אתחיל בעובדה שניל גיימן נחשב בחוגי יודע דבר של מד"ב ופנטזיה כאחד הגאונים שיש. יחד עם אדמס [מדריך לטרמפיסט בחחל] ו - פראצ'ט [עולם הדיסק] הם יצרו מד"ב חריג במקוריות שבו, בעוצמה ספרותית [ואני לא מקשקש כאן מלים יפות!] גבוהה, כי השלישייה הזו היתה שלישיית סופרים איכותית לא פחות ממו סופרי עילית או מזוכי פרס נובל ואחרים.
אפשר בוודאות גדולה לומר שהשלישייה הזו אחראית במידה רבה למעבר ספרות המד"ב והפנטזיה, שנחשבה עד זמנם, וגם אחריה כספרות פנאי, כספרות טיסה, כספרות ילדים ומתבגרים. חלק גדול מהספרות בוודאי בראשיתה המודעת לעצמה כז'אנר מודרני נכתב כספרות עליליתית בולטת כספרי בלש, מתח, ריגול לתפיסה ולא כספרות עילית, שראויה למבט אקדמי מעמיק.
ההסטוריה של ה-סנדמן:
"הוא גבר גבוה מאוד. שערו שחור ומקפץ, עיגולים שחורים תחת עיניו, הבגדים גם הם שחורים, כמובן. הוא נסיך הסיפורים, החלומות, האפלה. הוא הסנדמן, הוא ניל גיימן.
האיש השחור, בצד
שמאל של הדף הוא ה- סנדמן. הוא נקרא "סנדמן" כי הוא מפזר חול בעיני
הנרדמים, וכך הוא עוברים לעולם השינה, החלימה.
עולם החלימה הוא
עולם מקביל לעולם הערות, מה שקורה בו משפיע על עולם הערות. למשל, אחת הדמויות
פוגשת בחלום את בעלה האהוב שנפטר, היא מתעברת ממנו ואפילו יולדת ילד אמיתי. אמ-מה
הסנדמן מודיע לה: זה ילד שלי, ולכן יגיע זמן ואבקש אותו.
הסנדמן שולט על עולם החלימה, הוא אחראי לחלומות ולסיוטים, כפי שהוא אומר לאחד מיצירי עולמו, שמטרתה לגרום לסיוטים: " הסיוט חושף בפני האדם את פחדיו העמוקים ביותר, וכך הוא יכול לטפל בעצמו". אמ-מה אחד מהיצורים האלה בורח ממנו, והופך לרוצח סדרתי שנערץ על ידי אגודה/ארגון של רוצחים סדרתיים. [הקורינתי ]
הסדרה מרתקת. היא מעלה סוגיות עומק בסיסיות ביחס לחלום ולמציאות, בטח יש התיחסויות ליונג, פרויד - מגדולי חוקרי החלומות - אך ישנה התיחסות עמוקה לחולמי חלומות גדולים כמו שייקספיר, השאיפה לאל-מוות, היכולת לפעול באופן רצוני בתוך החלום.
מבחינת התפאורה, "אתרי צילום," זו סדרה בעלת אופי אפי מובהק. הצילום מציג תמונות נוף רחבות היקף [שמתאימות לקולנוע יותר, אבל עם המסכים הענקיים בבתים, זה עובד], מלאות בפרטים, כשמתעכבים עליהן. יש שימוש בנוף גם כדי ליצור אמירות אירוניות, לדוגמה: גרין פילד'ס, שמשוחק על יד אחד מגדולי השחקנים הבריטיים כיום, סטיבן פריי, שהמרתו מדמות אדם ל- מקום נוף צחיח הופך ל-מה שהאנגלים קוראים לו: Pasture, מרעה. אבל זה הרבה מעבר לירוק. זה מלא בפרחים, לבלוב, תחושת "גן עדן" עמוקה. האירוניה העמוקה שגרין פילד'ס שברח מממלכת מורפיאוס, החלום, הוא אחד מיצירותיו של מורפיאוס המופיעה בחלומות רבים. [ גריןפילד'ס מזכיר מאוד את "עולם הפנטסיה" של וולט דיסני, והנה ביקורת חברתית או אחרת על חלומות שווא משועתקים ל"המונים" ולא תורמים למציאות חייהם.
כדאי לשים לב, שכל פרק הוא בן 60 דקות פחות או יותר. אלה פרקים עמוסים במידע ויזואלי רב, ולכן, אישית, אינני ממליץ על צפיית "בינג'" כי אפשר לפספס המון. כן אני ממליץ על צפייה נוספת לאחר הצפייה הראשונית שעסוקה יותר בעלילה ופחות בהבטים אחרים של היצירה הזו.
חייב להוסיף, שמעולם לא קראתי גליון של ה-סנדמן, בטח לא בעברית. אבל הדיבורים עליו בקבוצות השיח העוסקות במד"ב ובפנטזיה היו אינסופיים. ההתקבלות של הסדרה עבור אלה שמכירים את הקומיקס הניירי דו משמעיים. יש הרואים בכך פגיעה ב"קודש הקודשים" ואחרים ששמחים מאוד על הופעתו.
מבקרת 'הארץ', חן חדד, הוא איסטניסית, טהרנית. והיא שימשה לי כמקור להשוואה. אני קורא רצנזיות ב'הארץ'.
לכן, אני מביא ביקורת נוספת -
ניב ביינרט ב- YNET
נעמה רק, Timeout, הארץ
אריק בנדק-חביב - עולמו של ניל גיימן, בלי פאניקה, 2001
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה