הצורך האנושי לכמת את הזמן, לתכנן, לסכם ולהודות לאלים על כך בטח נוצר אי שם במערות ובעצים עליהם ובהם חיו אבותינו הקדומים.
תופעות הטבע החוזרות ונשנות, השתנות הנוף במחזוריות די צפויה [עוד לא זיהמו את האוויר], המעבר לחקלאות, שחייבה דיוק זמנים/עונות בזריעה ובקציר קבעו מתי מתחילה שנה ומתי מסתיימת לה.
בצפון האירופאי הקר, החורף הוא מוות [פרספונה אצל האדס] ובאביב חוזר החום והכל פורח [פרספונה יוצאת לחצי שנת חיים עם אמה, דמטר], כך ששנה מתחילה שם בראשיתו של החורף, וממנו היציאה אל האור. [ינואר]
במזרח התיכון באקלים שלנו, ובאקלים של איזור הסהר הפורה גם מתחילים את השנה בחורף, בטח בלוח השמש העברי, חודש תשרי. [כזכור ראש השנה הועבר מניסן, פסח, אביב אל תשרי, ראשית הסתיו, תשרי]
שלושה חודשים מפרידים בין חגיגות רוה"ש העבריות לבין אלו ה"לעזיות", "הכלליות" ובעצם האליליות.
וכל זה בא ע"מ לציין שמחר בערב מתחילה שנה חדשה, ונהוג לסכם ולתכנן, לאחל איחולים ולתת מתנות, לארח ולהתארח.
אבל
כפי שכתב מוטי בפוסט העצוב שלו בבלוגו "החיים שלי [או של אחרים]" בשם "שנה טובה תשפ"ה", כלכך קשה מנקודת המבט הנוכחית לצפות ולאחל ואפילו לשמוח.
בשל כך יצרתי את הברכה הזו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה