ביום חמישי ה- 1 בספטמבר לא אהיה בביה"ס, אם בתי תציע לי ללוות את הבת השלישית שלה, אלווה את נכדתי לכיתה א'.
אבל מתברר יותר ויותר שנכנסנו לתוך מאבק קשה מאוד, שמזכיר את שביתת המורים הגדולה לפני כ- 3 עשורים. שבתנו למעלה מחודש, והבהרנו היטב מי בעל הדעה, לא המאה לצערנו.
הבעיה היא, שכרגיל הכל מתכנס לענייני שכר, ולצערי הד"ר לחינוך בכלל לא מבינה איך היא מפספסת את השביתה הצפויה כמנוף לשינוי דרסטי של מבנה משרד החינוך.
למי שלא יודע, למי שלא קרא את הכתבה הגדולה ב"דהמרקר" על שכבת המפקחים במשרה"ח, שעולה למעלה ממליארד שקל תקציב בשנה, בבקשה -
מוציאים למנהלים את הנשמה: בתי הספר מיואשים מהמפקחים של משרד החינוך
אם תרצו מיפוי מורכב יותר של שכבות הניהול במשרד החינוך, אותו כתב, ליאור דטל מהדהמרקר עשה זאת -
המון המון כסף. נוסף על כך, המשרד מחזיק מפמ"ר - מפקח מרכזי - על כל מקצוע נלמד, מדריכים ומדריכות. תכניות הלימודים נקבעות על ידי וועדות אקדמיות. הבנתי שכל ישיבה שווה סכום גבוה מאוד.
כמובן בדיקת בחינות הבגרות עולה מליונים, ולאור הרפורמה, המחיר ירובע [ 3 עבודות שתבדקנה ע"י בודקים חיצוניים + עבודת גמר בסוף יב, שגם בדיקתה תעלה כסף].
אז איפה הכסף, באמת?
איך מתחלק התקציב המשרדי הכי גדול במדינת ישראל, כך שאין כסף למורים, אין כסף לרפורמות, אין כסף ואין כסף? אבל מישהו נהנה מהכסף, לא?!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה