נושא השרביט שלנו הוא ה- פודקסט/ ההסכת
רק לשניים אני מקשיב, שניהם שייכים לבידור אסקפיסטי ששמו - היאבקות בידורית.
אחד באנגלית אחד בעברית
האנגלי נקרא: Notsam Wrestling
העברי נקרא: גברים בטייץ
כל הרכילות ההכרחית למי שאוהב סוג כזה של בידור נמצאת אצל שני הפודקסטים האלה. למי שלא מכיר את התחום - הבסיס הוא אכן "היאבקות" לא כמו באולימפיאדה, כי מטרתה לבדר ולהצחיק ולסחוט קריאות התפעלות.
המתאבקים הם אקרובטים מקצועיים, אתלטים ושחקנים שעוברים גם הדרכה במשחק. ההיאבקויות מבוססות "סיפור", ויש בסיפור רעים [HEEL] וטובים. נושאי הסיפור, ביזאריים ככל שיהיו מושכים עשרות אלפים לאירועים שבועיים ובטח חד שנתיים, וישנם כוכבי וכוכבות-על, סגנונות שונים, חברות מתחרות [יפן, אנגליה, מקסיקו, ארה"ב]. ישנו גם "היכל התהילה" שעבור הקהל והמתאבקים זה כמו "נובל" או פרס ישראל, אבל מקבלים רק כחלוף ימיהם כפעילים בשטח. כמובן יש אליפויות ותחרויות בלתי פוסקות, שנאות ואהבות ומה לא?! [אחד הנרטיבים הבולטים בעשור הקודם: הבן של אחד המתאבקים הוא בכלל של מתאבק אחר. הסיפור הזה הקיף כמעט שנה תמימה של סיפורים, ספין-אוף'ס, מאבקים, היאבקויות, דמעות ... דרמת-זבל, טלנובלה לטינית, ובכל זאת...]
על מנת להיות בתוך האירועים ולהפיק את מקסימום ההנאה מחוויה רב חושית, שאין בה שמץ של רצינות, והם ממש מקפידים שילדים יגעו במתאבקים, יבינו את הענין של המשחק, כי ילדים נמשכים לזה כמו עש לאש.
נסיתי גם כמה רציניים:
היה אחד שעסק בסיפורים מאחורי השירים, הנפיחות העצמית של המדבר גירשה אותי מהר.
אחר עסק בהיסטוריה, אבל גם מוגזם בחשיבות העצמית שלו.
אינני מקדיש זמן מיוחד להקשבה לא לרדיו ולא לפודקסט. כשאני מנקה את הבית אני פנוי להקשבה, אז הפודקאסטים פועלים על "פול ווליום" של הנייד, כשאני סתם הולך לצרכי המחלה, הם משודרים דרך אוזניות מכשירי השמע שלי.
אבל בהחלט אני יכול לטעון, שעבורי כמו שכתב טליק זה לא תפס. לפני שפרשתי לגמלאות הוזמנתי פעמיים לסדנת פודקסט כדי ללמד את התלמידים שלי ליצור כזה ולהגישו כעבודת סיום-סיכום לפרוייקט ה- 30% המשודרג של משרה"ח. לא הלכתי.
דומני שכמו התפתחות האינסטגרם והטיק-טוק כך גם הפודקסט. לא שמתי לב שבסביבה הקרובה שלי, כולל צעירים, למדיום הזה יש עדיפות על טלוויזיה, טיקטוק או אינסטה.
אגב, בטח לא שכחתי, כמו רבים אחרים, שתוכנית הפשע-הבלש הכי מוצלחת לאחרונה רק רוצחים בבנין, שבה שלושה דיירים מפענחים פשעים בבנין שלהם ומשדרים כל שלב ב-פודקאסט שלהם, שזה כמובן טריגר עלילתי ואסתטי חדש. [אצל פרי מייסון זה היה בית המשפט, אצל הרקול פוארו זה היה בישיבה אנגלית טיפוסית ל-תה.]
https://did.li/CVX5q
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה