מישה זוהר-מכלוף מתחרה במירי רגב סיבוני על רמות הטירוף ואיבוד השליטה. לידם ז'דאנוב והמטורלל משנות רדיפת האדומים בארה"ב, מק'ארת'י נראים כממתקים לא מזיקים לידו.
האיום של מיקי זוהר על מנדלבליט: אם לא תתפטר ייחשפו עוד הקלטות
יו"ר הקואליציה טען כי אם היועמ"ש לא יתפטר וימחק את כתב האישום נגד נתניהו - "תהיה רעידת אדמה. רק טפח קטן נחשף". לאחר מכן טען: "זה היה בעידנא דריתחא ודבריי הוצאו מהקשרם". לשכת ראש הממשלה פרסמה הסתייגות מהדברים: "נתניהו לא שוחח איתו בנדון. זה לא מקובל עליו"
פורסם: 14.10.20 , 10:27
זו הכותרת ב- YNET. יודעי דבר טוענים שהכל נעשה במכוון, לצרכי פנים של ה-בייס הליכודניקי. משום-מה, הפחדנים בליכוד, אלה שאינם מעיזים להרים ראש טורחים להדליף גם צווחות וצרחות אלה.
לאור התנהגות שרת התחבורה, ולאור ההקלטה הזו -
בלעדי: ח"כ קרן ברק צעקה לעבר חברותיה לסיעה מאי גולן ואוסנת מארק. גולן ענתה: "את מביישת את עצמך". ברק, שבתחילה טענה כי מדובר ב"פייק מוחלט", שינתה גרסה לאחר הפרסום ב-ynet של ההקלטה הבלעדית: "עימות שולי ופרטי, אותי לימדו שאת הכביסה המלוכלכת מכבסים בבית"
אני לא תמים, לא טהרן וגם לא מתחסד, מריבות, ניבולי פה, התנהגות כמו תגרנים בשוק, אין איש ציבור שלא היה ויהיה שם, סה"כ פוליטיקאים הם אנשים עם אגו ענק, יצריים מאוד ותאבי כוח. אבל יש גבול. אצלנו הוא נחצה. כולם מקליטים את כולם, ורצים לספר לעיתון.
ומענין לענין באותו ענין, הטלפון של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר, אפי נוה, אשר ככל הנראה נפרץ על ידי כתבת גל"צ, לכאורה סיפק חומרים רבים שהגיעו הישר מידי המשטרה לידי פוליטיקאים צמאי כוח.
אני רק חושב איזה חיים יש להם עכשיו לפוליטיקאים שלנו - חוזרים לדבר בשפה נקייה, משתמשים במכשירים מבטלי הקלטות.. מה לא?!
מבחינתי, כיוון שאין ישות חיצונית ועליונה לי בחיי, ענין הסליחה והמחילה קצת פחות דרמטי, והשאלות שאתה שואל את עצמך מעסיקות אותי אבל על תדר אחר לגמרי. אני חוזר אל לימודיי ונזכר שהטלת מום בגוף הינו מנהג שבטי עתיק יומין, וגם כיום אנחנו מזהים טקסים כאלה בחברות שונות בעולם – למשל ברית מילה [ המוכרת לנו היטב, ולמוסלמים ], טבעות סביב הצוואר והארכתו, חירור אבר המין, קעקוע על הגוף. לא חסר. חלק ממנהגי כנופיות וקבוצות חברים הם לפגוע בגוף כביטוי לאומץ אישי ורצון להשתייך, להטביע בגוף את סימן השייכות. אינני מוצא באמת זיקה בין הטלת המום בגוף לבין יום כיפור, אבל אני מוצא זיקה עמוקה ביחס אל עצמך כישות מוסרית, כאדם הרואה מעבר לצרכיו, מעבר ל"כאן ולעכשיו".
גם היוונים ראו, כנביאי ישראל, את המוסר החברתי וההתנהגות המתייחסת למטא-פיזי [ אלוהים, אלים ] כערך וכקובע נורמות ההופכות אדם ליותר מ"חיה חושבת". היהודים בחרו יום בשנה [ אם כי מעולם לא בטלו את הדבר הבסיסי ביותר ביחסי בני אדם – בקשת סליחה ] בו העינוי הגופני מוביל לקתרזיס רוחני ורגשי, שבעקבותיו אדם/אשה משנה את התנהגותו הבינאישית, האישית והחברתית [הפוליטית ]. היוונים בחרו להם את הטרגדיה ככלי לחינוך האדם להתנהגות מוסרית, לחיפוש אחרי הצדק והמוסר האנושי כמו גם האלוהי. המושג קתרזיס מגיע מפואטיקת התיאטרון היווני, ומהציפייה שלאחר צפייה בטרגדיה איומה על גילוי עריות, רצח האב או האם, חיסול האחים, רציחת שליחים, האזרח היווני יגיע לאיזו תובנה טוטאלית לגבי חייו והדרך הנאותה לחיות אותם. [קתרזיס].
התרבות ממנה אני בא, היהדות לטעמי, בחרה דרך הרבה יותר מורכבת מצפייה בהצגה, כשהסחות הדעת מרובות. היהדות [ לטעמי לפחות הצום אינו נדרש באמת, אבל אין אני יכול לשפוט את העבר במונחי ה-הווה] העדיפה 24 שעות בהן האדם עם עצמו באופן השלם ביותר. לשם כך לבד מן הצום נדרש המאמין להימנע מיחסי מין, ויש איסור המלאכה, שמסיחה את הדעת מהענין בו על אשה להיות עסוקה 24 שעות.
לטעמי שני האיסורים האלה, שהרבה חילונים בשמחה קופצים עליהם כשהם בתוך מסגרות של "תורת המזרח" סדנאות של יוגה, כל מיני גורו'אים, הם התשתית הנכונה לזמן איכות של אדם עם עצמו. זמן בו הוא יכול לפשפש בכל מעשיו, מכל הכיוונים, מכל הזוויות ובכל רמות התודעה הנחוצות לו.
היחיד המשכיל, היחיד הרואה את חייו כתוצאה של החלטות רציונליות או אחרות חייב לעמוד מול החלטותיו ותוצאותיהן, לא להסיט עיניו הצדה. לצערי, 90 אחוז מבני עמנו, ויש בי הרגשה שתסכים אתי, רואים בריטואל החיצוני את העיקר. מעבר לכך אינם חודרים פנימה, לא אל נפשם, ואם באנשי אמונה אנחנו, גם לא למהותו הרוחנית והמיסטית של היום הזה. לחילונים כמוני, השקט והיעדר הסחת הדעת מכל סוג הוא רקע מושלם להרהורים דומים לשלך, ללא הרכיב של "אלוהים".
שנה טובה