

מד וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם:  הוּא, וְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן.  מה וַיְכַל מֹשֶׁה, לְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה--אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.  מו וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, שִׂימוּ לְבַבְכֶם, לְכָל-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם:  אֲשֶׁר תְּצַוֻּם, אֶת-בְּנֵיכֶם, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.  מז כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם--כִּי-הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ.  {פ}

מח וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה לֵאמֹר.  מט עֲלֵה אֶל-הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר-נְבוֹ, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וּרְאֵה אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה.  נ וּמֻת, בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה, וְהֵאָסֵף, אֶל-עַמֶּיךָ:  כַּאֲשֶׁר-מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ, בְּהֹר הָהָר, וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו.  נא עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּמֵי-מְרִיבַת קָדֵשׁ, מִדְבַּר-צִן--עַל אֲשֶׁר לֹא-קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.  נב כִּי מִנֶּגֶד, תִּרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ; וְשָׁמָּה, לֹא תָבוֹא--אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.  {פ}

https://did.li/64JIw

493 - חמישים ושתיים שנים

 לאחי

יוֹבֵל וּשְׁתֵּי שָׁנִים / לְאָחִי

- - - 

הַפַּעַם אֲנִי

רוֹצֶה לִכְתֹּב בְּשֶׁקֶט

בְּלִי הֲמֻלָּה

^

הַשִּׁיר שֶׁיִּהְיֶה

קָטָן, עָנָו לֹא יָהִיר

אוּלַי רָגוּעַ

^

יוֹבֵל וּשְׁתֵּי

שָׁנִים שֶׁל הֵעָדְרוּת

אָמַרְתִּי לָהֶם

^

שֶׁרַק הָאוֹהֵב

נִפְגַּשׁ לוֹ עִם הֶחָלָל 

וְאֵין מַצֵּבָה

492 - "משתמש/ת אנונימי"

אחד הדברים שהכי מאוסים עליי בקרב מגיבים הוא: משתמש/ת אנונימי.

גם ב- FB ישנה אפשרות להגיב מבלי לצרף את "שם המשתמש/ת" או בשפה האינטרנטית "הניק".

פגשתי אותו/ה פעם באיזו תגובה מרושעת לפוסט שכתבתי, בהתחלה עניתי ואח"כ מחקתי את תגובתי ואת תגובת "האנונימי/ת".

פעמים רבות אני שם לב שבכל מיני בלוגים מופיעות תגובות מ-משתמש/ת אנונימי. לחלק מהתגובות מצטרפת הודעה: זה אני, מצטער/ת, כי, בגלל..

אבל שמתי לב, כשהתגובות מבקרות בלשון לא עדינה, יש נטייה להתחבא מאחורי האופציה הזו.

אחת הבעיות המרכזיות בתרבות השיחה האינטרנטית היא "קלות הדעת" של המגיבים/ות ותחושה מוזרה שהם "מוגנים" בשל היותם "אנונימיים/יות", ואז מותר להם הכל. הטינופת המילולית שא.נשים מרשים לעצמם לבטא זוכה מדי פעם להגשת תלונות במשטרה ואף להרשעת אשמים, אבל לא תמיד זה עוזר. חרמות מוכרים היטב בקבוצות שונות ברשתות החברתיות. ה"אנונימיות" משחקת תפקיד חשוב מאוד ביצירת מסע ה"עליהום" הנורא, שיש ילדות/ים שמתאבדים בגלל זה.

כך פגשתי ממש לאחרונה, תשובה ביקורתית, חריפה והכי הכי לגיטימית, בעיניי, אבל המגיב/ה בחרו להישאר "משתמש אנונימי/ת". למה? האם יש חשש שהמבוקר יזהה ואולי...

https://www.tiktok.com/discover/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99