יום חמישי, 13 באוקטובר 2022

204 - עירום פומבי

 הריני להביא קטע מדבריו של אברי גלעד בנושא זה, שפורסמו ב"ישראל היום" 8.10.2022 -

""מתי הודיעו שהחלק הזה בגוף אינו חלק מוצנע ומיני והפכו אותו לניתן לחשיפה מלאה ללא בעיה? ואם זה מה שקרה - מה אני מרגיש כלפי זה? בסדר, כולה גלוטאוס, מה הסתירו כל השנים? חלק גוף וזה הכל. וזה משכנע, אבל משהו בי לא משתכנע, וכשרואה ישבן חשוף קופצות מחשבות לא תואמות מצב. אין לי שום רצון לחשוב מחשבה מינית על נערה. זה מטריד אותי. אין לי שליטה במה שמעלה המחשבה, והבחירה שלי היא רק אם להמשיך לזרום על המחשבה, או לעצור מייד כשהיא קופצת. אני מנסה לעצור מייד, אבל זה מכניס לי תדר לא רצוי למערכת. וחוצמזה, אני דווקא מחבב ישבן כאיבר ארוטי, שרירים יש מספיק.

איברים קדושים הכרחיים למיניות טובה. אם עושים חילון לכל האזורים, כמו הכלה החסודה שרבות דובר על שמלתה, ומי יודע מה תהיה האופנה הבאה ודי לחכימא, בסוף הכל יהיה רגיל, ידמה מרפק לפיטמה חלילה, ומה יפעיל את החשק, את התשוקה? וחס ושלום, איני איזה פוריטן. לחשיפה במקומה ובמידתה תמיד יש מקום משמח בחיי, אבל לא כשזה נכפה עלי במרחב הציבורי ואני צריך ללכת ברחוב כשומר עיניים חרדי. לרגע מבין אותם"."

דברים אלה, שלו, זכו לכמה תגובות שלי -
הראשונה:

"אני מבין/לא מבין אותו.
כמו כל הגברים, שנוטים להאשים נשים באינוסן, גלעד עושה בדיוק אותו הדבר.
לא הוא והראש הכחול שלו אשמים, מה פתאום?
גברים כמו גלעד, יראו אשה במיני, מחשוף שמגלה את החריץ בין גבעות האהבה ומייד יבואו להם מחשבות זימה, שהם לא רוצים.
הזכות ל"מרחב ציבורי" הינה אחת הזכויות המושמצות והאלימות ביותר שאני מכיר - בשלה חרדים משחיתים פרסומות, בבני ברק אין נשים בפרסומות.
המרחב הציבורי הוא תולדה של התרבות ומה שהיא מאפשרת ולא היענות ל"זכותי במרחב הציבורי".
הוזכרה כאן אפריקה, הוזכרו השדיים שהם רק כלי-משאבה-עטינים לתינוקות, אבל הגברים העירומים? מה אתם? אולי בגלל זה מלים נשים? שתהיינה אדישות תדיר לאיבר הגברי העירום והמתנדנד לו?
לא יודע, לא מסכים לגישה הזו. נשים אפריקאיות, לפחות לפי סרטים שאני רואה, בכלל לא "אדישות" לשדיהן, ולא נראה שהגברים אדישים להם.
לי אישית, עירום נשי ברחוב מזכיר פלישה לפרטיות שלהן, כמו שזוג מתמזמז בפראות ברחוב, או אותו זוג שהיה בים, יצאו ממנו - הוא עמד וגם הזרג שלו עמד בבגד הים. הרגשתי פולש לפרטיות שלהם, היה לי לא נוח. להם היה נוח, ובצדק.
אשר על כן
אברי המתוק, שימשיך להרגיש מתוסכל וללכת ברחוב עם זקפה [שיטת הסתרה ידועה - ה איבר על הביצים בתחתונים, גם אם מזדקף לא לא גורם לשום תופעה חיצונית, אלא אם כן אתה מעדיף בגדים הכי הדוקים ותחתוני בוקסר מתנפנפים.] תלך לצד הרחוב, מוסתר ותעשה מהר מהר ביד. זהו. אתה בלעדית אחראי למחשבותיך."


תגובה מעט מאוחרת יותר שלי, מתייחסת למנהג ההתלבשות האנושי ברמה תרבותית רחבה יותר לאחר שעלה נושא הסקרנות כמתאבן מיני, כמעט הכרחי:

לא ראיתי ירידה בולטת בלידת ילדים בחברות "קדם היסטוריות" עירומים לגמרי. 
דתות גדולות שהתפתחו מתרבויות אליליות, שכנראה חלק מטקסיהם כלל עירום, סקס, אורגיות נלחמו עד חורמה בדתות אלה. [מה, סתם שאול רדף מכשפות, מעלים באוב.. וכו'?]

היהדות, הנצרות והאסלם וכן קונפוציוס, שינטו ואפילו הבודהיזם בחלקו עודדו את הכסות על איברי המין, כמין סימן מבדיל בין אדם לחיה [שהרי חתול ילקק "מבושיו" בלי בושה ומודעות. ילד קטן או ילדה שיתעסקו עם איבר מינם בפרהסיה, או יחטפו זאפטה או ישולחו למקום פרטי+ הסבר]. שווה גם לשים לב למילה העברית: מבושים, שמקורה בושה, וכמובן מחזירה אותנו לעלי התאנה של אדם וחווה.
בסאונות, שם העירום הוא פרקטיקה ידועה הסקרנות לא נעלמת, נהפוך הוא - העירום מעורר יצרים, האורגיות בלתי פוסקות על אף העירום המלא. בחופי נודיסטים, אני בטוח שלו יגיע לשם גבר צעיר או אשה צעירה, האדישות המאפיינת את הזקנים העירומים תעלם לגמרי.

המראה אינו מספיק. המגע, התחושה של עור כנגד עור הרבה יותר חזקים ממראה העיניים. למה שמכנים "סקרנות" אני קורה פייק-גוף. שהרי כולנו כבר מכירים ויודעים על כל אביזרי הלבוש שיוצרים אשליית גוף מפואר, שתחתיו נמצאת בטן רופסת, זין מדולדל, שיעור דוחה, ציצים נופלים, וגינה מורחבת עקב לידות.. שאוסיף עוד קצת? מה שיקרה בעירום מלא הוא שתהליך הברירה הטבעי יתרחש במהירות שיא, איך אמר יוליוס קיסר - VINI VIDI VICI - באתי, ראיתי, ניצחתי. אגב, כל נפלאות הרפואה הקוסמטית מיועדים ל"עירום" ולא להיות "מכוסים".

אין זה מקרי שהדתות מדכאות הנשים מקפידות לכסות אותן - הן מבינות, הדתות, לעומק, את משמעות העירום כחלק מהברירה הטבעית, בטרם תרבות."




יום חמישי, 6 באוקטובר 2022

203 -השתמטות, חופשות, ימי גשר

 כמה כמה שנאתי את הגשר הזה ששכירים לוקחים לעצמם, ומביאים אישורי רופא, כי ח"ו הרמאות הקטנה שלהם תעלה להם קצת כסף.

מאז נעוריי ומייד אחרי הצבא עבדתי בעבודות הקשורות לשירות קהל, משמרות ואחר כך עברתי למערכת החינוך. אם יש משהו שכעסתי עליו, כמו בצבא, אגב, אלה המסתדרים לזניהם, ש"שמים זין" על עמיתיהם. לשיטתם, אם אתה "פרייער" כך שתמיד אתה "נדפק" במשמרות קשות, זה לא תפקידם לשחרר אותך ממצבך הקיומי.

בצבא, בשל בעיות שעוד לא עמדתי עליהן, שהוחרפו עם נפילת אחי, הועברתי לבסיס עירוני. גליתי מהר, שאולי 10 חיילים וחיילות ממלאים את כל תפקידי השמירה בבסיס. האחרים, נשארים לישון, אבל שמירות, מה פתאם?!

בפעם הראשונה בחיי וגם האחרונה ניצלתי את מצבי האישי והנפשי והוצאתי שחרור משהייה בבסיס אחרי השעה 1700, עד כדי כך התעצבנתי. אחר כך שנים לא גייסו אותי למילואים בגלל הפרופיל שירד לי, ומשגייסו אותי, גליתי שוב את תופעת ההשתמטות הבזויה. שלוש שנים הייתי ביחידה מובחרת של פיקוד העורף. חסכנו מליונים לצבא ולמדינת ישראל. 

בכבוד רב, בטקס רב רושם הוחלט לשחרר אותי ועוד רבים אחרים.

כך גם בבתי המלון שעבדתי בהם, בקופת חולים שתדיר אחד הפקידים הבריז, אלא מה?! חולה הלכתי לעבודה, רק אם היה לי חום גבוה לא הגעתי. בבתי מלון אמנם הרווחתי הרבה כסף על משמרות כפולות, בחגים, בשבתות, ביום כיפור - אבל הלווו. החלפתי עבודה בשבעה בתי מלון בירושלים, עד שנמאס לי ועברתי לתל אביב.

מערכת החינוך והשכר המבזה בה, הקמת משפחה ובת זוג שעבדה במקום בו שכר עבודה לשעה היה לפעמים פי שלושה מהשכר שקיבלתי לשעה, ממש כפו עליי להיעדר מהעבודה כשילדיי חלו. [לא הרבה. פעם נשאלתי על ידי הסגן - מדוע אשתך לא לוקחת ימי מחלה? אמרתי לו, וזה היה לפני 30 שנים בערך, כשאני ארוויח בין 400 ל- 600 ש"ח לשעה כנראה נתחלק בימי המחלה. נסתתמו טענותיו.] אבל הכעיס אותי יותר מהכל - הגשר. החוצפה, בחיי, של אנשים לא לבוא כי יום שישי מפריד בין יום חופשה לשבת. אלה מאיתנו שכן הגיעו הצטרכו להתמודד עם כל הקשיים.

והורי התלמידים, שהחל משנות ה- 80 ויתרו על "משחק האישורים", ולקחו ילדים לחו"ל כשהתחשק להם, להורים, גם הם לא שלחו ילדים בגשרים.

כלומר, ביום שני האחרון לימדתי 6 תלמידים בכיתה. השאר לא הגיעו היום ולא יגיעו מחר.

חג שמח .



יום שלישי, 4 באוקטובר 2022

202 - ערב יום כיפור תשפ"ג

 התאריך הלועזי הוא- 15.10.1973
אבל בחרנו את יום כיפור להיות יום הזכרון שלנו. יום שמזכיר לנו תדירות מאין באנו ולהוותו לאן אנחנו הולכים, ולהאמין, אולי בתמימות, שהקרבן העילאי שהקריב לא לחינם הוקרב.

אֵלִי [נָפַל בְּ- 1973]
*
בְּיוֹם אַחֲרוֹן
מְהַדֵּק תַּרְמִיל אָפֹר -
צָרִיךְ לָלֶכֶת
*
צָרִיךְ לָלֶכֶת
עִם בֹּא סְתָו אַפְרוּרִי -
הֶהָאמֶר חוֹנֶה
*
הֶהָאמֶר חוֹנֶה
מַכְשִׁיר הַקֶּשֶׁר מְזַמְזֵם -
יֵשׁ קַסְדָּה עַל רֹאשׁ
*
יֵשׁ קַסְדָּה עַל רֹאשׁ
טִיל שׁוֹעֵט בִּמְהִירוּת שִׂיא -
קַסְדָּה וְרֹאשׁ
*
קַסְדָּה וְרֹאשׁ
הַקֶּטֶל מְפָאֵר חַי
הַדֶּמַע סָמוּי
*
צָרִיךְ לָלֶכֶת
הֶהָאמֶר חוֹנֶה
יֵשׁ קַסְדָּה עַל רֹאשׁ
קַסְדָּה וְרֹאשׁ
הַדֶּמַע סָמוּי
en by 17

8 Comments



יום ראשון, 2 באוקטובר 2022

201 - רפורמת יש"ב

 נראה, עפ"י כל הדיבורים בקבוצות השיח המקצועיות שאני משתתף בהן, שמורי השטח - מקצועות המח"ר [מדעי הרוח והחברה] מתחילים להתארגן על מנת לשנות את רע הגזירה.

מתברר שידוע לי לפחות על שני אירועים בהם מפמ"רים חסמו מורות בגלל ששאלו שאלות לא נוחות להם, ולשמחתי הענין הועבר לטיפול הארגון שלנו.

עלה שמפמ"ר ספרות החליטה להתערב בפריסת הלימודים הבית ספרית, ומנסה לכפות חלוקת שעות אחרת על המורים. ברור שעבדכם צווח על כך. בניגוד לעמיתה שלי שהצליחה ממש להרגיז, אני מרגיז אבל כנראה לא מוביל את התגובות של הפקידה המסורה, מפמ"ר ספרות, לחסימה שלי.

לעת עתה - בזיון רפורמת פירון, שהפכה לאחד האמצעים המרכזיים לעיוות ציוני בגרות, וליצירת האשליה של אחוזי בגרות גבוהים מאוד [יחד עם בזיון רמאויות בחינות הבגרות בקורונה] יתרום, הביזיון, ביתר שאת לעיוות ציונים ברפורמת יש"ב, שממש מזמינה, בגלל סגנון הפיקוח על בתי הספר, סוג הבדיקה לרמות, אשכרה, בלי בושה.

בין לבין אני מעלה שירים שונים לפורום המפמ"ר כדי להתריע כנגד בחירות פוליטיות ואחרות של "וועדת המקצוע", שרועדת מעצמה.

הנה אחד מהם



יום שלישי, 27 בספטמבר 2022

200 - ראש השנה

 חככתי בדעתי אם להעלות פוסט משנת 2019, בה התחיל בלוג זה לפעול או להקדיש את בלוג 200 לחגיגת ראש השנה של השבט.

אז - 27.9.2019 [תשע"ט] פרסמתי את הבלוג הזה:

ישראל דושמן - שנה חדשה

זה השיר שהבאתי ממנו -
פה בארץ חמדת אבות
תתגשמנה כל התקוות
פה נחיה ופה ניצור,
חיי זוהר חיי דרור.
פה תהא השכינה שורה
פה תפרח גם שפת התורה.

נירו ניר ניר ניר
שירו שיר שיר שיר
גילו גיל גיל גיל
כבר הנצו ניצנים.

נירו ניר ניר ניר
שירו שיר שיר שיר
גילו גיל גיל גיל
עוד יבואו זרעונים.

ואני רוצה להעלות גם כמה תמונות מארוחת החג. במקרה דנן, לא אעלה תמונות ילדים, כי לא בכולן נמצאים רק נכדיי.






יום שבת, 24 בספטמבר 2022

199 - ממש לקראת ראש השנה הקרבה

 יש לי חברים, יש לי תלמידים שנסעו אתמול חו"לה ויחזרו במחצית אוקטובר, לאחר חופשה ארוכה.

כמה ימי לימודים הם יפסידו?

שבוע ראה"ש - 3 ימים

שבוע כיפור - 4 ימים

מ- 9 באוקטובר חופשה.

עכשיו, בשביל 7 ימים נבטל חופשה?

אמנם למורה יש תוכניות, באמת. למשל ביום שני אחרי ראש השנה - כתיבת תשובה על שיר שנלמד וציון, לכיתה השניה - נתחיל ללמוד שירה, שיר של אבידן - בעיות אישיות.

יש מערכת עבודה א-סינכרונית, כך שהילדים יכולים לכתוב תשובות - גם מהנייד - ולענות על משימות.

סוגיית החופשות מעולם לא טרדה מנוחתי, כיוון שאני מורה, כך שילדיי מעולם לא הצטרכו להיעזר בשומרים, בייבי סיטר, או  לקחתם למופעי ההבל הידועים בחגים. בחרנו דווקא תיאטרוני בובות קטנים ואיכותיים, הצגות של אורנה פורת, הצגות שהתיאטראות הממוסדים הכינו. מוזיאונים בכל הארץ.

אהה, אריק, אתה מתחמק מהשאלה.

לא מתחמק, כבר עניתי - זו לא בעיה שלי בעיית סינכרון החופשות. הבעייה שכן עולה היא הזלזול של החברה בעבודת המורים, כרגיל. חוסר הבנה עמוק של מה שנדרש ממורה במהלך שבוע עבודה מלא. [אתם מגדלים את הילדים, אתם מכירים אותם, ואם אתם לא מסוגלים להחזיק אותם, אפילו סופ"ש - לפעמים, תחשבו עלינו. ביתר שאת זה נאמר להורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים, חנ"מ.]

אבל זה גורר אותנו שוב לסוגיות אחרות, שדעתי עליהן ידועה מזמן. המורה הישראלי הפך לפקיד במשרד החינוך. רמת הדרישות ממנו ירדה פלאים, כל דובר.ת עברית עילגת לא מתבייש.ת ללמד עברית, ספרות וכו' אשר על כן, מה הוא יותר מ-בייביסיטר? והגננת - המקום הכי מסוכן בעולם לילדים ישראליים הם פעוטונים וגני ילדים.

אז אני לא מבין, על מה התלונה של ההורים? אהה, שלא תהיה לנו חופשה. "הגם הם באצילים?"



יום חמישי, 22 בספטמבר 2022

198 - הרהורי שווא

 אני בתקופה בה הכובד של העולם על עפעפיי [ לאה גודלברג, "כבד על עפעפינו העולם" ], וכובד זה צובע את הכל בצבע אפור לא נעים. 

יוצא אדם מביתו, ביום שמשי, חמוש במשקפי שמש שמשנים צבעו של עולם לצבעים עזים, רוטטים ומלאי חיים יותר, אך בלבו יש אבן כבדה, שלוחצת כלפי מטה, מכאיבה בשיפולי הבטן, ואפילו האשכים מצטמקים להם מחרדה.

מבט מפוכח במציאות חיי מצביע על אפס סיבות לחרדה, כלומר קונקרטיות, מיידיות, עכשוויות.

  • איראן עוד רחוק קצת
  • בחירות, עוד חודש, אין סיבה לפחד מהביב וכנופייתו עדיין [לחץ נורמלי מותר]
  • סוכר במצב טוב. 
  • משקל נשאר כמות שהוא כבר למעלה מחמש שנים, מתחת ל- אוביסיטי
  • שתי כיתות נהדרות - הרפורמה לא מתחילה להפחיד אותי
  • אין בעיות כלכליות
אז למה? ולך תסביר לנכד שלך למה אין לך מצב רוח ללכת לגן המשחקים, ואז תלך אתו, נגרר אחריו כשה המובל לגזיזת שערותיו. והבת שלך מלאה שמחת חיים, והבן שלך תן לו הזדמנות והוא יסביר לך למה אתה מדוכדך. לא רוצה שהוא יסביר לי.
ואולי הגיע הזמן להחליף את התרופה נוגדת-החרדה?

יאללה שולח פקס למרפאה לבריאות הנפש בבני ברק.