58 - יום הזכרון לשואה ולגבורה

זו ההודעה שפרסמתי היום בדף שלי בפייסבוק -

לעולם אין לשכוח את שני רוצחי העמים הגדולים - היטלר וסטאלין. האחד השמיד בכוונת מכוון מליוני בני אדם, בתוכם יהודים [6 מליון] צוענים, הומוסקסואלים, דיסידנטים.

המשמיד הגדול השני, שמתחרה בו באכזריות ובכמויות שלא יאומנו של בני אדם שנרצחו הוא סטאלין. אמנם הוא לא פיתח "מכונת השמדה", הוא הרי בא מהכפר, אז רעב, מחנות מוות, טרנספר של קבוצות אתניות למחוזות מוות.

לזכר כל אותם בני אדם, ששני הפושעים הללו רצחו, אני מדליק נר. 

57 - מימונה, סהרנה, נובי-גוד, סיגד

 בטח שמתם לב, שרק חג של אתיופים עוד לא הפך לחג לאומי. גם הלחם המיוחד, אינג'ירה, טרם הפך למזון הנמכר ברשתות המזון כמו הטאקו המקסיקני.

נראה מתי ההתכנסות של העדה, הסיגד, תהפוך לאירוע כלל ישראלי, ולא רק אירוע שזוכה לזכות להיעדר מהעבודה או מהלימודים. 

מעולם, ואני מדגיש מאוד, מעולם לא הייתי באירוע של מימונה. נולדתי בירושלים, היו לי שכנים מרוקאים, למדתי, שירתִּי בצבא, עבדתי ועובד עם יוצאי העדה, ונייט. כלתי העתידית מרוקאית, והנה לא הוזמנו [אני שמח במיוחד על כך- כי לו הזמינו היינו הולכים, ואסור לנו לאכול את רֹב התקרובת שמגישים שם].

אנחנו יודעים ומכירים סהרנה, אבל רק יוצאי העדה הפרסית חוגגים את החג הזה. 

נובי גוד הוא החג החדש שהישראלים אמצו לעצמם, עד כדי כך, שלמרות שהמורים עובדים, בתי הספר ריקים כמעט לגמרי, וישנם מורים שלא מגיעים ללמד ביום הזה.

לוח השנה של הקתולים מפוצץ בצומות, חגיגות, ימים שמוקדשים לקדושים/קדושות ופולחנים שונים. הרבה יותר ממה שהלוח העברי מתיר לעצמו. לוח השנה הבינלאומי מפוצץ בימים מיוחדים, למשל ה- 31 במרץ הוא יום ה- אידלי [ IDLI] הבינלאומי. אידלי הוא מזון הודי צמחוני מדרום הודו, שזכה להכרה בינלאומית, ונראה לי שהמוצר בדרך להפוך ל"מורשת" כמו שמפניה, צ'דר ומוצרי מזון אחרים.

כך או אחרת

כל המרבה לשמוח הרי זה משובח, ואני מניח, שככל שהטכנולוגיה תתפתח עבודת בני אדם תקטן, ואז הם יצטרכו למצוא סיבות למלא בהן את חייהם.

56 - טבעות

 פעם, לפני כשלושה עשורים לערך השתתפתי בקורס ניהול של רשת אורט. שם בקשו ממני לציין מהו בדבר האופייני ביותר שלי - מתוך עצלנות, שמירה על פרטיות, זהירות שרידתית בחרתי לומר: טבעות. תמיד יזהו אותי לפי הטבעות.

אלה הטבעות האחרונות שאני עונד כבר קרוב לשנה.

ונציה, ונציה

לא זוכר איפה ולא זוכר מתי, אחת נשארה אחת נעלמה :-)

הבובה הזו היא מתלה התכשיטים שלי.

היו היו ארבע, מתוכן אחת נשארה. אחת בוודאות נשדדה, והשאר בטח נתתי לאחין, לבן.

זה היה מצחיק. ביריד מהירידים בהם מוכרים חפצים זולים במיוחד, שתיים אלו ב"עסקת המאה", 100 ש"ח. נתנו כמתנה לחובבת ג'וקים.

טבעת מבולגריה. עלתה גרושים, ובהיותה במחיר גרושים, כך גם הלכה לה לטייל בעולם.

הטבעת הכסופה על הזרת נקנתה באי יווני. אהבתי אותה מאוד, אבל נפלה מאצבעי ולא שמתי לב.

הטבעת על האמה היא ציון לשני עשורים יחד עם בת זוגי. שמורה היטב. השניה, מסוג טבעות הקולג'.. לא החזיקה זמן רב מעמד.

כפי ששמתם.ן לב, אינני מקפיד במיוחד בשמירה על הטבעות שלי. אני מקפיד לקנות זולות, הן עונות על צורך קישוטי חזק ועל תאוות הרכושנות שלי. אבל אם מישהו.הי י/תאמר לי: אני רוצה את... הטבעת תעבור אליו/ה מייד.

55 - האבולוציה של שם המחלה, מפסיבי לאקטיבי

 קראו להם - משוגעים

מטורפים

לא שפויים

פסיכוטיים

חולי נפש

היום זכו כל החולים במחלות הנפש השונות בשם אקטיבי לגמרי. לא עוד מוכים וחיים בתוך המחלה בלית ברירה, באפס מעשה, נטולי רצון או יכולת, היום הם:

מתמודדי נפש

מעניין איך פוקו היה קורא לספרו הידוע "תולדות השגעון בעידן התבונה" לו כתב אותו כיום, ואיך המשטר הסובייטי שידוע היה באשפוז מתנגדיו בבתי חולים לחולי נפש, היה מתנהג לו ידע שהם "מתמודדים עם מחלת נפש", כלומר אקטיביים לא פחות מחברי המפלגה הבריאים והחזקים.

ברור לגמרי שמקור השם הוא בעמותות של אנשים שהבריאו לגמרי ממחלתם, או מאוזנים באמצעות תרופות וסוגים שונים של תרפיה. ראיית האדם הלוקה בנפשו כסובייקט "פאסיבי" לגמרי, נטול "רצון" או "יכולת" לטפל בעצמו ואפילו להבריא בכוחות עצמו מייצר מציאות או תפיסה תודעתית מסוימת מאוד של אנשים ונשים אלו.

- - - 

וכרגיל, על מנת לסיים בעונג-משהו, קבוצת תראפיה -

54 - היה היתה פעם במטעי השזיפים

 העבודה הראשונה הממשית שלי, ולא שמרטפות לבנות השכנה, היה בחופשת הקיץ הראשונה בין כיתה ט' לכיתה י'.

אבי ע"ה חשב שחובה על כל אחת וכל אחת לעבוד כשאפשר, לחסוך את הכסף, ולאחר התנגדות-מה התרצה ואמר שגם לבזבז כרצונו. אז הלכתי ללשכת העבודה לבני נוער, היתה אז לפני 60 ויותר שנים. 

שובצתי לעבוד במטע שזיפים בקיבוץ רמת רחל בפאתי ירושלים. התחלנו לעבוד עם זריחה ועבדנו אאל"ט איזה 5 או 6 שעות, עד שהחום היה בלתי נסבל. מיותר לציין שלא אהבתי את העבודה הזו. לכלוך, חרקים עוקצניים, קטיפה של פירות, היש משעמם וחסר אירועים מזה.

אז עוד הייתי ילד טוב ירושלים ופניתי לאבי אחרי 5 ימים, מחזורי העבודה היו בני שבועיים, ואמרתי לו: עד כאן. לא מסוגל יותר. טוב הוא אמר. ולא הלכתי יותר. אבל הוא דאג שאקבל את השכר, ודאג למצוא לי עבודה במפעל תרופות שניהל קרוב משפחה. שם שבצוני במחסן, עוד עבודה איומה ומשעממת, שעיקרהּ גוף ופעולות חוזרות ונשנות, ואפס מוח. אבל לא העזתי לצפצף.

בתום השבועיים לשמחתי הסיוט נגמר.

הבנתי שבונה הארץ וגואלהּ לא אהיה לעולם. אני סולד מפעולות גופניות הגורמות להזעה, חוזרות על עצמן, ומייתרות את המוח לגמרי.

53 - עשר מצוות "אל תעשה" לקידום חירות אישית

 הגיע הזמן שאמיין ואקטלג ואתחייב לכל הדברים שלא אעשה עם בוא האביב, החלמה מקורונה, חתונה חדשה וליל סדר מחר, כך שאשאר חופשי, מיוחד ומחובר היטב לילד הקטן ההוא.

1. לא אנקה את הבית יותר מאשר כרגיל

2. כן מלאתי אסמיי בחמץ החמץ הטעים הזה

3. לא אכנע לדרישות ולא אזמין אחים לדם

4. לא קונה בגדים חדשים, רק נעליים

5. לא אתפתה לילד המרדן ואחבש כיפה מחר

6. לא אתפתה למרדן וכן אקרא בהגדה

7. לא אשמור מסורת ואוכל פת לחם כשנחזור הביתה

8. לא אצא לטיול במכונית בטבע לאף מקום

9. לא אכנע לחרדה וכן אצא לצלם ברחובות גבעתיים

10. לא אבקר אף דוד.ה / קרוב.ה 

חג שמח לכולכן ולכולכם

52 - יומנו של מורה בשליש משרה /פנסיונר בשני שליש משרה ♥

 זה עתה קראתי רשומה מלאת דמעות, רחמים עצמיים והתקרבנות, כל כך טיפוסית לעמיתיי ולעמיתותיי המורים/המורות:

"הרגע הזה שאתה יוצא לחופשת פסח ומקבל ערמת מבחנים מועדי ב' לבדיקה

"

משפט מורכב אחד, פשוט עם שני רגשונים שאומר הכל, אבל הכל.

בתחילה חשבתי שאלה בחינות שקבע משרה"ח, והמורה בודקת, אבל גם מקבלת שכר יגיעתה. אבל מתברר, שאלה בחינות שביה"ס קבע לתלמידים חלשים, שיש צורך דחוף לשפר את ציון המגן [ השנתי ] שלהם.

מודה ומתוודה -

" אם כך, אל תבדקי. כל חיי כמורה למקצועות רבי מלל [ אני מדבר על למעלה מ- 30 שנים, על מאות בחינות ואלפי דפים לקריאה], סירבתי בתוקף לבדוק בזמן החופשה. גם אחרי החופשה אפשר לבדוק. נוחי, תני דעתך למשפחתך, לצרכייך האישיים - הבחינות לא בורחות, באמת 

שלוש פעמים זומנתי לבירור על כך שלא מסרתי ציונים מייד אחרי החופשה, ובכל פעם עמדה לזכותי זכות החופשה המעוגנת בהסכמים קיבוציים, וכן העובדה שסרבו לשלם לי. הסחיטות הרגשיות בסגנון "אתה דופק את התלמידים", בבתי ספר אחרים בעיר "מתאבדים*" על תלמידים לא ממש הרשימו אותי בלשון המעטה. אז נכון, יש תלונות בתיק האישי שלי, אפשר לחשוב שהיו לי אספירציות להגיע לגדולה במשרד המשוקץ הזה.

ברם אני ממש סולד ממורות ומורים שכופפים גוום באומללות מוזמנת לגמרי, סובלים ומתייסרים מבלי לממש את זכותם החוקית לנוח בחופשה. לפעמים יש בי תחושה שהם כאותם מקבצי נדבות המציגים מומם לראווה על מנת להגדיל הכנסותיהם.

איכססססססססס

- - - - - - - -

*התאבדות על תלמידים - בפעם הראשונה ששמעתי את הביטוי הזה הוא היה מפיה של מחזיקת תיק החינוך בעיריית בת ים, גב' אסתר פירון [ נכון אם השר ]. תגובתי היתה שלילית ביותר בלשון המעטה, ואך העליתי קובלנתי באיזה אתר, והציעו לי בעדינות לא לנקוב בשמות, שמא..

לאחר כשלוש שנים, באחת ההרצאות שקיבלנו שוב עלתה המילה הנוראה, ואז המרצה הסתייגה ואמרה: אני יודעת שאריק סולד מהביטוי הזה. מצווה אחת כבר מרפדת את מעוני הקט בגן עדן ♥

ושוב, על מנת שנשאר אופטימיים