יום חמישי, 10 במרץ 2022

152 - יום הולדת שלישי

 במקום אחר ומסיבות אחרות לגמרי הסברתי שאני שונא לקבל מתנות, מתנות יקרות במיוחד שנואות עליי. אך אני מאוד אוהב לתת מתנות. מתנות של תשומת לב, של חיבה, וגם מתנות יום הולדת.

אז הקהילה שלנו בת שלוש. שלוש שנים באינטרנט זו תקופה ארוכה מאוד, שיש לשמוח עליה.

מה למדתי -

כשהייתי חבר בישראבלוג לא ענינה אותי פעילות קהילתית. תקשרתי אולי עם שני בלוגרים וזהו. כשנסגר ישראבלוג היו לי קרוב למאה אלף כניסות אבל שלושה עוקבים. נכון, לא הגיוני. כמעט ולא היו הערות תחת הפוסטים שלי. כאן אני לומד את הכוח של קהילה, גם אם וירטואלית.

פעם בראשית המאה ה- 21 בתפוז היתה איזו נוכלת שהצליחה היא ובן זוגה להוציא הרבה כסף מתמימים עבור איזה טיפול נסיוני בחולי סרטן, שלא היה לה. לא נתתי כסף, כי מלכתחילה אני לא מזדרז, אבל למדתי לקח, סירוב עמוק לפגישות ב- RL, וחוסר אמון בסיסי ביצרני תוכן כמעט מכל סוג, למעט כותבי מד"ב, פנטזיה ושירה. לשמחתי, ובזכות הכרות עם קנקן המשורר חזרה מעט האמונה והפתיחות לאחרים.

אני נכנס למחשב הנייח שלי בערך חמישה ימים בשבוע. האתר הראשון אליו אני נכנס הוא "פרפרים". אני רואה באתר משאב אדיר למידע ולידע, שיתוף רגשי, מטרות משותפות.

אני רוצה לסיים את פוסט החגיגה באיחולי הבראה מהירה  ל N_LEE


151 - הבזקי כעס וזעם ומחירם

 אני יודע שאני כפוף פעמים רבות להבזקי זעם, כעס. ברב הפעמים אני בולע את האנרגיה המרושעת הזו, שמתבטאת בהרמת קול או בהפיכתו למתנשא ודידקטי להחריד, שדרוג משלב הלשון, אפנון הקול בקור של הקטב הצפוני ובכמויות בלתי נסבלות של סרקזם או אירוניה.

אני משלם מחירים יקרים, אם אני מרשה לעצמי. כי מייד לאחר שמשתחררת לה אנרגיה זו לאוויר העולם, באותו רגע ממש אני חוטף התקף חרדה קשה, דכאון [לפעמים בן כמה ימים] והרבה פעמים הנמכתי עצמי לגובה שטיח ונתתי לאנשים לא ראויים לדרוך עלי על מנת לאזן את עצמי, לשחרר את הפחד. יש גמול לכל תעלול.

וכך, היום בחנות.

שאלתי שאלה, קיבלתי תשובה. שאלתי אותה מחדש על מנת להיות בטוח שהובנתי. נעניתי בקוצר רוח שנשמע: תפסיק לבלבל את המוח. זה היה טריגר, אז שאלתי: מדוע הכעס? ואז: אני כעסתי? הסכנתי עם התגובה, אמ-מה כשהסתובבתי ללכת, הוספה הערה על הקונים האלה עם ההערות והשאלות.. אהה, זה היה הפעלת ההדק במלוא כוחו - כאן כבר לא שתקתי [טיפש שכמוני]: תפקידך לתת שירות ולא לחנך, לא לכעוס. התשובה היתה ממש שוק הכרמל, כמו "למה מי אתה?!" אם כך הכרזתי בקול רם, גם את מה שרציתי לקנות לא אקנה כאן! הנחתי את המוצרים שבחרתי על אחד המדפים והלכתי.

לכאורה - למה התקף חרדה" למה דכאון? למה הבטן כואבת לי כלכך?!

הטיפול הרגיל הוא להגזים את התסריט או לשאול: מה כבר יקרה לך בסוף?

אבל זה לא עוזר. יש בי תחושת חטא איומה. הידיעה שרבתי עם אדם שמרוויח פחות ממני, שעובד כמו חמור, שאין בי שמץ של הכלה והזדהות ... כאב חד קורע לי את הלב. [לא קורע את הלב מטאפורית, ממש ממש מכאיב לי בלב, ואין זה התקף לב כי אם תגבות חרדה טיפוסית אצלי.]

יום שישי, 4 במרץ 2022

150 - האשמת הקורבן והטרדתו - לאן נוליך את החרפה?!

 רפרפתי על הכותרת בעיתון, אך דעתי הוסחה. בטוויטר הידיעה הופיעה בצורה בוטה - לא יכלתי, וגם לא רוצה, להתעלם מהאכזריות העולה ממנה, מההתעמרות בקורבן.

כבר שנים בחברה החרדית האישה אשמה באינוסה, היא תשלח לגלות לו נאנסה, בעלה ייגרש אותה ללא בעיות ולרגע ה"חכמים" לא מעלים בדעתם את עוצמת העוול, האכזריות ורצח הנשמה של האשה.

גם פגיעות מיניות בילדים, בנערי ישיבה עברו שנים תחת הראדר, ושנים התעמרו באומללים ושלחו אותם לטיפולי המרה. רבים עזבו, אחרים התאבדו, אבל לנו אין מושג עד העשור האחרון על מי, כמה, ודרכי טיפול.

אז הנה דוגמה מופלאה לדרך בה החברה החרדית מטפלת בבעיה של כפיית גירושים על גבר.


מטריד אותי מאוד, שבידיעה הזו לא מובאת כל התגובה של א', אין צילום של פניה הנעווים והמתכווצים מכאב, מפחד ומידיעה שאי צדק הוא השופט שלה.

רציתי ל"חגוג" 150 פוסטים מאז החלפתי את נושאי הבלוג - אך נושא זה חשוב מכל חגיגה.

יום שלישי, 1 במרץ 2022

149 - רוסיה-אוקראינה

 נדמה שלכל אחד יש מה להגיד על המלחמה הזו.

ישנם המגנים את פוטין ויש דווקא את זלנסקי

יש הרואים את התמונה הגדולה - לדעתם - האמריקאים התגרו בפוטין על נאט"ו

יש הרואים את אוקארינה כסמל מערבי-דמוקרטי - מלחמת דוד בגוליית

האמת [?] -

זו מלחמה מערבית מובהקת, הנובעת מהפארדיגמה של התרבות המערבית, מאבקי כוח בתוך התרבות המערבית, התפתחות הטכנולוגיה והתעשייה, הקפיטליזם וקביעה איזו שיטת ממשל - דמוקרטיה או דמוקטטורה מתאימה לעולם העתידי שלנו.

האם פוטין רשע, גוליית

האם זלנסקי, צדיק, דוד

האם אנשים בהם באמת מאמינים ש"פוטין" לבד מחליט?



יום שבת, 26 בפברואר 2022

148 - קריאה ביקורתית

 


השורה הראשונה אחרי הכותרת הבומבסטית "תג מחיר" כתוב: "לישראל אסור להתנהג כאישה מוכה ולהיענות לחיזוריו של ארדואן."
כמה דעות קדומות, זלזול בנשים ותפיסה אירוטית של המציאות אצל פרופסור לפלסטיקה, איש ימין די קיצוני, אבל לא פרוע כמו דומיו בכנסת, פרופ' אריה אלדד.

נתחיל בהתחלה -


לישראל אסור להתנהג - האנשה טיפוסית של המדינה, לשון נקבה - קלישאה ידועה היא שחפצים, אפילו הם זכריים מקבלים אופי נקבי [הרובה אתך במיטה כמו אשתך, למשל..]. היסוד הנקבי יכול להיות: אם, אהובה, בת וכו' - היסוד הנקבי מצביע על חולשה, שהזכר [וברור שהרקע ההיסטורי של יחס זה קשור לגברים-נשים. גברים נלחמים, מגינים, בונים, הורסים וכו'] תפקידו להגן, לחזק, לאזן. אבל זו תבנית כלכך שחוקה, שאף אחד כמעט לא שם לב אליה, וגם נשים מתיחסות למדינה כאל אשה - אם, אהובה,בת וכו' מכאן, שמותר להחליט עבורה איך תתנהג: אסור! מהרגע שקיבלה זהות של אשה חל עליה: אסור/מותר שגבר יקבע אותו, במקרה דנן. האמת היא שגם פובלציסטיות נוטות לכתוב באותה הצורה, מה שחוקרות ביקורתיות יטענו כהפנמת המבט הגברי, השיח הגברי.


כאשה מוכה - כאן נזרקנו הישר לתוך עולם קרמינולוגי, סוציולוגי, תרבותי ואפילו פוליטי. עבור הכותב "אשה מוכה" הוא מושג מוכר היטב, שיש לו משמעויות מובהקות, שליליות לגמרי. להיות אשה מוכה, להקרא "אשה מוכה" זה רע. זו חולשה שיש ללמוד ממנה מה אסור! זו תבנית יחסים של גבר אלים ואשה כנועה, תדיר. כלומר, ישראל מתנהגת כאשה כנועה תדיר, כזו שמקבלת מכות תדיר וחוזרת לקבל עוד מכות, כי אינה יכולה אחרת[?] האם יש ביטוי אכזר יותר, סטריאוטיפי יותר ונורא יותר מהאשמת הקרבן באומללותו? האם יש משהו נחות יותר מ"האשמת מדינה" ברצון ל"היות קורבן" לגבר אלים? בתפיסת יחסי חוץ של מדינות כיחסי אלימות בלתי נגמרים, נטולי חשיבה רציונלית, אסטרטגיה, אינטרסים כאלה ואחרים? האם "מדינה" הוא ישות הפועלת מעצמה? נכון שמבחינת משפט בינלאומי מדינה היא "סובייקט", דא עקא שסובייקט זה מנוהל על ידי בני אדם, ובמקרה שלנו, בישראל, בני אדם שנבחרו. לשיטת הפרופסור, אוקראינה היא גם "אשה מוכה" ופוטין הוא הגבר המכה", היש תיאור נחות מזה, פשטני מזה לתאר את מה שקורה עכשיו בחזית הרוסית-האוקראינית?


להיענות לחיזוריו - הקפיצה מ"היות קורבן" ל"היות אשה נחשקת" לי לפחות לא מסתדרת לוגית. קוראים לזה ברטוריקה " 
Mixed Metaphors" [דימויים מעורבים, מטאפורה מעורבת]. ארדואן הוא "הגבר". רק המחשבה שלתפוס נשיא [אפילו דמוקטטור] של מדינה אחרת כ-מאהב להוט של המדינה שלך מעוררת תמיהה. היסוד האירוטי, ששייך לתקופות פרה-היסטוריות, בהן שרביט המלך היה סימון של גַּבְרוּת המלך המיניות שלו, הויראליות שבו, מצביע על חשיבה פרימיטיבית-מניפולטיבית הפונה ליסוד הבסיסי ביותר אצל הקוראים ממין זכר. הבעלות על "הבת", היות "הבת" עסק כלכלי, וכן "שליטה" על המיניות של הבת או בת הזוג. [במקומות אחרים, גם שליטה על המיניות של האם, אם אלמנה היא]. ויש כמובן לראות את הביטוי "להיענות לחיזוריו", כלומר הישות הנקבית הזו, ישראל, בהחלט יכולה להיענות לחיזוריו, כמו אשה מוכה. 

ההבדל המהותי- ולכן המטאפורה המעורבת איומה בדלות ההבנה שלה את המציאות, בשטחיות בה הרטוריקה הלא עמוקה הזו פועלת- אשה מוכה לא נענית, לעולם לא נענית. היא מעונה בניגוד לרצונה. "היענות לחיזורים" היא ביטוי של רצון, עוצמה, בטחון עצמי. אין דין אשה חלשה, קרבן המתקשה להיחלץ מהמלכודת בה היא מצויה [וכדאי לפרופסור שיקרא כמה וכמה מחקרים על תסמונת האשה המוכה] כדין אשה מחוזרת ונחשקת.

לפעמים כדאי מאוד לנתח כותרות משנה צעקניות. הן מלמדות את המעמיק בהן קצת על הכותב עצמו, אולי על עורך העיתון. הן מלמדות שיעור חשוב ברטוריקה ובהנדסת תודעה.

יום רביעי, 23 בפברואר 2022

147 - הו האימה הזו

 אתמול בשעות הבקר המאוחרות הודעה מהמנהל הפדגוגי: איש יקר, המתרגל שעבד אתך אתמול נמצא מאומת לקורונה.

התקף החרדה שנחת עליי, לשם שינוי היה מעומעם, לא הוביל אותי חזרה למיטה, לא עורר בי תחושת אין אונים וכאבי בטן ולב קשים, גם לא הזעה מוגברת.

נבהלתי.

רצתי לקרוא את הוראות הבידוד וכו' -

מי צריכים להיכנס לבידוד

לא להאמין - עברתי סעיף סעיף:
1. לא היה לי ואין לי חום, אין לי אף תסמין מהמתוארים
2. לא היה לי מגע הדוק [עאלק, כולו מתרגל בשיעור, לא המאהב שלי] - אני קבוע עם מסכה על הפנים, כולל אף ופה. אף הוא היה עם מסכה. מי שצריכים להיבדק אלה הילדים להם עזר, בצורה "הדוקה", ישב לידם.
3. אני מחוסן 4 פעמים
4. כבר ערכתי לעצמי כ - 2 בדיקות אנטי גן

אבל הבהלה היתה בהלה. - איך אקח את הנכדה לסרט? איך בת זוגי תמריא לאן שהיא ממריאה?
ררררררררר

יום שבת, 19 בפברואר 2022

146 - שאלון "קדם פיבו"

 איזה כיף, 32 שאלות - הבה נצא לדרך:


1. מהי התכונה החביבה עליך?

התכונה החביבה עלי היא פתיחות, היכולת לחייך לכל אדם

2. מהן התכונות החביבות עליך בגבר?

עמידה במילה שלו

3. מהן התכונות החביבות עליך באשה?

עמידה במילה שלה

4. מהו המאפיין העיקרי שלך?

נכונות למעשים גדולים ואפס עשייה

5. מה הנך מעריך מאוד אצל חבריך?

יושר וכנות קיצונית

6. מהו הפגם העיקרי שלך?

יהירות, יכולת גבוהה להסיק מסקנות ממיעוט נתונים

7. מהו העיסוק החביב עליך?

כתיבת הייקו, קריאת ספרי עיון

8. מהו אושר עבורך?

אין מילה כזו "אושר"  היא מתחברת עם עושר, ולכן מייצרת משהו חומרני. אני מעדיף "שמחה" כמו אצל החסידים.  שמחה על חסדים קטנים, על נכדים נהדרים, על תרופות פסיכיאטריות

9. מהי אומללות עבורך?

אני אדם עצוב, צאצא לאשה עצובה מאוד. האומללות היא בת לוויה קבועה, המאיימת תמיד ומופיעה תמיד.

10. אלמלא היית אתה, מה היית רוצה להיות?

חשבתי על זה עשרות פעמים, מרגעי הפחד הראשונים כילד עת אבי הכה את אחיי ועד אפילו אתמול, כשנזפתי  בגיסת בתי. בסוף בסוף נוח לי בתור אני. [אבל אם ילחצו אותי חזק לפינה - להטוטן עם גוף אתלטי והרבה הצלחות מיניות]

11. היכן היית רוצה לגור?

בכל פעם  כשאני מגיע למקום חדש אני רוצה לגור בו. אני גם יודע שאפקט ה"חידוש" ייעלם במהרה, והכל יהיה כמו שהוא, כי אני אשאר אותו אדם.

12. מהו הצבע והפרח החביב עליך?

הצבע האהוב עליי סגול מאט, סגול לילך, בכלל סגולים זה הקטע שלי. אני אוהב פרחים בלי העדפות, הנה תמונה של פרח "קרנות" שצילמתי



13. מיהם סופרי הפרוזה החביבים עליך?

 הרשימה ארוכה מאוד אך: קנז ז"ל, ירמי פינקוס, אורסולה לה-גווין, פרנק הרברט, היינלין

14. מיהם המשוררים החביבים עליך?

הרשימה ארוכה, אבל: ר' שלמה אבן גבירול [רשב"ג] יהודה הלוי [ריה"ל], ביאליק, אלתרמן, רחל, גולדברג, יונה וולך, עדי קיסר, יהודה ניב, יוסי אלפי, שימבורסקה, גתה

15. מיהם הגיבורים החביבים עליך בסיפורת?

לאזרוס לונג של היינלין,הירשל בסיפור פשוט, ג'יימס בונד, עודד חפר [יונתן שגיב], פרי מייסון, הרקול פוארו, אכילס, אדיפוס, שאול המלך, חיזו בטטה

16. מיהי הגיבורה החביבה עליך בסיפורת?

יולנדה מוסקוביץ' [בדרך אל החתולים של קנז] 

 אנה קארנינה, מאדם בובארי, תרצה מינץ

17. מיהם הציירים והמלחינים החביבים עליך?

פיקאסו, נחום גוטמן,סלבדור דאלי, רפאל, לוסיין פרויד, בטהובן, באך, שלום חנוך, בועז שרעבי, סשה ארגוב, הנרי השמיני

18. מיהו הגיבור שלך בחיים האמיתיים?

אין

19. מיהי הגיבורה החביבה עליך בחיים האמיתיים?

אין

20. אלו הן הדמויות ההיסטוריות שאתה הכי לא אוהב?

נאפוליון, קליגולה, יהודה המכבי, מתאבדי מצדה, מנחם בגין, דוד בן גוריון

21. מיהי הגיבורה שלך בהיסטוריה?

שלומציון המלכה

22. מהם המאכל והמשקה החביב עליך?

קפה, יוגורט

23. מהם השמות החביבים עליך?

תמר, יותם

24. מה אני הכי שונא?

אני לא שונא

25. מיהן דמויות מההיסטוריה העולמית שאני הכי שונא?

נו טוף, היטלר, אידי אמי, סטאלין, לנין, מאו צ'ה טונג 

26. מהו האירוע הצבאי שאני הכי מעריץ?

1940, דנקרק - https://did.li/rLE5q

27. מהי הרפורמה שאני הכי מעריץ?

 זכות בחירה לנשים

28. מהו הכישרון הטבעי שהייתי רוצה להיות מחונן בו?

שמיעה אבסולוטית

29. כיצד אני רוצה למות?

במיטה

30. מה מצב הרוח הנוכחי שלך?

רגוע

31. לאיזה חולשות הנך מגלה הכי הרבה סובלנות?

חולשה אובייקטיבית, נאמר [ ילדים עם צרכים מיוחדים]

32. מהו המוטו החביב עליך?

כשאתה פוגש אדם/אשה חדש/ה - לעולם אל תסתכל בכיסו/ה