השינה מבחינתי משקפת ארבע תקופות חיים.
מילדותי ועד נישואיי, כמעט, לא ישנתי. אמי טענה שאני "רב עם השינה", יכול להיות. בגיל ההתבגרות סבלתי מסיוטי "אין מכנסיים" שאני מגלה לפתע פתאום בפרהסיה, ריצה מטורפת בירידה מהר הרצל לכיוון בית הכרם, או רחיפה אינסופית מעל הואדי שמחבר 3 רכסים: הדסה, קרית יובל, הר הרצל, למכירים - עין כרם.
משנשאתי התחלתי לישון טוב יותר. לחץ, עבודה וגידול ילדים לא הותירו הרבה אפשרויות. ישנתי נהדר יחסית. לטעמי לא מספיק. היו לי לילות לבנים של בדיקת בחינות רצופה. זו התקופה השנייה. זו התקופה בה גם עישנתי בכמויות אדירות [ בין 60 ל- 80 סגריות ביום].
משהפסקתי לעשן, החלה תקופה שלישית. סיוטי לילה קשים, חרדות שמנעו ממני להירדם. אכילה מופרזת לא ענתה על הציפיות, למעט השמנה, ואז נחירות ודום נשימה שפגעו בשינה שלי.
משהבנתי שעליי לקבל עזרה,וזו התקופה הרביעית, חזרתי לישון בצורה סבירה, אבל מאז שפרשתי לגמלאות, מצאתי את השינה כאחד ממימדי הקיום והתודעה המופלאים ביותר שיש. אני חולם המון, חלק מחלומותיי פרסמתי כאן בבלוג השני שלי. אני ישן בערך 12 שעות ביממה, לפעמים יותר, לעתים נדירות - בטיולים שאנחנו עושים בחו"ל, פחות. לא מפסיד כלום, לא מתנצל וגם לא בורח מכלום. [אין לי ממה לברוח!] ברור שהפרעת החרדה לא עברה וגם לא תעבור, וברור שמדי כמה שנים אני צריך להחליף תרופות, אבל החיים בחלומות מציאותיים כמעט כמו אלה בעירות.
לפעמים מצחיק אותי, בחלום, ידיעה מסוימת עליי, שאין לה תוקף בחיי העירות. זו עובדה שנעה המון בחלומות שלי, או ביאוגרפיה מובהקת של "החולם- אני" - אז, כן, כיום אני ישן נהדר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה