483 - רח' שז"ר - רמת-גן, שביל סובב איתנים - הרי ירושלים "אביב חדש הגיע"

 אי אפשר להתעלם מהפריחה הפרועה בחודש הזה. אתמול חזרתי מחבר הביתה, ולא עמדתי בפיתוי - שלל צורות, צבעים.

רח' זלמן שז"ר, שכון הצנחנים, רמת גן, 3.4.25

כל הפרחים לדעתי הם פרחים מבויתים, כאלו שנשתלו בשולי הגינות ע"מ ליצור "גדר טבעית".

שביל סובב איתנים או שביל הטייסים, הרי ירושלים, 4.4.25

שביל הליכה יפהפה סובב כיפת ההר, סביב בית החולים "איתנים". העוצמה של הטבע, אין לי מילים אחרות, הפריחה הפרועה, הנוף של ההרים הירוקים.

כפי שתשימו לב, צילמתי פרחים עם המאביקים שלהם. תיכף אציג שתי תמונות בולטות. כמו כן פריחת הרקפות, מרבדי רקפות. כבר שנים שלא זכיתי לראות רקפות טבעיות, אלה שלא הונדסו, הואבקו מלאכותית ונועדו למשלוח לארצות הקור.

ומקטע קטנטן מאזור צמיחה גדול יותר

ב- 2.4.25 עברתי על פני "בית מעריב", רחוב קרליבך. הרחוב עצמו, רחוב בגין, שודרג. בצדו השמאלי [בואכה דרום תל אביב] תחנות הרק"ל. בצד השני הבנין היפהפה הזה, מעליו מתנשאים שלושה מגדלי מגורים של האחים גינדי. ויתרתי עליהם בעריכת התמונה.

482 - בקבוצה כאן יש הרבה אנשי מחשב

 הנה בדיחה שמצאתי בקווארה, די מצאה חן בעיניי

Yash Van

 · 

לעקוב

מדען, חוקר סייבר ומדעי המוח, מלמד חשיבה המצאתית8 שעות

למה למתכנתים אין חוש הומור?

למתכנתים דווקא יש חוש הומור, הוא פשוט מגיע עם תיעוד גרוע ויותר מדי תלויות.

אבל אם נחפש תשובה יותר טכנית, הנה כמה סיבות אפשריות:

1. הם תמיד מחפשים באגים בבדיחות – אם הבדיחה לא קומפיילה בראש שלהם, היא לא מצחיקה.

2. הם רגילים לשפות פורמליות – הומור בנוי על דו-משמעות והפתעות, אבל מתכנתים רגילים לשפות שבהן כל פסיק לא במקום גורם לקריסה.

3. הם צוחקים, אבל בלוגים – לפעמים ההומור שלהם כל כך low-level שאי אפשר לראות אותו בלי דיבאגר.

4. הם אוהבים דאחקות על ג’אווה – אבל לא מבינים למה אנשים אחרים לא נקרעים מצחוק כשאומרים להם ש”ג’אווה זה לא ג’אווהסקריפט”.

5. כי החיים שלהם הם בדיחה מספיק טובה – דדליין בלתי אפשרי, באגים שמופיעים רק בפרודקשן, והעובדה שהם מבלים יותר זמן בסטאק אוברפלו מאשר עם משפחה.

בקיצור, חוש הומור יש – הוא פשוט עטוף בסוגריים מסולסלים. } :) {

הנה דוגמה:

שאלה: למה המתכנת טבע בים?

תשובה: כי הוא לא מצא את ה-float!

(ואם זה לא הצחיק אותך, נסה להריץ אותו ב-debug mode…)

עוד דוגמה אחת:

שני מתכנתים מדברים ביניהם:

• “שמע, אשתי אמרה לי ללכת לקנות חלב, ואם יש ביצים – להביא שש.”

• “נו, ומה עשית?”

• “קניתי 6 חלב, כי ראייתי שש ביצים.

https://www.facebook.com/groups/1424456227795524/posts/2602801426627659/

481 - האם התודעה משפיעה על ההוויה?

 חברי הטוב, דוד ש. שאוו העלה פוסט בו טען לקשר סיבתי בין רעידות אדמה לבין אירועים בין בני אדם, או בלשונו:

"לכאורה, מה הקשר בין אסונות טבע לבין תודעה, ובפרט לתודעה של מערכות יחסים? אבל האמת היא שהקשר עמוק מכפי שנדמה. ממש כפי שגוף האדם מגיב ללחץ נפשי באמצעות מחלות, כך גם האדמה עשויה להגיב ללחץ קולקטיבי. המתח שנצבר בתוך עם, בתוך חברה שלמה, חייב למצוא דרך להשתחרר – בין אם במלחמה ובין אם באירועים דרמטיים אחרים..... ישראל, למודת מלחמות, חוותה שחרור אנרגטי דרך האירועים הקשים של ה-7 באוקטובר. אך האם זה היה מספיק? האם האנשים כאן הצליחו באמת לשחרר את הפחד, או שדווקא נשארנו קפוצים, מכווצים, לכודים בתוך חרדה שממשיכה להדהד?

על כך עניתי לו:

 אני מתקשה במציאת קשר סיבתי-חומרי בין אירועים בין בני אדם לבין תנועת לוחות טקטוניים, שהרי בטרם היות אדם היו אירועים כאלה, שיש לנו עדויות גיאולוגיות עליהם.

הדיון האם התודעה/השפה מייצרת מציאות ארוך כימי קיום ההומוספיינס, אני חושב. תשובה ממשית אין עליו, אם כי די ברור, שאין ביכולת התודעה לשנות את המציאות הפיזיקלית. היום לאחר קריאה עמוקה בכתבי לאקאן, ולאקאן מפריד בין הסמלי לבין הממשי וטוען בתוקף שאצל האדם, ודוק הומוספיינס, יש קדימות לוגית לשפה[סמלי] ודרכה, ורק דרכה, הממשי מתפענח, אם בכלל. ועדיין אינו טוען שהתודעה משפיעה על המציאות, או בניסוח גס יותר: התודעה מייצרת מציאות. [יש להם לפסיכואנליטיקאים שמות לאמירות אלה].

או במלים אחרות

אם קראת את קאנט אז ברור לך שאין ביכולתנו לראות את המציאות "כמות שהיא". ברם, אבל, אך מכאן ועד הסבר רעידות אדמה כתגובה של כדהו"א להתנהגות בני אדם, כמוה כהסבר אחרי אסון הרכבת הגדול אסון הבונים ב- 1985, שאחריו שר הפנים דאז פרץ קבע שזו תוצאה של חילולי שבת, לא פחות!

וצעד אחד קדימה, אתה טוען: התודעה משפיעה על ההוויה, וזו אכסיומה.  הוויה איננה רק מציאות אלא, "הוויה" היא מונח רב-משמעי המתאר את הקיום במובן הרחב, את המציאות האישית שלנו ואת האופן שבו אנו נתפסים על ידי אחרים. בהקשר הזה, אין פסול בזיהוי תודעה משפיעה על ההוויה. עם זאת, כמה שנרצה, לא נצליח להפר את המציאות החומרית והחוקים על פיהם היא פועלת, והשפעה עליה מבוצעת ע"י פעולות בחומר. אפשר באופן שכלתני לראות קשר בין תודעה לבין פעולות הנגזרות ממנה, בהחלט, אך מכאן ועד השפעה על הלוחות הטקטוניים המרחק גדול.

אני יכול לקבל את הטענה: שפוגרום אוקטובר 2023 הוא "שחרור אנרגטי דרך האירועים הקשים של ה-7 באוקטובר." האם מחכה לנו רעידת אדמה עקב כך??

https://www.novakid.co.il/blog/consciousness-the-mystery-of-what-consciousness-is-explained-to-children/

480 - בדרך לאבדון?

 הנושא החם, השבוע, מצטרף להמוני הקולות שה"יאוש" גובר ונראה כי איבדו תקווה, בטח לאור נאומו האחרון של "אליל התקווה" הכושל בנימין גנצ: מה אתם עוד רוצים שאעשה? [זו פרפרזה על דבריו הנוראים].

רק אתמול קיבלתי מסרון מגיסי החי בנורבגיה, הוא העלה תמונה שלי מ- 2022 ולאור תגובת אחותו כתב: "נראה לי שבקרוב מאוד תהיו כאן, כי לא תשאר לכם מדינה."

אני בוחר לקוות. אינני מתעלם, אינני שותק. אני נמצא ב"חזיתות" שונות ברשתות החברתיות. לא הולך להפגנות, לא מסוגל להיות במקום עם כמויות ענק של בני אדם. לא שותק.

אבל לאחרונה מתנגן השיר הזה בי, ונדמה לי שהוא החיסון והעזרה לה אני זקוק.

יש לי ארץ נהדרת/ מילים: ברוך פרידלנד לחן ועבוד: הנרי בראטר

יש פה ארץ נהדרת וכדאי בה לחיות
אם יודעים לראות הכל בעיניים אחרות
יש פה ארץ נהדרת

אם יודעים לצחוק אחרי שבולעים את הדמעה
אם לומדים להתחמם מחומה של הבטחה
יש פה ארץ נהדרת

אז בוא ניקח נשימה
ונשבור את הקיר
הימים בהירים והלילה צעיר
אין ממה לפחד ומותר גם לשיר
המחר מתקרב והדופק מהיר

יש פה ארץ נהדרת ולמרות החדשות
הכל בה יסתדר, קצת יותר או קצת פחות
יש פה ארץ נהדרת

אם נראה את הזריחה רחוקים ממקלטים
אם נפסיק להיצמד בכל שעה למקלטים
יש פה ארץ נהדרת

אז בוא ניקח נשימה
ונשבור את הקיר
הימים בהירים והלילה צעיר
אין ממה לפחד ומותר גם לשיר
המחר מתקרב והדופק מהיר

יש פה ארץ נהדרת להתחיל מהתחלה
ואנחנו עוד בדרך והדרך לא קלה
יש פה ארץ נהדרת

אם נאהב להתאהב, אם נזכור את התקוות
אם נלמד להתרגש ונתחיל סוף סוף לחיות
אז יש פה ארץ נהדרת

אז בוא ניקח נשימה
ונשבור את הקיר
הימים בהירים והלילה צעיר
אין ממה לפחד ומותר גם לשיר
המחר מתקרב והדופק מהיר

479 - חזרה למטבח של התורכי הזקן

 זה עתה שעון העצר צפצף, כיביתי את להבת הגז בכיריים, הרחתי את התבשיל ונאנחתי בשמחה: ממש הריח של אבא.

גדלתי בבית של בשלן ברמה גבוהה. אני קורא לו כיום: התורכי הזקן. בעבר הוא רק היה אבא.

לימדו אותנו לבשל, כמו לתפור כפתורים, לגהץ, לשטוף את הבית כדבר יום ביומו. פעמיים בשבוע התפקיד שלי היה להכין אורז, בסיר מיוחד. שתי כוסות אורז, שלוש כוסות מים. 

שוטפים טוב טוב את האורז. ממלאים את הסיר במים. מוסיפים מלח בישול, מעט אבקת מרק, קורט פלפל שחור ומיץ מחצי לימון. [שלא תעז לשים חומץ.. כן!!! 😂 ]. מרתיחים את המים, מוסיפים את האורז, מערבבים בכף עץ [בשום פנים ואופן לא כף פלסטיק או מתכת, כן!! 😉 ], נותנים למים ולאורז לרתוח, משרתחו 20 דק' על הלהבה הנמוכה ביותר, פיניטו!!

קטניות אהובות עליי מאז שאני זוכר את עצמי. עדשים, שעועית לבנה יבשה קטנה, שעועית "מלמיליאן" [שעועית יבשה לבנה גדולה מאוד], חומוס [גרבנסוס, כך הוא קרא לתבשיל החומוס], שעועית ירוקה, פול [לא תמיד, די ציער אותי כי אני אוהב פול טרי מאוד מאוד], לוביה [שעועית קטנה עם נקודה שחורה באמצע] בתרמיליה, אפונה מתוקה בתרמיליה. OMG

מאז שחזרתי לבשל שלא בבוקר לצורך הכנת אוכל לילדים שחוזרים מביה"ס [תמיד, תמיד הקפדנו שיהיה להם אוכל טרי וחם. לא היה אצלנו "שניצל ופסטה" שצריך לחמם. לא מנענו שניצל, צ'יפס ופסטה - מה פתאום, רק שאלה היו מנות סוף שבוע. במהלך השבוע אוכל מבושל כמו שצריך]. אני חוזר אל המטבח של התורכי הזקן.

היתה תקופה שנסיתי בכל כוחי לשחזר את מרק הירקות של סבתי ע"ה, עד שקלטתי שהיא השתמשה באבקת מרק, שמן זית, מלח וזהו... אוי כמה צחקנו ד' ואני, אבל לא ויתרתי על האוכל שהוא הכין.

שעועית ירוקה טריה [לא קפואה, אם כי שעועית קפואה חוסכת את כל זמן ההכנות, אבל כמו רבים אחרים, ההתעסקות בניקיון שלה, בחיתוך שלה - תרפויטי לגמרי, במיוחד אם יש מוזיקה שאוהבים ברקע. ]

אז לא היו סוגים רבים של שעועית ירוקה בתרמיליה כמו היום, ואני כמובן משפר או משנה לצרכיי. כמו:

תמיד אוסיף סלרי עלים חתוך דק לפרוסות, תמיד אוסיף מנה גדולה של תרד. בניגוד אליו: אין סיכוי שאקלף את העגבניה או שאסיר את חלקה הפנימי[גרעינים], הכל נכנס.[הוא תמיד למד מה"לארוס" הצרפתי שלו, אז ח"ו עגבניה בעורה או זרעוניה בתבשיל]. הוא הוסיף תמיד קופסה קטנה של רסק עגבניות, אני מעט מהשפופרת שלי.

זאת התוצאה. ואבא, מה לעשות, געגועיי אליו חזקים מאוד, בא לבקר בזמן הבישול, נתן עצות, הריח, טעם ועדכן לעצמו טעמים.

478 - עשור שירים ועשרת השירים בו האהובים עליי

 אמנם בתגובות לחברים שכתבו פוסט על העשור המועדף עליהם כתבתי שאין לי עשור אבל יש שירים שאני אוהב, נזכרתי שאני אוהב מאוד את בילי הולידיי, וכנראה בכלל את השירים מאמריקה שהושמעו בשנות חייה.

אז קדימה לנושא של השרביט החם.

העשור הוא 1940 - 1950

הראשון -  1940 -You Are My Sunshine Jimmie Davis

השני - 1941 , God Bless The Child Billie Holiday

השלישי - 1941, let's do it let's fall in love billie holiday

הרביעי - 1942, (There'll Be Bluebirds Over) The White Cliffs of Dover Vera Lynn

החמישי - 1942, Perdido Duke Ellington

השישי - 1943, My Heart and I Decided Ella Fitzgerald

השביעי - 1944,  have yourself a merry little Christmas  Judy garland

השמיני - 1946, Prisoner Of Love Perry Como / Billy Eckstine / ink Spots

התשיעי - 1947, Mañana Peggy Lee

האחרון, מחזור שירים בילי הולידיי

477 - אל תשליכוני לעת זקנה

 

נסיך הבוהמה של תל אביב סיים את חייו לבד, במוסד בג'לג'וליה

לפני שאתיחס לכתבה הזו במוסף הארץ, 21.3.21, ברצוני להביא את השיר הידוע של אביהו מדינה, שהוא כותרת הפוסט:

עכשיו לכתבה המנסה להבין מדוע אחד האנשים הכי ידועים בתל אביב סיים את חייו במוסד לתשושי נפש בג'לג'וליה שמטפל בכאלה שאינם מסוגלים לממן מוסד אחר.

לא אכנס לכל פרטי הכתבה:

"הוא [עמית לוינסון, אב"ח] נצפה לא אחת מתהלך שיכור ברחובות העיר, ופעם אותר משוטט חסר תכלית באחד מפרבריה. במקרה אחר נתקל במכרה באותה שדרה מפורסמת ושאל אותה איך מגיעים לרחוב מזא"ה. לוינסון לא זיהה אותה, ולא הבחין כי הוא עומד בפינת הרחוב ממש. ברגעי שפל, והיו לא מעט כאלה, פנה לכמה מידידותיו הוותיקות וביקש מהן סיוע כספי. דליה פלד, אשת בן־דודו, נתנה לו קצבה חודשית והלוותה לו סכומי כסף גדולים שבוזבזו בן לילה. מדי פעם הבליח בהשקות ובגלריות בבגדים מרופטים ומוזנח, בעיקר כדי לשים יד על הכיבוד הקל שהוגש בהן. חברתו נירה רבינוביץ' מספרת שהופיע גם באירוע לכבוד יום הולדתה ה–70. "הוא הגיע לפתע, לבוש ברישול, והתנהג בצורה שהעציבה אותי". חברה אחרת מספרת שנתקלה בו עובר בין בתי קפה ואוסף מהשולחנות שיירי לחם וחמאה. את בקבוקי היין הזול שחיסל ניסה לשווא להחביא מבן זוגו. לבסוף נראה כי אלכסיס נואש ממנו. הוא הכיר גבר אחר ונכנס עמו לקשר זוגי. אולם בכך לא תמו יחסיו עם לוינסון."

במקום אחר בכתבה מתואר שבן זוגו, החוקי וחברו החדש, נישלו אותו מדירתו. אבל החמור מכך:

לוינסון מת לפני חודש. כמה מחבריו הוותיקים התבשרו על כך באקראי או באיחור ניכר, משום שלא פורסמה מודעת אבל על שמו ולא נערכה לו שבעה. הידידים הקרובים יותר דווקא גילו על כך בזמן, אך אחדים מהם החמיצו את הלווייתו. לדבריהם, קיבלו רושם שגוי שלפיו היא נקבעה ליום שני, ובהגיעם לבית העלמין גילו שנקבר כבר בראשון. מבחינתם, זהו עוד סמל לבידוד שאפף את לוינסון בסוף ימיו, והעיב אפילו על דרכו האחרונה. בין קומץ האנשים שכן הגיעו לחלוק ללוינסון כבוד אחרון ניכר המתח. פלד נשאה הספד שבו ביקשה את סליחתו. "סליחה, עמית, שלא הצלחנו להציל אותך", אמרה. "סליחה שבשנים האחרונות לא הצלחתי להמשיך להיות לצדך בעת הצורך, סליחה שלא הצלחתי לסייע לך לחזור לביתך, בעיר שבה הכרת כל פינה, העיר שבה חיית מרבית חייך".

לא יכולתי שלא להיזכר במשורר הישראלי הנפלא, החדשן ופורץ הדרך, דוד אבידן, שרבים מצטטים את שירו המיוחד, מזה שיר

מזשיר / דויד אבידן

שִׁיר הוּא דָּבָר
שֶׁאֳנִי קוֹבֵעַ שֶׁהוּא שִׁיר
לְאַחַר שֶׁאֳנִי כּוׂתֵב אוׂתוׂ
כְּשִׁיר אוׂ כְּלׂאשִׁיר
אֲבָל מְפַרְסֵם אוׂתוׂ כְּשִׁיר
וְעַכְשָׁו תִּקְבְּעוּ מֵחָדָשׁ מַזֶשִׁיר.

"דוד אבידן נפטר בתל אביב ב-11 במאי 1995 בגיל 61, כשהוא עני, חולה ושקוע בחובות. הוא נקבר בבית העלמין ירקון בגוש דן, והמשורר נתן זך ספד לו בהקריאו את שירו המצמרר של הנפטר: "שיר ילדים", הפותח בשורה "המוות יבוא אלי ביום ההולדת". כשנה לפני מותו, כבר נודע ברבים מצבו הנפשי, הגופני והכלכלי הירוד עם שידור כתבה בטלוויזיה הישראלית שחשפה את תנאי חייו, ובה אבידן אף חשף כי שקע בחובות של כ-100 אלף שקלים^[33].

נראה שאנשים "קיצוניים" ובודדים, מבחירה או בכורח הנסיבות, עברם לא יגן עליהם וימציא להם פתרון. בעקבות פטירתו העלובה של אבידן נעשה ניסיון להבטיח חיים הוגנים ליוצרים ישראליים שתרומתם לתרבות ולחברה לא תשוער, אבל כמו הרבה כוונות טובות, הרצון והיוזמה נעלמו.

קל מאוד לנטוש אנשים, במיוחד לאחר שמילאו איזה צורך נרקסיסטי של הסביבה. לפתע הם כבר "לא מתאימים" לחיים הנוכחיים, ומה קל יותר מ"לשכוח אותם". לוינסון היה איש חריג מאוד. ההדרדרות שלו לא נבלמה בזמן. אני זוכר לפני כמה שנים קריאה של בן זוגו החוקי לעזרה בטיפול בו, אבל כנראה העזרה היתה אישפוזו בבית אבות סיעודי ציבורי בפאתי ג'לג'וליה.

https://katzr.net/06c22d