יום שישי, 21 באפריל 2023

257 - חתול או כלב

 כולנו מכירים את המיונים הללו:

מיהם אנשי הכלבים ומיהם אנשי החתולים, והנגזרות מכך לגבי אופים.

במיוחד אני אוהב תמונות שמציגות את הדמיון בין בעלי כלבים לבין כלביהם



התמונה הזו משקפת מהלך הפוך, אדם ההופך פניו ביודעין לפני חתול. עוד לא שמעתי על אדם שמשנה פניו לפני משפחת הכלביים, אולי בגלל שלחתולים יש פרצוף "דחוס" פנימה, שמתאים לפרצוף של בני אדם?

בכתבה הבאה מצאתי את הפסקה הזו:

"ראשית, הבה נחזק מיתוס מוכר: בעלי חיות מחמד באמת דומים לחיותיהם. הממצא עלה ממחקר פשוט. אנשים שלא הכירו את החיות או את בעליהם, התבקשו לצוות בין תמונות של בעלים ושל חיות. הם קלעו לקשר בין החיה לבעליה הרבה יותר טוב ממה שניתן היה להשיג בניחוש אקראי בלבד. הדמיון היה גבוה יותר כשהכלבים היו גזעיים, מאשר כשהיו מעורבים. נראה, כי אנשים בוחרים כלבים גזעיים כך שייצגו אותם, בעוד שבאימוץ כלבים מעורבים, מניעים אחרים דומיננטיים יותר. עוד נמצא, כי בעלי החיות והחיות עצמן נשפטו כבעלי אותה רמה של "יופי". הבעלים האטרקטיביים אכן היו בעלי החיות האטרקטיביות. הממצא מרתק, משום שידוע כי אנשים בוחרים לרוב גם בני זוג שתואמים להם ביופיים" [גלובס, אמור לי מי חייתך, גלי וינרב, 23.9.2013 - https://did.li/XTlrl]

תקראו ותגלו עוד הרבה דברים מעניינים

אז מי אני?

אני איש של גם וגם.

אני מאוד מאוד אוהב חתולים. גידלנו שני חתולים אצלנו בבית. אחת עד שהלכה לעולמה, והשני עד שבחר ללכת לעולמו, למרות שהיה מסורס, הוא נלחם בחתולים אחרים וגמר את חייו משנדבק באיידס של חתולים.

אז עברנו לכלבים, כלומר, כלבות. לענ"ד גידלנו שש כלבות במשך שלושים שנים. כולן מתו אצלנו בזקנה ובשיבה. רק אחת מהן הומלטה אצלינו, וחייתה אצלנו עד מותה, 17 שנים. החלטנו שאיננו מוכנים יותר לקחת חיה הביתה.

אגלה לכם בסוד - שאני ממש משתוקק לאיזה כלב צעצוע, קטן מאוד, פרוותי עם פני תינוק שמזמינים נשיקות. לא אצלי הוא לא יהיה על הידיים, ואצלי הוא ילך כמו כל כלב נורמלי על 4 רגליו לצרכי התרוקנות ולצרכי חיברות עם אחיו. לא הייתי מתנגד גם לחתול במקום כלב. רצוי עם הרבה פרווה, שמן ומפונק עד בחילה.

 גידלנו ציפורים תקופה ארוכה, והצלחנו לגדל אוגרים תקופה ארוכה. אירחנו עכבר זללן, שנהנה מתפוחי אדמה, בצל - אבל האדיוט גם כרסם דלתות. כשערכנו את השיפוץ הגדול במטבח, הוא נעלם ולא חזר יותר.

ולשעשוע, הכנסו לקישור הבא - https://did.li/e6N5q - ותגלו להפתעתכם שדולפין [אינו דג!] הוא חיה המאפיינת את מזל דגים, החתול את סרטן והכלב את מאזניים.

חובבי הסופר הצרפתי באלזק, יזכרו שהפתיחה של "אבא גוריו" כולה מבוססת על פי סוגי חיות שמסמנות את הדמויות.

יום שישי, 14 באפריל 2023

256 - פס קול של תקופה

 נושא נהדר.

הולכתי באחת לשנים 1973-76 בזמן שירותי הצבאי.

עברתי בשל חיי הרומנטיים והמיניים לגור בתל אביב. תמיד הגעתי לתל אביב בסופ"שים, נח היכן שנחתי ובערב היינו יוצאים להתפרע בתל אביב.

בטח תזכרו שכבר עברו 50 שנים מאז, החיים אז היו אחרים במובן של תיעוד [תועדתי כמה וכמה פעמים - אבל התיעוד שמור ולא מפורסם, אולי יפורסם, מי יידע?]. חיי המין, ההוללות, השתיה והסמים גרמו לי מדי פעם לאחר למסדרי הבוקר בימי ראשון בבסיס.

למזלי מי שניהל אותי היה רס"ן ממוצא רומני, שהזדהה עם הרומניות שלי, חח, וגם ידע את ההיסטוריה שלי, כולל התעמרות קצין בבאר שבע, אז הוא החליק עבורי כל דבר, כמעט.

בשלב מסויים הצטוותתי לזוגיות מלאת יופי, במרתף שימש כדירה. תמיד תמיד הייתי מגיע בימי שישי, מוטרף מהצבא, משועמם, מפוחד עד מוות, אחרי מריבות קשות עם ההורים שלי, ששנאו שעזבתי כך.

זכיתי למנת הלטיפות, החיבוקים והסקס שרציתי כלכך.

ומי שליוותה אותי, אגב, עד היום כשאני שומע את השיר הספציפי, אני נזכר בדירת חדר, זוג די מפורסם בחדר אחר, אנחנו במטבח הצר, ונקראים להצטרף אליהם. אני לא רציתי. בילי הולידיי מיבבת את MY MAN




יום שני, 10 באפריל 2023

255 - פרחים

הפרחים צולמו בסינטרה, בגנים של ארמון פנה

אין לי שמץ מושג מהם שמותיהם של הפרחים, אבל הם יפים.











יום ראשון, 9 באפריל 2023

254 - עבודות מזדמנות

 קראתי את כל הפוסטים שנכתבו בנושא זה והסמקתי מבושה. כמי שילדותו דומה היתה לילדות הקנקן [אמנם עם עוד 3 אחים] הפרנסה לא היתה בשפע, ועודדו אותנו לצאת לעבוד לצורך "דמי כיס" וכדו'

אבל עבדתי פעם אחת במסגרת עבודות יזומות של משרד העבודה - קטיף שזיפים. אמרתי לאבא שלי שזה קשה נורא, אז תפסיק הוא אמר.

סידר לי עבודה במפעל של האוניברסיטה העברית, בחברה שאז התמחתה במכירת פטנטים של האוניברסיטה, עזבתי אחרי שבוע.

מאז כל הקיצים שלי - ה"חופש הגדול" - היו בלי עבודה, סתם הסתובבות - טוב על מה שקרה/עשיתי וכו' בזמן הזה אני לא מדבר, אבל זו לא עבודה.

אחרי הצבא עבדתי חודש בבנק טפחות, כבקר של כרטיסי מחשב מנוקבים. שעות לשבת מול כרכי ענק ולהשוות כרטיסי ניקוב למה שכתוב בשורה המתאימה. לאדם עם קופצנות קלילה זה לא מתאים, אז עזבתי.

לאן עברתי משם - אההה

קופת חולים כללית. אשנבאי. 3 שנים תמימות. כמה רעל, רכילות מסוכנת, פוליטיקה פנימית מבחילה...

עברתי משם לעבוד בבתי מלון. עבדתי כמעט בכל בית מלון בירושלים, בעיקר בקבלה. [בחור יפה, לא?] למדתי ניהול בתי מלון [כן, יש לכם הית מלון ואתם צריכים "פרונט" של מנהל מקצועי, שלא יעשה כלום - אני לשירותכם.] והנהלת חשבונות - כל מה שלא מתאים לי.

במקביל כמובן למדתי כמו כולנו כאן באוניברסיטה העברית, התעסקתי המון בענייני הלב והגוף ובכל זאת סיימתי בהצטיינות, ואז אמי הציעה לי: אולי תהיה מורה, יש בך את זה.

אני מודה ומתוודה - עבודה קשה, שכר לא ממש מתגמל - אבל כמעט 4 חודשי אפס עבודה בשכר?



יום שבת, 8 באפריל 2023

253 - שוב תמונות, לפניהן נפילה

 שבוע מופלא היה בליסבון.

ציינתי בפני הזוגה שמעולם,לא זכיתי לחופשה ארוכה כלכך מהחרדות שלי, מכאבי הבטן והחזה.

התעוררתי מלא שמחה כל בוקר, עליתי עליות, הלכנו קילומטרים כמו שאנחנו אוהבים, צילמתי. 

בערב יצאנו יחד לאכול.

דגמנו את שכונות ההרים ואת שכונות המישור - לחוף הטז'ו. הבנו יותר לעומק מהו "עילי" ומהו "תחתי" מה זה "צפוני-לבן" ומה זה "דרומי-מולטי" אם לא מהגר בעל צבע עור מסוים.

וחזרנו הביתה.

ואתמול כמו סערה, סופה, הוריקן או ציקלון תקף אותי התקף חרדה שהפיל אותי על הרצפה, כלומר הטיס אותי ליום ארוך, של סבל וכאבים וחרדות בלתי מוסברות, במיטה.

אתה יודע מה מנע ממך חרדה מליסבון?

צחקתי בעצב רב - לא, אין לי מושג, ולא רוצה לחקור.

ועכשיו לתמונות מקריות -

בית קפה קטן ואינטימי ליד תחנת הרכבת של "סינטרה". ממליץ עליו ולא להכנס ל"סנייקבאר" שנמצא ישר מול היציאה מהתחנה.
וסקו דה גמה
אלא מה? שאוותר על האפשרות?
האיש בתמונה הוא בעל בית הקפה, בו לטענתם הומצאה המילה "בוקה" כסימן לאיכות הקפה, וכן בו ישב דגול משוררי פורטוגל, פרננדו פסואה. ליד הקפה יש פסל רחוב של פסואה וכיסא לידו. אנשים לא מפסיקים להצטלם אתו.
חלון ראווה - האם האבנים אמיתיות? הם גם לא טורחים לצרף מחיר, כך שזה מבחינתי יכול להיות גם זכוכית. [כולנו קראנו את "המחרוזת" של מופסאן, כן?!]



יום רביעי, 5 באפריל 2023

252 - ליסבון היא לישבואה, ובהופעת Fado - שרו "היי לישבואה"

 היינו שבוע בליסבון היפהפיה.

ברצוני להעלות בשלב הזה רק תמונות מכיכר הענק, כיכר האומות,  הסמוכה לתחנת הרכבת ORIENTE.

בתחנת הרכבת עצמה, יש קניון ענק הנקרא: "וסקו דה גמה" [הם מבטאים - ושקו], שמעוצב, אגב, כסיפונים של ספינת טיולים ענקית, וגם הצורה מבפנים לפחות, אובלית כשל ספינת טיולים.

ביציאה לאזור הכיכר, שהקצה הרחוק שלה על שפת הטז'ו יש אוסף של "אירועים": האקספו, הארנה, האקווריום, תחנת הרכבל - ישנם שלושה פסלים מרשימים.

אתחיל עם פסל הברזל הזה


יוצאים מהשער "האחורי" של וסקו דה גמה ומקבל את פניכם הפסל הזה. אולי הכנה לארנת הענק הנמצאת לשמאלו, לצד שדרת האומות.

ואז רואים מרחוק את -


החתול המופלא הזה - לקח לי זמן עד שקלטתי שזה חתול [אגב, למעט חתול רחוב אחד, לא ראינו חתולים מתרוצצים חופשי בליסבון. נבנה מאשפת פלסטיק ועוצב על ידי בורדלו וו

החלטתי לצלם אותו מזוויות שונות






ליד החתול עומד פסל עשוי מרגלים שיצר אנטוני בורמלו





לקינוח, שני מגדלים, תאומים, משני צידי תחנת הרכבת אוריינט וקניון "וסקו דה גמה"


המגדלים מצולמים מהרכבל המוביל לאקווריום.

יום שישי, 24 במרץ 2023

252 - סודות שמי בן ארבעת השמות

בטרם אתחיל בפוסט אני רוצה להזכיר שני דברים:

ישנן תרבויות בהן לאדם יש שני שמות. שם פרטי וסודי, שהוא מהות כוחו, וגילויו יכול להוביל לאסון. [גם בקבלה היהודית, אצל אינדיאנים, ארגונים סודיים, ומי שאי פעם למד ותרגל מדיטציה טרנסצנדנטלית, יודע שהמנטרה היא שמו הסודי.]

בתרבויות אחרות שם מהווה איזו תמצית מזוקקת של "רוחניות" שהורים מעניקים לילדם. בתרבות החילונית שלנו, השם הוא כמו מספר תעודת זהות, ביטוי ל"מקוריות", להעזה, לשובבות של ההורים: חמור, גשש או גומא. לשמות אין ערך רוחני, מסורתי, תרבותי אלא פני השמות הם אל עתיד, אל אחרות, אל בידול - אינדווידואליות.

במשך 30 שנים בהן הייתי מחנך כיתה, אחד התרגילים המהותיים שלי בראשית השנה היה:

מהו שמי?

מהי משמעותו?

מדוע שיימו אותי כך?

בהסתייגות ממש גדולה, כיוון שזה רק הזיכרון שלי ולא מחקר מתועד עם נתונים תקפים: רבים מהילדים כלל לא ידעו את משמעות שם, חלקם לא ידעו מדוע נקראו כך.

אבל היו גם תשובות נפלאות, כמו: אמא שלי קראה את הספר ו"נדלקה" על הדמות; ההורים שלי קראו לי על שם הקיבוץ שעזבו; שמי הוא שם קבוע לכל בכור במשפחה; שם שעובר במשפחה: "המורה יש אצלנו 5 "משה" במשפחה". בעלי השמות הנדירים, כמו למשל דוראל, אביאל, אגם - ישנה פרישה רחבה של תגובות, מ- "המורה בחיי שאני לא יודעת", עד: "אבא שלי חזר בתשובה".

וישנם ש"כבודי" גילה להם את משמעות השם בעברית: תומר, תמיר, דקל, רם ודומיהם: אצל כמה ממש התרחבו העיניים כשהסברתי את המקורות הסמנטיים של שמם, את המשמעות בעבר ובהווה, את הרצון, לדעתי, של ההורים מאחורי בחירה בשם נפלא כזה.

לחלק אף הסברתי ששמם מביע את עוצמת אהבת ההורים אליהם, כמו למשל: הדר [לבן], אדר, ניסן [למרות שזה שם ישן לגברים - אבל חג החירות!], רקפת, ברקת.

רבים רבים מבעלי השמות הללו מגיעים אל כל מיני מיסטיקנים שמתמחים במיסטיקת האותיות, מחליפים אותיות ולפעמים שם מלא. ברור לכם, שלא אצטט את שירה של זלדה, כי תמצית הקלישאה הישראלית, הוא, השיר, משומש כלכך עד שאיבד חיותו והתאבד לגמרי .

אני מצרף לכם הסבר דתי מורכב על מהות השם - https://did.li/ODfIw

שמי המלא הוא: אריה-ינאי בנדק חביב

שמי הבסיס - אריה חביב

השם אריה עורר בי כזו דחייה, כי מחד גיסא כל האריות שפגשתי בימי חיי היו נחנחים מזיעים ולא נעימים למגע ומאידך גיסא קראו לי אריק ורק אריק, עד כי בגיל 16, בעקבות התאהבות שלי במלך ינאי אלכסנדר מספרו של משה שמיר "מלך בשר ודם", רציתי בשם ינאי.

אבל היתה בי מספיק יראת הורים [לא כיבוד, פחד מהתגובה שיכולה להיות אלימה- לא פיזית, אבל רגשית] כדי לשתף את אבי.

אבי אמר לי כהאי לישנא:

השם שלך הוא על שמו של סבא של אמא שלך, אותו היא אהבה בכל ליבה. [לייבוש לידיעתכם]. אבל אמרתי לו, אני ממש שונא את השם שנתתם לי.

אז תלך למשרד הפנים ותוסיף אותו לשמך, יש'ך ת"ז, אתה בגיר.

אז הלכתי והוספתי את השם ינאי. התגאיתי בשני שמות מלכים, אבל עד היום רק אדם בכל העולם קרא לי ינאי, פרופסור רבקה ש"צ אופנהיימר מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית.

שם המשפחה שלי, נדמה לי שכתבתי על זה פעם, הוא צירוף שם משפחת זוגתי ושם משפחתי. הטורקי הזקן [אבי] התעצבן על כך ששמתי את שמה לפני שמי, ככה, ככה מוותר על מסורת אבות?! הסברתי לו שמוזיקלית קל יותר לומר "בנדק חביב" מ- "חביב בנדק", ובכלל בתור אחד שהחליף את שמו לשם המטופש חביב, אין לו הרבה מה לומר.

אז, בשנות ה- 80 עוד שלחו מכתבים, כידוע לכם. אז הוא שלח ל"חביב בנדק". ברוע לב, מכתב אחד נשאר מחוץ לתיבה, והוחזר ע"י הדואר לאבי. הלקח נלמד, אלא מה?! זה אותו אדם שחיטט אצלי בחפצים כשישנתי עוד בבית הוריי. בניגוד ל- NLEE לא התעמתתי, אלא השארתי תמונות קשות לצפייה שאני בהן על השולחן בכוונה. מאז הלקח הובן היטב. [את החוכמעס האלה  למדתי מלימוד מעמיק של "שינוי בדרגה שניה", שינוי מחוץ למערכת, כלומר - שבירת ההרגל, דפוס השיח ש"מהמם" את האחר, וגורם לו לחשוב מחדש.]

כשהגיע הזמן לבחור שם לילדיי:

לבתי בחרנו שם שהוא הצורה הנקבית בתנ"ך של שם אחי. [יש הבדל בניקוד אך לא בהגייה בין השם הזכרי לשם הנקבי], ואילו לבני רציתי שמות כגון: נץ, בז - זוגתי כעסה, למה מה? הוא כלב?!

חותנתי גם דחפה את אפה הארוך, ודלתה ממעמקי ספריה, חברותיה וכו' הצעות על הצעות, עד שכשל כוחי, ובהתיעצות עם זוגתי החלטנו לומר לה ששמו של הבן שלנו יהיה:

נדירליאל

חבל שלא הצלחתי להסריט את פניה, מעכלת אטאט את השם, שחרג מכל ניסיון מילולי שלה [בכל מקרה היא מהגרת אל השפה], את פניה מסמיקים, את גלגלי המוח פועלים: לצעוק או לא לצעוק?

כמובן, גם כאן, טכניקת השינוי מדרגה שניה עשתה את עבודתה, דממה מלאה מאז.

בביה"ס התלמידים הציעו: אדיפוס, ליר, הירשל [סיפור פשוט] ואולי תקרא לו שיר המורה? הנה יש לנו בן שיר בכיתה.

בסוף נבחר השם הכי יפה שיש בעולם, לילד הכי יפה בעולם, והוא גאה בו מאוד.