276 - עוד קצת פרחים, אבל אני נשאר "הדיוט" אתם

 

275 - פרח ו- CHATGPT , קריאת אזהרה חמורה

 אתחיל בפרח המקסים שצילמתי ליד הגן של הנכד שלי, והצלחתי לתפוס גם חרק בתוכו שרווה צוף, ובעקבותיו גם למדתי איך דבורים מייצרות דבש.

לפרח הזה יש כלכך הרבה שמות שזה ממש מצחיק:

Rosa moyesii

אל השם הזה מצטרפים השמות הבאים: ורד צרפתי, cluster rose, ורד הגינה, modern shrub rose, Rosa Whichuran, ורד רוגוזה, ורד הכלב, Floribunda

הטקסט המסביר על הורד, הוא תרגום לעברית של הטקסט שקיבלתי מה- CHATGPT.

אני גם מתכונן להראות לכם בדיחה שלא תאומן, בחלקו השני של הפוסט ,שמצביעה על הסכנות בשימוש עיוור ב- AI

רוזה מויסיי, הידועה גם בשמות רוזה מויס או רוזה מוסק הימלאיה, היא מין של רוזה ברבור המקורית לסין, טיבט ואזור הרי הימלאיה. המין קיבל את שמו מהבוטניקאי הסקוטי ג'ורג' מויס, שגילה את הרוזה בראשית המאה ה-19.

להלן מאפיינים עיקריים ותכונות של רוזה מויסיי:

מראה: רוזה מויסיי היא צמח עציץ חורף שיכול לגדול עד 10-15 רגלים (3-4.5 מטרים) בגובה. היא ישורה בגבהים ויש לה עלים ירוקים כהים, קרופים עם קצוות מגולגלות.

פרחים: הפרחים של רוזה מויסיי הם האטרקציה העיקרית. הם גדולים ויחידים, בקוטר של כ-3-4 אינטשים (7.5-10 ס"מ). צבע הפרחים יכול להשתנות, אך כללית הם אדומים בהירים או קרמזים, עם מרכז לבן וטיפות זהביות מובלטות. הפרחים מפיצים ניחוח נעים.

פירות (היפים): לאחר שהפרחים מתייבשים, רוזה מויסייי מפיקה היפים מופתעים ומושכים. היפים אלה בצורת אובלית והם מתחילים בצבע ירוק לפני שהם מתכהים לצבע כתום או אדום כך שהם מתבשלים. הם מוסיפים עניין חזותי לצמח ויכולים להישאר תקפים עד סוף החורף.

צמיחה ועמידות: רוזה מויסייי ידועה בצמיחתה הפריעה. היא יחסית עמידה ויכולה להתמודד עם טמפרטורות קרות, מה שהופך אותה למתאימה למזג האקלים המערבי. היא מעדיפה שמש מלאה, אך יכולה לעמוד במעט צל.

שימושים: רוזה מויסייי נטיעה לעתים קרובות כצמח אורנמנטלי בגנים ובנופים. הפרחים והיפים המושכים שלה הופכים אותה לבחירה פופולרית להוספת צבע ומראה חזותי. אפשר לגדלה לפי קירות או רשתות או להשאירה כצמח שיח עצמאי. קיימים גם מגזרים ממוצעים, כולל 'גרניום' עם פרחים כרמזיים עמוקים.

טיפוח: רוזה מויסייי דורשת טיפוח נמוך בדרך כלל. היא מעדיפה אדמה מנוקבת והשקייה רגילה, במיוחד בתקופות היבשות. ניתן לעשות גיזום בתחילת האביב כדי להסיר עץ מת או פגום ולצור את הצמח. היפים ניתן להשאיר על השיח במטרה להוסיף עניין חזותי בחורף או לאסוף אותם לצורך דקורציה.

שימו לב שבעוד רוזה מויסייי היא תוספת יפה לגינה, היא נחשבת למין חרקה באזורים מסוימים, במיוחד בחלקים מדרום אמריקה הצפון. יש לו את היכולת להתפשט ולתחרות עם צמחים מקומיים. לכן, חשוב לבדוק עם רשויות מקומיות או מומחים בתחום הגינון כדי לוודא שגידולה הוא מתאים ואחראי מבחינת הסביבה באזור שלכם.

לצורך כתיבת טקסט כלשהו חיפשתי בגוגל: ציפורת + ביאליק. כך ממש. בפעם הראשונה קיבלתי תשובה על שתי להקות מוזיקליות מהמחצית השניה של המאה העשרים, מתוסף ה- CHATGPT שצירפתי ל- כרום הגוגליאני.

עכשיו קיבלתי את זה:

ביאליק וציפורת הם שני שכונות ידועות בעיר חיפה, בישראל.

שכונת ביאליק היא אחת משכונות הקדימה ביישוב היהודי בחיפה, והיא ממוקמת בחלק המערבי של העיר. שמה ניתן לה בשם על שם המשורר העברי הבלתי נשכח חיים נחמן ביאליק. השכונה הוקמה בשנת 1922 והתרחבה מאז. ביאליק היא שכונה מגוונת הכוללת מגורים פרטיים, בתים משותפים, ובתי דת ברחבי השכונה. בין האתרים המרכזיים בשכונה ניתן למצוא את בית הספר העברי "ביאליק" ואת בית הספר הדתי "ביאליק", גן התקווה ופארק המשחקים המרכזי של השכונה.

ציפורת היא שכונה שממוקמת במרכז העיר חיפה, במרכז הקריית העברית. השכונה גובלת בשכונות פארק המדע ובת גליל והיא קרובה למסעדות, בתי קפה, חנויות ומתחם הקניות "איילון". במרכז השכונה ממוקמת רחוב הצפורת, שהוא רחוב רגוע ומקסים המארח מספר גן עדן ציבורי, בתי דת, ודירות פרטיות. השכונה מציעה גם גישה נוחה למרכז העיר ולתחנות הרכבת.

כששיניתי את צורת השאילתה ביאליק+ציפורת קיבלתי מהתוסף:

"ציפורת" הוא שיר מפורסם של המשורר העברי חיים נחמן ביאליק. יצירתו של ביאליק התפרסמה בשנת 1900 והפכה לאחת מיצירותיו הידועות והנפוצות ביותר. השיר מתאר באופן חזק ועצוב את המציאות הקשה של העם היהודי בתקופה המוקדמת לתחיה בארץ ישראל.

בשיר, ביאליק משתמש בתמונה של ציפורת המעידה על ציפייה לחירות ולגאולה. הציפורת מסמלת את העם היהודי שמחפש את הגאולה ואת האור בתקופה של עבדות וצער. השיר מתרחש בתאום לבין הציפורת ובין ביאליק, שאינו מצליח להקיש את הציפורת בכדי להעירה משנת כלותה. בסיום השיר, הציפורת מאבדת תקווה ומפצה את ביאליק על אי-הצלחתו להעירה.

השיר "ציפורת" נחשב ליצירה סמלית ולידיעת עליה כמעט כל אזרח ישראלי. הוא משפיע על התרבות הישראלית באופן רחב, ומבטא את צערו ותשוקתו של המשורר לחירות ולעצמאות של העם היהודי.

הדגשתי את הפסקה האחרונה, אבל כל הטקסט מעליו שייך לפרשנות האידיאולוגית של שירי ביאליק של ראשית המאה העשרים. הפסקה האחרונה היא בדיחה אמיתית. השיר משפיע? השיר מבטא תשוקה וצער לחירות ועצמאות?

הפרשנות המקובלת ביותר שזה שיר אהבה של ביאליק שרואה בתשוקת הבשר והמעשה המיני מוות. עדי צמח, בספרו הנפלא, הלביא המסתתר, הסביר זאת היטב, את התאוותנות הביאליקאית והעבר הדתי שונא הגוף והמין ממנו הגיע.

274 גיל 13, 16, 18

 הנושא הזה, הגיל בו ארצה לחיות מפרנס המון פנטזיות טרום-שינה שלי. אצלי זה קשור בראש ובראשונה למשיכה מינית, להזדמנויות מיניות מוחמצות ולמימוש תשוקות בלתי אפשריות בגילי הנוכחי ובסטטוסים השונים בהם אני נמצא יומיומית.

אני גם קושר את התשוקה הזו לאלמוות, כמו איזה הסכם עם חוצנים - בהמשך לסיפור מד"ב שקראתי שבו הגיבור זוכה לחיי נצח ולעוד כמה תכונות חשובות מחייזרים "טובי לב" - מקבל נעורי נצח, חיי נצח ומשלם מחיר לחוצנים, מהו? [לא מסגיר את המין האנושי, אבל הראש שלי פתוח לגמרי עבורם לכשירצו, מתי שירצו.]

אינני עיוור ליתרונות הנהדרים של חזרה לגיל ההוא מבחינה אקדמית ואינטלקטואלית, אם כבר: מתמטיקה, פיזיקה כמקצועות אותם אני לומד ברצינות, שפות [אגב, תת נושא - יכולת למידת שפות אחרי שמיעה של משפט או שניים מפי יליד, או יכולת טלפטית להעתיק את כל מבנה השפה שלו מהמוח שלו לשלי].

לא ויתרתי על אזור התנועה והגוף, שם האהבה הכי גדולה שלי, שבגללה אני לא מוחל לאבי עד היום, הריקוד. לומד ריקוד, ולומד את כל סגנונות הריקוד האנושיים, יש לי זמן כידוע. אני גם לומד אומנויות קרב מכל העולם.

כל זה כשאני באחד משלושת הגילים האלה. בטח במהלך עשרות שנים אולי מאות, אבל הובטחו לי חיי נצח. לגבי גיל 13, שאולי נחשב קצת מוקדם לתאוות מיניות, לפחות אני "איבדתי" את תמימותי בגיל צעיר מאוד,[לא, לא עברתי הצקה, הטרדה, אונס.. ממש לא] כך שזה לא נראה לי חריג.

273 - קצת צילומי פרחים כל מידע שיש לי בא מגוגל

 

Lantana (/lænˈtɑːnə, -ˈteɪ-/)^[2] is a genus of about 150 species of perennial flowering plants in the verbena family, Verbenaceae. They are native to tropical regions of the Americas and Africa but exist as an introduced species in numerous areas, especially in the Australian-Pacific region, South and Northeastern part of India. The genus includes both herbaceous plants and shrubs growing to 0.5–2 m (1.6–6.6 ft) tall. Their common names are shrub verbenas or lantanas. The generic name originated in Late Latin, where it refers to the unrelated Viburnum lantana.^[3]

Lantana's aromatic flower clusters (called umbels) are a mix of red, orange, yellow, or blue and white florets. Other colors exist as new varieties are being selected. The flowers typically change color as they mature, resulting in inflorescences that are two- or three-colored.

"Wild lantanas" are plants of the unrelated genus Abronia, usually called "sand-verbenas".

לנטנה היא סוג של צמחי פריחה רב שנתי במשפחת הוורבניים, Verbenaceae. הם מקוריים לאזורים טרופיים באמריקה ובאפריקה, אך הם נמצאים כמינים מובאים באזורים רבים, במיוחד באזור האוסטרליה-השקטית, בדרום ובמזרח הודו. הסוג כולל גם צמחים עשביים וצמחי עצים שגובים בגובה של 0.5-2 מטרים. שמותיהם המקובלים לצמחים אלו הם ורבניות שיח או לנטנות. השם הגנרי הוא מונח שנוצר בלטינית מאוחרת, ובה הוא מתייחס לצמח בלתי קשור בשם Viburnum lantana.

פריחת לנטנות, שמונה "אומבלים", מורכבת משלל פרחים ארומטיים בצבעים מעורבים שכוללים אדום, כתום, צהוב או כחול ולבן. ישנם גם צבעים נוספים המתפתחים בזכות הבחירה בזנים חדשים. הפרחים בדרך כלל משנים צבעם בעת שהם מתבגרים, מה שגורם לאומבלים להיות דו- או שלושה צבעים.

"לנטנות פראיות" הם צמחים של הסוג אברוניה, השייכים בדרך כלל לשמות נוספים כמו "פרחי חול

צילמתי גם בארץ עשרות תפרחות כאלה, שלא מפסיקות להדהים אותי ביופין ובגיוון הרב שבהן.

הקקטוס הזה, הצבר, בשמו הישראלי בעל תפרחות יפהפיות. הנה שלוש פוסט פריחה ואחת ממש בזזמן פריחה.

השם של הפרח הזה מזעזע - צלקנית נאכלת, או בלעז - Australian pig face  ; Chilean Sea Fig ; Carpobrotus acinaciformis

272 - מלאכת המחאה

 אין בי רצון לפתוח במלים קשות, שהרי אם אתחיל בקרשצ'נדו, סופי מילל כחתול חלוש ונטוש.

כך ככל הנראה התחילה המהפיכה המשפטית, AKA רפורמה משפטית, שלא לקח זמן, ושר המשפטים [ בוגר בויאר 1987, ולא אינני מתבייש בבית ספרי] אף הודה שכוונתו לדחוף לדיקטטורה.

יתכן, ובמוחם של אדריכלי הניסיון, אנחנו חיים בדיקטטורה של השמאל. הנה, בחור כמו לוין, מהפריבילגים שבקהל, כמו רה"מ, למד באחד מבתי הספר הכי יוקרתיים בירושלים [היתכן ששם הכיר את חברו העבריין לכאורה?], הוא דווקא מהמופלים לרעה, מהשקופים, כמוהו כאותה מסעודה מיתולוגית? או כאותם "השחורים" האומללים שהומי באבא צעק כאבם, וד"ר אבישי בן חיים [ AKA - ד"ר אב"ח] אימץ את התיאורה הפוסטקולוניאלית שלו לצרכי תיאור החברה הישראלית והכוחות הפרומערביים [הניידים בשפתו של ד"ר טאוב] שעסוקה בדיכוי של מזרחים, בעיקר מזרחים מהמגרב [כנראה.. כי רב הצווחנים הם ממוצא מרוקאי], אך מצטרפים אליהם אותם המשוכנעים שתינוקות תימניים, בולגרים, סוריים נחטפו בבתי החולים, ומתוסכלים רבים אחרים בערי הפיתוח.

כל בר דעת, וספקן, בעל ידע בסיסי של ביה"ס יסודי יודע, שעל כוח לא מוותרים, ושהאליטה החדשה שיצר רה"מ אינה שונה מהאליטה של העבודה, יש עתיד או כחול לבן. כל המפלגות בימינו מורכבות מעירוב נפלא של ישראלים ממוצאים שונים, למעט החרדים: אשכנזים-ליטאים/חסידים ובני המזרח:ש"סניקים. האליטה החדשה באופן מופגן, חתרני ומניפולטיבי עושה את כל מה שאסור, אבל, ההומנים לא יזכו לנתח מהכוח.

לקלל, לגדף, להסית.

יש גם "אישיו", הרדיפה אחרי רה"מ. רדיפה אכזרית, מרושעת, לשיטת ה-בייס הביביאני.

אז מה אם הוא קיבל מתנות מחברים?

אני חושב, שתפיסת ניהול חצרות הבאבא'ות למיניהן, שמבוססת על שוחד, מתנות, פרוטקציות, התעלמות מהחוק ה"חילוני", נסיון לא לשלם על הכנסות מס... כל זה מתורגם לכעס על החברה החילונית-האזרחית בעלת ערכים שיוויוניים. אז? אם אני רוצה לתת מתנה למורה של הבן שלי, לא אתן?!

כן, לטעמי ממש כאן מתחיל הסיאוב הנורא. אוספים כסף למתנות לגננת, למורה.. ולמה מתנות? מה רע במכתב תודה? כן, אני נגד המתנות הללו, שיותר משהן מודות הן צופות עתיד האחים/האחיות הנוספים שיגיעו לגן.

כך, תרבות החוק האחר של שלטון, שלטון מבוסס שוחד, קרבה משפחתית, נפוטיזם, דאגה ל"חברים", מייצגת "חום" משפחתי, שבטיות מעצימה ומה לא?!

כל מה שנותר, כך אומרים, הוא עילת הסבירות. אותה סעיף שמונע מינוי מקורבים לתפקידים שילטוניים. כך אומרת הרכילות - ישנו כבר מחליף למיארה, כזה שיעודד פשרה, שבה המרוויח הגדול יהיה רה"מ. אי אפשר יהיה לבקש מביהמ"ש לבטל פיטורי מיארה טרם זמנה ומינוי מקורב - עילת הסבירות כבר איננה.

כך, לאחר מאמצים אדירים, בעקבות הקריסה הכלכלית של ישראל בשנות ה- 80, הימין הביביאני מעונין לחזור לתקופת הפתקים של ספיר. לכלכלה לא מתוכננת, לפרוטקציה שממנה סבלו אזרחי ישראל, ובעיקר אנשי הפריפריה.

הרפורמה איננה למען ה"בייס הביביסטי", איננה למען מליוני המקופחים והשקופים. הרפורמה תשרת היטב את האליטה הישראלית הישנה והחדשה כאחת. מה באמת חשבתם שהאליטה הישראלית ה-קפיטליסטית התחלפה?

271 - טרף

 ישנו שלב בו אדם מבין שהפך לטרף, וככזה עליו להיות עירני וזהיר כאיילה בסאוונות הגדולות של אפריקה..

 ההבנה הזו לא נעימה, אך בהיותנו חיים בחברה בה לא "יטרפונו" בפועל, הרי יטרפונו באמצעות "הונאה", "שוד", "אלימות פיזית או נפשית".

 ההכרה שאנחנו מטרה ל"ציידים" התעוררה בעקבות תרגיל שעשה עלינו נהג מונית אתונאי. ביני לבינכם, נדמה לי שהגיע לנו השיעור הזה.

 עמדנו לנסוע להופעה של הזמר באצטדיון על שפת הים. זוגתי למדה היטב שיש לקבוע מחיר, להראות שיש מחיר חלופי, ולאמר: לא.

אז לא ננפסנו בחכה של הראשון, החכה של השני היתה מתוחכמת הרבה יותר, והיא, זוגתי*, נגסה בפתיון במלוא הכוח, ולא ברור לנו אם רימו אותנו פעם אחת או פעמיים.

זה העוקץ: שטר של 10 אירו ו- 50 אירו דומים בצבעם מאוד, וקל להתבלבל. כשטען שהמחיר 40 אירו [פי שניים ממחיר נסיעה, לו לקחנו UBER], היא נתנה לו שטר של 50. הוא החזיר שטר של 10 אירו וטען שזה פחות מדי. הזוגה התנצלה ונתנה לו שטר של 50 אירו, הפעם ללא ספק.

החוכעם החזיר שטר של 10 אירו, אך טען - זה לא 50 אירו. כאן, הלוחמת חסרת החת התגלתה - נתתי לך שטר של 50 אירו הרימה קול.

לא ברור לנו אם הוא הצליח לשדוד מאיתנו 40 אירו אקסטרא [כלומר שילמנו 80 אירו] או רק 40 אירו, שזה היה כפול ממחיר נסיעה ב- UBER.

המסקנה הראשונה - רק אובר!

המסקנה השניה - גמרנו להיות תמימים ונחמדים, אנחנו "זקנים", ויש מספיק נבלות שרק מחפשות אנשים כמונו.

- - - - -

*מדוע לא התערבתי?

זוגתי אישה עצמאית, חזקה ואם יש דבר שהיא סולדת ממנו זה "גבר" הבא לעזרתה, כשהיא לא מבקשת.

270 - בית ספר, הזיק? תרם?

 חייב להודות בריש גלי:

אילולא בית הספר כנראה הייתי במקום אחר, עושה דברים אחרים. אינני מסוגל לתאר מוסד ממלכתי רב עוצמה יותר מבית הספר היסודי ואחריו מהתיכון המופלא שהייתי בו.

ייאמר שאני צאצא לרופא ולגננת, שניהם משכילים אירופאיים עם השפעות גרמניות חזקות, זה מצד אמי.

מצד אבי אני צאצא למקובל משכיל עד "בחילה" מתורכיה שחוץ מש"ס ופוסקים מילא בטנו בכתבי קבלה ובתרבות צרפת. מוזיקה קלאסית היתה מוזיקת הנשמה, וצרפתית שפת הבית. [כן, ביחד עם הספניול!]

שני הוריי לא יכלו לשאת את העובדה שילדיהם לא ילמדו בבית הספר, לא ידברו עברית כהילכתה ממש, [שניהם ויתרו על שפת אמם לצורך העברית, ורק עברית. היום בדיעבד אני מאוכזב מהם.. אבל בשנות ה- 50, זה נראה כמו "הדבר הנכון".] דא עקא, בשנות החמישים לא ידעו איך להתמודד עם קשיי למידה [ גנטיים? ] כ - דיסלקציה קשה, קשב וריכוז. מבחינתם המורה היה "סגן אלוהים", עד שהרים יד או צרח על אחד מילדיהם. עד כאן.

אני אהבתי את בית הספר.

הייתי כנראה היחיד ממשפחתי ללא בעיות למידה, הכל הלך חלק, קל חוץ ממתמטיקה. מורים ומורות מתנשאים מכל התפוצות לימדוני, במיוחד ביסודי [קראו לו אז - עממי], אבל אמי לימדה אותי בגיל צעיר מאוד לקרוא, וידעתי כתוב וקרוא עוד לפני כיתה א'.

אבל היה מעניין, באמת, בספר התורה.

היה מעניין לנתח צפרדע [לא אני, ידיים רועדות מגיל כלום], ללמוד בישול, לעבוד בגינת ביה"ס, ולהכין מאפרה, עטיפה לספר התורה. שיעורי הרוח - עברית, ספרות, תנ"ך היו מטעמים מפתים שהוצבו מולי. בעזרת הספרן הנהדר, מצאתי חומרים נוספים, ואבי קנה לאחר מאמץ רב אינציקלופדיה, שאני חרשתי אותה, כמו אחרות.

בתיכון היה עוד יותר נפלא, בחיי.

למעט תקרית אחת עם מורה גס רוח, שעיקר קסמו היה על מורות צעירות, היו לי מורים נהדרים. ביה"ס עודד "עבודות חקר" - בחיאת אבויה, עד שנהייתי מורה לא ידעתי שכתבתי עבודת חקר. מורים הציגו לנו נושאים לחקירה. ספרית ביה"ס התאמצה שעות נוספות, ואם לא היתה הספריה העירונית, ברחביה.

לא אשכח את עבודת המחקר שלי על נושא "יצחק" בשירה. מצאתי שיר של משורר שבחיים לא שמעתי עליו. שיר יפהפה לטעמי. כתבתי עליו. קיבלתי ברכות. לא אשכח את "אבא גוריו" שהוביל אותי לקריאת כל יצירות בלזאק בעברית ובאנגלית, ובכלל להתאהבות נואשת בספרות ובפילוסופיה הצרפתית של המאה ה- 19 והמאה ה-20.

המורה להיסטוריה ולתנ"ך [שראויה אף היא לפוסט נפרד] לא "ריחמה" עלינו. למדנו הכל, שום דבר לא צונזר ולא הוסתר. אף פעם שאלת ה- PT"A בסגנון האמריקקי, שאט אט הופך לדומה אצלנו, לא ענינה את מוריי. רק האמת העובדתית או האמת כפי שהם פירשוה והבינוה.

 בשלהי היסודי אבדתי את "בתוליי". התיכון וחיי החברתיים צבועים בצבעי המתירנות וההוללות שלי. אף אחד בתיכון לא הוטרד, הוריי לא הוטרדו. נתנו לי לחיות, בתנאי: תתקשר אם אתה לא בא, אין מקרה ואתה נעדר מביה"ס ואנחנו לא יודעים מכך.

עד כדי כך -

טקס הסיום שלנו, 1973, נעשה במעגלי שיח על הדשא. אז כבר עישנתי כמויות אדירות של סיגריות, ואני נזפה בי על שהגעתי לקבל תעודה מהמורה וסיגריה בידי. היא צדקה אמי. את המורה זה לא הטריד.