את הפוסט השנתי שלי לזכר אחי ז"ל אכתוב בשבוע הבא. די התלבטתי אם להעלות פוסט עם תמונות פרחים ועכביש חמוד שגר אצלי בית או להתיחס ליום הזכרון לשואה ולגבורה.
בחרתי ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.
אינני מתכוון לפרט זכרונות עבר, אלא להתייחס לשתי תופעות בנות הזמן:
הראשונה, המעבר מ"ניצולי שואה" ל"שורדי שואה". בעיניי המעבר הזה מיותר לגמרי והוא שייך למחלקת כיבוס המלים הישראלית, או להשוואות בין שואת יהודי אירופה לפוגרום ניר עוז, אוקטובר 2023.
השנייה, טרפת "זיכרון בסלון". משתתף קבוע אצלנו בבלוגיה, ליאור גליציאנו כבר העלה פוסט נשכני במיוחד על טרפת זו, בשם: זכרון בסלון בהמשך הדרך. הנייד שלי, ה- FB ואפילו האינסטגרם שלי סובלים מהזמנות בלתי פוסקות. מה יום מימימה? הלוואי והמדינה היתה דואגת כמו שצריך לניצולי השואה החיים עדיין.
אני חייב לציין, שבניגוד להוריי, בטח בניגוד לאמי, שהיגרה לכאן ב- 1934 בהיותה ילדה, הגירה מבחירה ולא הגירת "הצלה", לא ראיתי במדינת ישראל, ועדיין לא רואה בה את "הפתרון המתאים והטוב ביותר ליהודי העולם". נהפוך הוא. זה המקום הכי מסוכן ליהודים כיום, והגירת צעירים מכאן מצביעה על כך כאלף עדים, מאות אלפי ישראלים שעזבו וחיים חיים בטוחים מחוץ לגבולות הטרפת וסכנת החיים היומיומית והממשית בישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה