הנושא החם, השבוע, מצטרף להמוני הקולות שה"יאוש" גובר ונראה כי איבדו תקווה, בטח לאור נאומו האחרון של "אליל התקווה" הכושל בנימין גנצ: מה אתם עוד רוצים שאעשה? [זו פרפרזה על דבריו הנוראים].
רק אתמול קיבלתי מסרון מגיסי החי בנורבגיה, הוא העלה תמונה שלי מ- 2022 ולאור תגובת אחותו כתב: "נראה לי שבקרוב מאוד תהיו כאן, כי לא תשאר לכם מדינה."
אני בוחר לקוות. אינני מתעלם, אינני שותק. אני נמצא ב"חזיתות" שונות ברשתות החברתיות. לא הולך להפגנות, לא מסוגל להיות במקום עם כמויות ענק של בני אדם. לא שותק.
אבל לאחרונה מתנגן השיר הזה בי, ונדמה לי שהוא החיסון והעזרה לה אני זקוק.
יש פה ארץ נהדרת וכדאי בה לחיות
אם יודעים לראות הכל בעיניים אחרות
יש פה ארץ נהדרת
אם יודעים לצחוק אחרי שבולעים את הדמעה
אם לומדים להתחמם מחומה של הבטחה
יש פה ארץ נהדרת
אז בוא ניקח נשימה
ונשבור את הקיר
הימים בהירים והלילה צעיר
אין ממה לפחד ומותר גם לשיר
המחר מתקרב והדופק מהיר
יש פה ארץ נהדרת ולמרות החדשות
הכל בה יסתדר, קצת יותר או קצת פחות
יש פה ארץ נהדרת
אם נראה את הזריחה רחוקים ממקלטים
אם נפסיק להיצמד בכל שעה למקלטים
יש פה ארץ נהדרת
אז בוא ניקח נשימה
ונשבור את הקיר
הימים בהירים והלילה צעיר
אין ממה לפחד ומותר גם לשיר
המחר מתקרב והדופק מהיר
יש פה ארץ נהדרת להתחיל מהתחלה
ואנחנו עוד בדרך והדרך לא קלה
יש פה ארץ נהדרת
אם נאהב להתאהב, אם נזכור את התקוות
אם נלמד להתרגש ונתחיל סוף סוף לחיות
אז יש פה ארץ נהדרת
אז בוא ניקח נשימה
ונשבור את הקיר
הימים בהירים והלילה צעיר
אין ממה לפחד ומותר גם לשיר
המחר מתקרב והדופק מהיר
