שלומית עוזיאל מפרסמת פוסט מרתק, כרגיל, בבלוג שלה, שעוסק בשפה העברית, ודוק, לא ישראלית ;-) . "איך מדברים רומנטיקה" שפותח כך:
"בכתבה עגמומית שהתפרסמה לאחרונה בנושא מצבו של שוק הספרים הישראלי נאמר, כרגיל, שישנו תחום אחד שממשיך לשגשג: הרומנים הרומנטיים.[הדגשה שלי, אב"ח] לעומת התלונות הרגילות על אנשים שאינם קוראים, כאן קוראות נלהבות קונות ספר חדש מדי כמה ימים ומגיעות לשבוע הספר עם טרולי."
היא מוסיפה ציטוט מדברי ראשת המחלקה לספרות ישראל באוניברסיטת בר אילן, פרופ' ורד טוהר," "ראשית, ציינה שאינה אוהבת את המונח "ספרות יפה", שמשתמע ממנו שקיימת גם "ספרות מכוערת" ".
אחר כך היא עובדת לדון בלשון האופיינית לרומן הרומנטי, אבל אני רוצה להתמקד בסוגיית "שוק הספרים הישראלי" והספר הדיגיטלי.
מראש אני מקבל את הטענה של פרופ' טוהר שהמונח "ספרות יפה" עבר זמנו ובטל קורבנו כבר לפני כמה וכמה עשורים, ודי הפתיע אותי שעוד משתמשים במונח הזה.
היתה תקופה שנהגו להבחין בין "ספרות עילית" לספרות אחרת. אם תרצו: הבחנה בין שיר אומנותי לפזמון, לשיר פופלרי ללא יומרות לשוניות מיוחדות.
הפוסטמודרניזם ערך מחדש את כל האבחנות הסטרוקטורליסטיות-המודרניות, ובינינו מאז ומעולם, בכך ששיטח וטישטש אותן לגמרי, בין ספרות עילית לספרות אחרת [ PULP FICTION], אם כי, באמת ובתמים, כל קורא ספרות יודע מייד להבחין בין ספרות מורכבת הדורשת פניות אינטלקטואלית, נפשית, רגשית לבין ספר טיסה, שמסיימנו אותו, גם שכחנו אותו.
בידור, אסקפיזם ללא ערך מוסף שווים ערכם רק בכסף ששילמתי לכרטיס.
סרטי "גיבורים" הוליוודיים של מארוול או DC עולים מליונים, מרוויחים מליונים, אבל מי באמת זוכר אותם אחרי שיצאנו מאולם הקולנוע? מה אנחנו כן זוכרים? אאת הסרטים בהם לפתע יש התנתקות מהז'אנר, כשלפתע עולות שאלות מטרידות, שכבר לא מבדרות, כלכך.
ספרות פופולרית שנמכרת במליונים, כמה מהספרים האלה ייזכרו בעוד כמה שנים? ונכון, נכון - האקדמיה מקפידה עד היום לא לחקור ברמה ספרותית ספרות "אחרת", אלא ובעיקר ברמה סוציולוגית, או כמו עוזיאל - מבנים לשוניים-ז'אנריים.
האם ספרות איכותית חזרה להיות ספרות "מנדרינית", כזו טרום המהפיכה התעשייתית, חינוך לכל?
עפ"י הפתיחה של הפוסט של גב' עוזיאל, כנראה שכן.
מה נשאר?
רומן רומנטי, שמבחינתי אינו שונה מהספרות האוראלית, ספרות עממית, שלא הפכה למעין תו תקן: מיתולגיות כתובות היטב. [האיליאדה והאודיסיאה, חמשת חומשי תורה, השאה נאמה, מיתוסי הבריאה ההודיים וכו'] לפחות עפ"י העדות שפוסט שלה, "לעומת התלונות הרגילות על אנשים שאינם קוראים, כאן קוראות נלהבות קונות ספר חדש מדי כמה ימים ומגיעות לשבוע הספר עם טרולי.
מה דעתכם?
חשוב גם לזכור שאין בארץ כמות קוראי ספרי דיגיטל גדולה במיוחד. לפחות לפי נתוני ג'יפיטי[פרדי גרסה 5]:
פרסום: ספרים דיגיטליים מהווים נתח משמעותי אך קטן יחסית – סביב עשרה עד עשרים אחוזים מן הפרסום.
-
צמיחה: ניכר גידול עקבי בשיעור הספרים הדיגיטליים בשנים האחרונות.
-
צריכה: בקרב המשתמשים באפליקציות מקוונות כמו "עברית", ישנה רוב ברור לצריכה דיגיטלית.
-
פוטנציאל לעתיד: שילוב הפורמטים — דיגיטל ומודפס — ממשיך לצבור תאוצה, במיוחד בקרב קהלים מסוימים (מבוגרים, קוראות, צריכת ניידות).
