40 - חיסון

 כשהייתי בן 7 או בן 8

הגיעה אחות לבית הספר מטעם המדינה

היא רצתה לחסן אותנו

ואני פחדתי ולא רציתי

המורה לקחה אותי בכח, הזריקו לי זריקה ונכון -

זרקו אותי מחוץ לכיתה

שם לחצתי על בועית החומר

ואולי מרבית החיסון יצא ולא נקלט.. לך תדע?!

מאז עברו מים רבים בירדן, גם בירקון המסריח

וקיבלתי חיסונים בלי סוף, כולל מדי שנה לשפעת

אפילו עשרות שנים לא היתה לי שפעת

כי אני

פחדן, כי אני חושב שעבודת מדענים בטוחה מספיק עבורי

וכי התרופות שאני לוקח תדיר מסייעות לי לחיים רגילים.

לא אכפה על בני להתחסן

אני יכול עדיין לכפות עליו, בשל הערכתו אליי, הכבוד שהוא רוחש לי,

אבל לא אעשה זאת. גבר בן 32 שמחליט לא להתחסן, הבעיה היא שלו

גם בת זוגו, בת גילו סוברת כמוהו - בעיה שלהם.

ושמעתי על דיילת שמתה ביסורים מחצבת בגלל סרבן חיסון.

39 - לא אכפת לי

 עוד מעט קט וכבר 40 שנים אני מורה ומחנך בישראל. שכחתי כבר כמה שרי חינוך ניהלו את מערכת החינוך מאז שהתחלתי לעבוד בשנת 81 במאה הקודמת.

שכחתי כמה רפורמות, כמה השתלמויות יזומות ושאינן יזומות העביר אותי המשרד הזה. כמה פעמים הואשמתי [ לא אני אישית, המורים ] בחטא הזנחת התלמידים, בגידה בשליחות, קרנפות ומה לא?!

עברתי כמה וכמה מפקחים כוללים ומפקחות כוללות. האחרונה שפגשתי היתה בריונית ומפלצת שחשבה שהיא "תורמת לקהילה" ובעצם כצפוי ממשרד ריכוזי, דכאני ומסרס למדה היטב וכך פעלה. מנהלי אזור מפקחי אזור, מפקחי מקצוע, מדריכים מקצועיים ומדריכות מקצועיות, כולם עבדים ומוציאי דברים של משרד כוחני, עתיר תקציבים ומנוון ניהולית, חברתית ופוליטית.

עברתי רפורמה, לא סליחה שתי רפורמות, בלימודי הספרות וכלום, נשבע לכם, כלום לא השתנה, למעט מספר שירי ביאליק שחובה ללמד! מזל שחלק מהמשוררים שלימדנו היו בחיים, ותלמידים יכלו היפוטית לפגוש אותם, הרב הגיעו לשיאינ יצירתם במחצית הראשונה של המאה העשרים, חלקם החזיקו עוד עשור וזהו.

הרפורמה האחרונה הוסיפה כמה שמות חדשים, אבל קיבעה אותם סביב פרשנות אידיאולוגית [ דור במדינה, אהבה ושאר הבלי פרשנות נרטיבית ], וכך מנעה מפגש עם יוצרים חדשים.

המפמ"ר האחרון בכלל קידם הוראה מצומצמת על מנת להספיק את כל תכנית הלימודים, כולל דרישה מופרכת שתלמידים יקראו בתיכון [ י-יב, כן.. ] כששה רומנים, כאשר אחד בקושי הם קוראים, ובמשך שנים הם נבחנו במחצית ראשונה של כיתה יא, כשלא למדו ספרות מכיתה ט ועד כיתה יא' וכן למדו 3 חודשים תוכנית של 3 שנים.

אבל, כיום - מה אכפת לי אני?!

יש מגיפה, יש! יש זום - יש! ולמה אני נדרש?

שיבואו לביה"ס, זה כבר משהו [ כיתת אומ"ץ], שיגישו בזמן עבודות - ת'זוב מה'תה מתאמץ?! לאף אחד לא אכפת. [כיתת מופ"ת ]

אז ב'מת, מה'כפת לי אני?!

מומלץ - הפוסט של עדה - עידן הסנקציות - https://katzr.net/2aaf59

38 - מה קורה כשהנכדה יודעת לקרוא ולכתוב

 יש לנו שתי קבוצות ווטסאפ משפחתיות. אחת רק שלנו והצאצאים והנכדים, השנייה של המשפחה המורחבת, שכוללת מחותנת, ואחיות.

מצחיק איך יש עוד בני משפחה שחושבים שילדה בת שמונה שמשתתפת בקבוצה לא תקרא הודעות של מבוגרים, כאלה ששמה כתוב בהם.

בסוף הדודה הבינה את הרמז ומחקה את ההודעה.

37 - "זום" והחמצה אחת

 כיתה י'  לומדת בזום, כל הכיתה, שעתיים בשבוע.

במהלך כל מפגש או סיומו הם מקבלים עבודה משותפת, באמצעות מסמך משותף של גוגלדוק'ס.

נכון, הם יכולים להעתיק זה מזה, אבל הם גם יודעים שאני קורא הכל, וגם חבריהם שכתבו לפניהם רואים את ההעתקה מול העיניים שלהם, וזה יוצר כעסים רבים, עד כדי כך שלפעמים אני מקבל פניות אישיות בסגנון: רק אני ו- X כתבנו, כל השאר לא עשו דבר.

זה די מבאס, כי המטרה היא  עבודת צוות שגם מעודדת יחסים פנימיים ביניהם, שבירת השיעור הפרונטלי [ הקנייה + עבודה עצמית, למידה עצמית ], אני נע בין הקבוצות, נקרא לענות על שאלות, מקיים שיחות אישיות. מצליח לעודד אותם לפתוח מצלמה.

כשאני בודק יותר לעומק העבודה עם הכלי זה, ומבחין בהשפעתו על סגנונות הלמידה השונים, עולה שההוראה בזום מצוינת לילדים אינטלקטואליים מאוד. היא גרועה לילדים בעלי סגנון למידה אחר, הם מוחמצים לגמרי. 

קחו למשל את ת' - ילדה מקסימה, חכמה אך לא אינטלקטואלית גדולה. בשיעורים בכיתה, האווירה, הצחוקים, האווירה של קופצנות [כן אני כזה, קפיץ קפוץ ] מרגיעה אותה מאוד. הנוחיות והנינוחות מוציאות ממנה את המיטב. ב"זום" מוסתרת מהעולם, עסוקה במעקב אחרי המסך, נלחמת בגלי השעמום או היעדר "מגע אישי" או "מופע קומי של המורה" היא מחמיצה ובגדול.

36 - יום הזכרון העולמי לשואה, ט"ו בשבט

 החיבור הזה של מוות וחיים, כמישה, קמילה, התפוררות מחד גיסא וצמיחה, גדילה, פריחה ויצירת חיים מאידך גיסא עורר בי רצון לכתוב האיקו שמנסה לחבר את השניים.

שְׁקֵדִיָּה

לְיַד גֶּדֶר הַמַּחֲנֶה -

זִכְרוֹן עַד

בניגוד לדרכי הטקסט הזה אינו חידתי אלא מובהק במטונימיות/סמלים/ייצוגים מובהקים גם לט"ו בשבט וגם לשואה. הסגירה - זכרון עד, המעביר את התמונה לעבר הנצחי, הוא החיבור בין שני הסיפורים היהודיים, הישראליים הללו.

אבל זכיתי לתגובה שהסבירה לי בנוקדנות שהשקדיה איננה כמו הזית, מתקיימת מאות שנים. ושוב בניגוד לאופי הווכחני, הדווקאי שלי בחרתי למחוק את התגובה ולא להגיב.

35 - 30 שנים למלחמת המפרץ

 לא מאמין

הבת בת 4 הבן בן שנה

קיבלנו מתקן מיוחד לתינוקות

מסכה מיוחדת לבת

חדר אמבטיה היחיד עם דלת

שמענו את הבומים, חכינו ברעדה לבואו של הגז ההורג

למחרת עלינו על הרכב ועפנו לירושלים.. שם העברנו את המלחמה וגם עלינו במשקל

34 - צילומים

 היום בדרכי בת חצי הקילומטר, בקושי, לביצוע מטלות וקניות שונות צילמתי עטרת פרחים הגדלה על שיח שמשמש כ"גדר חיה" בהרבה חצרות בגבעתיים, לפחות.  אין לי מושג איך קוראים לצמח או לפרח. בינינו - זה לא מעניין אותי. מעניין אותי, הצבע, הצורה, הקומפוזיציה, ובעיקר מענינת אותי העריכה אחר כך.

אפשר להקליק על כל תמונה בנפרד כדי לראותה בגודל המתאים.