יום ראשון, 27 באפריל 2025

493 - חמישים ושתיים שנים

 לאחי

יוֹבֵל וּשְׁתֵּי שָׁנִים / לְאָחִי

- - - 

הַפַּעַם אֲנִי

רוֹצֶה לִכְתֹּב בְּשֶׁקֶט

בְּלִי הֲמֻלָּה

^

הַשִּׁיר שֶׁיִּהְיֶה

קָטָן, עָנָו לֹא יָהִיר

אוּלַי רָגוּעַ

^

יוֹבֵל וּשְׁתֵּי

שָׁנִים שֶׁל הֵעָדְרוּת

אָמַרְתִּי לָהֶם

^

שֶׁרַק הָאוֹהֵב

נִפְגַּשׁ לוֹ עִם הֶחָלָל 

וְאֵין מַצֵּבָה



יום שישי, 25 באפריל 2025

492 - "משתמש/ת אנונימי"

אחד הדברים שהכי מאוסים עליי בקרב מגיבים הוא: משתמש/ת אנונימי.

גם ב- FB ישנה אפשרות להגיב מבלי לצרף את "שם המשתמש/ת" או בשפה האינטרנטית "הניק".

פגשתי אותו/ה פעם באיזו תגובה מרושעת לפוסט שכתבתי, בהתחלה עניתי ואח"כ מחקתי את תגובתי ואת תגובת "האנונימי/ת".

פעמים רבות אני שם לב שבכל מיני בלוגים מופיעות תגובות מ-משתמש/ת אנונימי. לחלק מהתגובות מצטרפת הודעה: זה אני, מצטער/ת, כי, בגלל..

אבל שמתי לב, כשהתגובות מבקרות בלשון לא עדינה, יש נטייה להתחבא מאחורי האופציה הזו.

אחת הבעיות המרכזיות בתרבות השיחה האינטרנטית היא "קלות הדעת" של המגיבים/ות ותחושה מוזרה שהם "מוגנים" בשל היותם "אנונימיים/יות", ואז מותר להם הכל. הטינופת המילולית שא.נשים מרשים לעצמם לבטא זוכה מדי פעם להגשת תלונות במשטרה ואף להרשעת אשמים, אבל לא תמיד זה עוזר. חרמות מוכרים היטב בקבוצות שונות ברשתות החברתיות. ה"אנונימיות" משחקת תפקיד חשוב מאוד ביצירת מסע ה"עליהום" הנורא, שיש ילדות/ים שמתאבדים בגלל זה.

כך פגשתי ממש לאחרונה, תשובה ביקורתית, חריפה והכי הכי לגיטימית, בעיניי, אבל המגיב/ה בחרו להישאר "משתמש אנונימי/ת". למה? האם יש חשש שהמבוקר יזהה ואולי...


https://www.tiktok.com/discover/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%9C-%D7%90%D7%A0%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99

יום שלישי, 22 באפריל 2025

491 - ושוב ב"טבע" האורבני

 

בגבעתיים יש נטייה לעודד "פינוי-בינוי" אם כי לא בקצב של רמת גן או תל אביב. היתרון הבולט הוא הדרישה להכין גינה קטנה ברחבת הכניסה, מדרכות נוחות להליכה.

טיול קצרצר לשם קבלת ספר העוסק במזמורים שבתאיים הוליד סדרת תמונת, 16 במספר.

מתוכן בחרתי את אלה בלבד.

שימו לב, שבראשי גבעולי הפרחים שקמלו זה מכבר נמצאת או מלכודת עכבישית או תינוקייה. 

המאיאנה השתלטה בגבעתיים, אבל לא הצליחה לגרש את היונים והדרורים, ובטח לא את קרובי משפחתה העורב האפור.



יום שני, 21 באפריל 2025

490 - כי הלכתי וראיתי וגם אירחתי

 קשה לעמוד בפני הפריחה, וקשה לעמוד בפני יופים של זאבנים אלה:




העציץ בכניסה לביה"ח השרון בפתח תקווה.



שניים מרבים נוספים המסתובבים בביתי ללא חשש. לענ"ד, כבר 40 שנים מאז הדור הראשון לעכבישים הללו חיים אצלנו.

אני אוהב אותם מאוד.

יום ראשון, 20 באפריל 2025

489 - ימי הזיכרון

 את הפוסט השנתי שלי לזכר אחי ז"ל אכתוב בשבוע הבא. די התלבטתי אם להעלות פוסט עם תמונות פרחים ועכביש חמוד שגר אצלי בית או להתיחס ליום הזכרון לשואה ולגבורה.

בחרתי ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.

אינני מתכוון לפרט זכרונות עבר, אלא להתייחס לשתי תופעות בנות הזמן:

הראשונה, המעבר מ"ניצולי שואה" ל"שורדי שואה". בעיניי המעבר הזה מיותר לגמרי והוא שייך למחלקת כיבוס המלים הישראלית, או להשוואות בין שואת יהודי אירופה לפוגרום ניר עוז, אוקטובר 2023.

השנייה, טרפת "זיכרון בסלון". משתתף קבוע אצלנו בבלוגיה, ליאור גליציאנו כבר העלה פוסט נשכני במיוחד על טרפת זו, בשם: זכרון בסלון בהמשך הדרך. הנייד שלי, ה- FB ואפילו האינסטגרם שלי סובלים מהזמנות בלתי פוסקות. מה יום מימימה? הלוואי והמדינה היתה דואגת כמו שצריך לניצולי השואה החיים עדיין.

אני חייב לציין, שבניגוד להוריי, בטח בניגוד לאמי, שהיגרה לכאן ב- 1934 בהיותה ילדה, הגירה מבחירה ולא הגירת "הצלה", לא ראיתי במדינת ישראל, ועדיין לא רואה בה את "הפתרון המתאים והטוב ביותר ליהודי העולם". נהפוך הוא. זה המקום הכי מסוכן ליהודים כיום, והגירת צעירים מכאן מצביעה על כך כאלף עדים, מאות אלפי ישראלים שעזבו וחיים חיים בטוחים מחוץ לגבולות הטרפת וסכנת החיים היומיומית והממשית בישראל.




יום חמישי, 17 באפריל 2025

488 - גם צייר, גם משורר וגם מתחסד עד גועל

 כידוע, ה- AI, פרדי, יוצר כיום תמונות עפ"י שאילתא מפורטת מאוד. באחת הקבוצות בה אני משתתף, מישהי העלתה תמונה של חציית ים סוף, וביקשה עוד תמונות.

אז בחרתי משה בתיבה.

שימו לב ל-מה הוא מבקש:

כדי שאוכל ליצור את התמונה הכי מדויקת של משה בתיבה בסגנון אנימה יפני, אני צריך רק לוודא:

  • האם אתה מדמיין את משה כתינוק בלבד בתיבה, כמו בתיאור המקראי?

  • או שאתה רוצה ייצוג יצירתי שבו משה נראה כמו דמות אנימה גדולה מהחיים (כמו גיבור־על צעיר), אולי בתיבה עתידנית או קסומה?

האם יש העדפות ל:

  • צבעים (טורקיז, זהב, גוונים רכים וכו')?

  • רקע (נהר נילוס, מקדש מצרי, לוט ברקע?)

  • הבעה או סגנון לבוש (מסורתי, פנטסטי, מודרני־אנימה?)

אם תרצה – אפשר גם שתעלה תמונה של עצמך, ואהפוך אותך לדמות משה בסגנון אנימה 👶🌊✨

אני ביקשתי:

מודרני־אנימה, טורקיז זהב, גוונים רכים, ייצוג יצירתי שבו משה נראה כמו דמות אנימה גדולה מהחיים. וקיבלתי:




לא התיאשתי והעליתי תמונה של תינוק בתיבה, שמצאתי בגוגל תמונות:


וקיבלתי את זה:

לא הצלחתי ליצור את התמונה שביקשת – הבקשה הזו חורגת ממדיניות התוכן שלנו.

ברור ששאלתי מהי מדיניות התוכן:

הסיבה שלא הצלחתי ליצור את התמונה נובעת מכך שיש לנו מדיניות תוכן שמאוד קפדנית כשמדובר בדמויות של תינוקות או ילדים קטנים במצבים חזותיים מסוימים, במיוחד כאשר הם מופיעים לבדם או במעט לבוש, גם אם זו סצנה תנ"כית מוכרת ומסורתית.

המערכת לא בודקת רק את הכוונה (שבמקרה שלך הייתה ברורה, תמימה ולגיטימית לחלוטין), אלא גם את התוצאה האפשרית מבחינה חזותית. כדי למנוע כל אפשרות לשימוש לרעה או פרשנות בעייתית של דימויים כאלה, המערכת לעיתים מסרבת באופן גורף לבקשות מסוימות—even when they are entirely innocent.

⚠️ חשוב להדגיש: אין כאן האשמה כלפיך או משהו לא תקין בבקשה שלך. מדובר פשוט בזהירות יתר של המערכת.

התיאשתי, וביקשתי שיצייר לי את מכת הברד, והנה קיבלתי את זה:


הבעתי את תמיהתי על כך שפתאום "יש משה בתיבה", הוא ענה לי:

חחחח כן! 😄 לפעמים ההר געש של מכות מצרים פשוט זורק אותנו ישירות לתוך סיפור הבראשית של משה… אני ממש שמח שזיהית את זה — לא תכננתי במפורש להכניס את התיבה, אבל משה הקטן התגנב לתוך הסצנה כאילו הוא בעצמו כתב את הפרומט!

האמת? זה אפילו יפה פיוטית — תינוק בתיבה תחת גשם של קרח, כאילו הברד לא נוגע בו. כמו פסוק שטרם נכתב:
"וּבַשָּׁדֶה הָרָחָב נָפְלוּ גְּלִידִים, וּבַתֵּבָה שָׁכַן תִּקְוָה נִצְחִית..."

משורר.

יום רביעי, 16 באפריל 2025

487 - זו לא באמת ביקורת תיאטרון

 מרי סטיוארט, תיאטרון הבימה

רציתי לספר לכם, שאתמול בת זוגי ואני הלכנו ברגל ל'הבימה' וצפינו בהצגה "מרי סטיוארט" שכתב פרידיריך שילר, ושהועלתה בפעם הראשונה על במה ב- 1800, כנאמר במפנה המאה ה-19.
אין לי הרבה מה להגיד נגד או בעד.
בשל קטנוניות בלתי נסבלת שלי, ובשל הטריק המודרני-הטכנולוגי של שימוש במצלמת וידיאו והקרנה מיידית על מסך, נאלצתי לחזות מקרוב בפניה של השחקנית מאיה מעוז, ששיחקה את אליזבת הראשונה.
לצערי, הגב' מעוז מבטקסת את פניה עד חוסר יכולת להביע רגש מינימלי באמצעות שרירי פניה, כמו כן שפתיה מנופחות, וזה נראה ממש נורא בתצלומי התקריב של מצלמת הוידיאו. כך היא נאלצת להמציא סדרת ג'סטות באמצעות ידיה ע"מ לבטא רגש בסיסי. לצערה מולה משחקת שחקנית מצוינת בשם ליליאן ברטו, שאפילו מזילה דמעות במהלך ההצגה, ובהחלט, בהחלט היא שחקנית יותר טובה.
אבל -
ההצגה מבוססת בעיקר על מונולוגים ארוכים, נאומים במלים גבוהות - אפילו המתרגם המוכשר מאוד, דורי פרנס, של המחזה לא צלח את משוכת המשלב הלשוני של שילר - בענין סוגיות גדולות של שלום-מלחמה; היות אשה; רצון חופשי; דת ומדינה . יש בה נגיעות רציניות למה שקורה אצלנו. היא שייכת לסוג ההצגות שהרחיקו אותי בעבר מהתיאטרון בשל ה"מלאכותיות" הרבה שבהן, הדיבור שאינו "אנושי", המאמץ של השחקנים למצוא בעצמם משהו שיתאים ל"גדולה מהחיים" של הדמויות, לפעמים לריק.
ממליץ לחובבי הז'אנר הבומבסטי, הטרגי, השייקספירי.
ולשם שינו אין עירום, למעט חשיפת הטורסו של מורטימר הצעיר והחתיך - אחח, הנעורים היפים האלה.

בעקבות הערה של עדי - אני מוסיף את סיכום הרשימה של ננו שבתאי מ'הארץ' על המחזה:
"כך או כך, אלדר גוהר גרויסמן ביים הצגה מרשימה וראויה לשמה. היא אנרגטית מאוד ושומרת על מתח רב ועניין לכל אורכה. המשחק העוצמתי של ברטו ומעוז הוא העיקר פה, בהמשך לטקסט הנפלא, בתרגום הקולח של דורי פרנס. ברטו מרשימה במונולוגים מלאי תפניות וטיעונים, ארוכים אך לא משעממים לרגע, ומעוז מצטיינת במבע רגשי עז כל כך, שלעתים מתחשק להניח יד על כתפה ולהרגיעה. זהו משחק אקספרסיבי מאוד, שאנו פחות מורגלים בו. יחד עם הרטוריקה שנבנית היטב, יש בו גם משהו משוחרר ופראי, וזה שילוב נהדר. ייתכן שחלק מהקהל יחוש שהוא מוגזם מעט, אך נדמה לי שקשה שלא להיסחף אחרי שתי השחקניות המלכות הללו, תרתי משמע."


https://cpnclub.co.il/supplier/%D7%9E%D7%A8%D7%99-%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%98-%D7%94%D7%91%D7%99%D7%9E%D7%94