יום רביעי, 19 ביוני 2019

23 - אלישבע גרינבאום

אלישבע גרינבאום

פרגמנטים של פרידה

*
כֵּיצַד אֶפָּרֵד מִמְּךָ?
אֶלְכֹּד לְמַעַנְךָ זַהֲרוּר אַחֲרוֹן
מְרַצֵּד עַל אֶדֶן הַחֲלוֹם
עָלָיו יָשַׁבְנוּ.

*
כֵּיצַד אֶפָּרֵד מִמְּךָ?
בִּשְׂעָרְךָ אֶטְמֹן נוֹצָה
מִצִּפּוֹר שֶׁחָלְפָה בֵּין עֵינַי
עֵת רְאִיתִיךָ לָרִאשׁוֹנָה.

*
כֵּיצַד אֶפָּרֵד מִמְּךָ?
מַאֲכֶלֶת מַבָּטְךָ מַשְׁחִיזָה אֶת הַפִּנָּה
הַחֲשׁוּכָה בְּיוֹתֵר בְּתוֹכִי.

אָנִיחַ אֶת אִישׁוֹנְךָ הַלּוֹהֵט
עַל לְשׁוֹנִי. אֶבְלַע
אֶת הָאוֹר הַנִּגָּר.

(מתוך "לפתע פתאום האדמה" הוצאת כרמל, 2005 )

שוב חובת הגילוי הנאות – עד הרגע הזה, בו התחלתי לחפש את "שיר היום" שלי לא שמעתי מעודי על המשוררת הזו. בוודאי זה פגם של העצלות שלי, אולי חוסר ענין בכותבים שאינם מרושתים מספיק או אני לא נמנה על הדפים בהם הם מפורסמים או מפרסמים שיריהם במרשתת, בפייסבוק. שלושת השירים הקצרצרים האלו, חלקים משלם מציגים שלושה מבטים, שלוש פרידות, שלוש הִפָּעלויות שונות של הנפש, עת היא נפרדת מאהובה. נפרדת כי יודעת היא את מותו הקרוב, או אולי את מותה הקרוב?

ארבע תמונות פרידה, פרגמנטים, המצטרפות לשלם שכולו , בסופו של דבר, אור.

התמונה הראשונה מכילה את "זהרור האור", זכר מוחשי מאדן החלום. הצירוף המטאפורי הזה מעמיק את היסוד הרוחני והפיזי גם יחד. את תחילת תהליך הפרידה, הזכרון המסתיים באכילה ממשית של אותו האור.

התמונה השניה היא הטמנת הנוצה בשיער [נוצה – ולא אכביר במלים על תפקיד הציפור ונוצותיה בשירה העברית-הישראלית]. נוצה מהציפור הראשונה, מהמבט הראשון שלה בה [ מישהו נזכר אולי ב"צפור שניה" של זך – המבט בציפור מניע עולם שלם]

התמונה השלישית המבט שלך ב"משחיז אותי" ואישונך הלוהט המגיר אור,[ברקע הרחוק, אולי נמצא שירו של ביאליק - "לא זכיתי באור מן ההפקר" המחבר עבודת "נפחות" עם ניצוצות האור]. והנה חזרנו לסמל הראשון בשיר, זהרור האור הופך לאור ניגר. ממש רפרור לקבלה של האר"י, זהרור אור הופך לחומר יוצר עולמות.

ואז התמונה האחרונה, תמונה "קניבלית" .האישון על הלשון. ה"חור השחור" בעין, אותו צירוף ניגודים של ריק-יש. יש רמיזה אל טקסי אכילת המתים בהודו. האור שלך הופך לחלק מגופי, אם נבין את האור כמהות הנשמה שלך, הרי יש כאן הכלה מלאה שלך, ללא גופך, כלומר הפרידה היא מהגוף. בחסידות ובקלה מסבירים את תהליך העלאת הניצוצות [ תיקון העולם ] במצוות אכילת הבשר כחלק מתהליך בו באכילת הבשר נאכלים גם ניצוצות האור שבחיה, וזוכים להעלאה כלפי מעלה, אל העולם הרוחני, המיסטי.

שיר פרידה מרשים מאוד, מיסטי ו"חושני" מאוד.

מקור השיר – האתר לזכרה של המשוררת

ביוגרפיה – האתר לזכרהּ

רן יגיל – ב- NRG ואני אסב מבטי – לזכרה של המשוררת אלישבע גרינבאום, 8.1.2010

יום שבת, 15 ביוני 2019

22 - חזי לסקלי

חזי לסקלי

אוֹכֵל

מַדָּף מַה הוּא אוֹכֵל אֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה לַנֹּעַר

כָּל מַדָּף אוֹכֵל וְתָנָ"ך פֵּרוּשׁ גּוֹרְדוֹן

פֵּרוּשׁ קָסוּטוֹ פֵּרוּשׁ פַּפּוֹרִישׁ כָּל

מַדָּף נוֹרְמָלִי אוֹכֵל בְּלִי הִתְנַגְּדוּת כְּמוֹ

שֶׁמַּכְרִיחִים יֶלֶד לִבְלֹע נָחָשׁ.

גילוי נאות – את לסקלי הכרתי גם באופן אישי, לא חיבבתי אותו מעולם, ולכן הכרותנו הסתיימה מהר מאוד.

לגבי השיר ה"חביב" וה"פשוט" הזה: בסיסו הוא האנשה והפעולה המרכזית בו אכילה או האבסה עצמית או אכילה ללא ביקורת עצמית עד שלב בליעת הנחש בניגוד לרצון. ומה אוכל המדף - נכון את מדף הספרים היהודי, ומה הוא חייב לבלוע, כמו ילד, נחש, המורד הגדול באלוהות ה"טהורה" היהודית.

המיוחד בשיר הוא הסתירה בדימוי הסוגר את השיר – מדף נורמלי אוכל בלי התנגדות כמו/ שמכריחים.. אוקסימורון בסיסי, מה שמעלה את השאלה – האם המדף הוא הדובר בשיר, ומיהו הילד שהכריחו אותו [ אני גם נזכר בנסיך הקטן ובציור הנחש בפתח הספר.]

נחש הוא סמל מורכב מאוד בתרבות המערבית. החל מ"המפתה" הגדול [ דמיונו החלקי לאיבר המין הזכרי כמעט צועק את זה..], הגורם לחטא הקדמון [היענות לתאוות, קדימות היצר על השכל ], השטן. מהצד השני הוא גם סמל הרפואה והריפוי, כפל התפקידים של ארסו [ כידוע יותר ויותר בפרמקולוגיה בת זמננו ], ולא נזכיר את היותו סמל לערמומיות, תח[כ]מנות, חתירה תחת הכלל, מניפולטור "נחש בקש" ושאר ביטויים כאלה. את הנחש הזה מכריחים את הילד לבלוע.. היתכן ויש כאן אירוניה בסיסית הנובעת מהאוקסימורון שציינתי קודם לכן [אוכל בלי התנגדות ] - שמכריחים, והדבר אותו מכריחים לבלוע [ לאכול? לא נאמר ].

לי ברור שהשיר ה"ביוגרפי" הזה מרמז אל מעבר לספרייה, הישר אל היסטוריה רוחנית מובהקת שתחתיה חותר אותו נחש דמוני, שיש לבלוע גם אותו.

ברוח "שבוע הגאווה" היתכן שיש בשיר הצגה של המתח בפנימי האינהרנטי של הנורנטיבי-הדתי עם המיני, המוחצן והיצרי? [ לסקלי מעולם לא הסתיר את זהותו המינית].

מקור השיר [ יש שם עוד שירים ] עכבר העיר

ביוגרפיה – ויקי , לכסיקון הספרות העברית החדשה

יואב איתמר – על שירת לסקלי [מומלץ מאוד], יקום מקוון

יום רביעי, 12 ביוני 2019

21 - ח"נ ביאליק - לא זכיתי באור מן ההפקר

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר

לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,

אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,

כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו

וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.

נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,

נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,

לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –

כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.

וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת

כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,

זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,

וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.

וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,

וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,

וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי

אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.

תרס"ב.

יש לי עונג רב לשתף אתכם במאמר העוסק בהשפעות השונות על שירו זה של ביאליק. המאמר מדבר על שתי השפעות חיצוניות והשפעה ביוגרפית, יתמותו בגיל צעיר ועבודת אביו בבית המרזח.

ההשפעות החיצוניות הן המיתוס על פרומיתאוס ושמעון פרוג, מורו הרוחני של ביאליק.\

המאמר נקרא:

"לא זכיתי באור מן-ההפקר"

מרגש

מפרומותאוס ועד אבא: ביאליק וירושותיו הרוחניות

הוא מופיע בבלוג של הספרייה הלאומית, שנקרא - הספרנים

הנה הפתיחה של המאמר, מופיעה לאחר השיר עצמו:

"השיר "לא זכיתי באור מן ההפקר" הוא אחד השירים המוכרים שכתב ביאליק, ואחד מסמלי שירתו.

רבים מכירים את שורות הבית הפותח של השיר, ושורתו הראשונה "לא זכיתי באור מן ההפקר" הפכה לאמרת כנף שגורה ולניב ידוע.

הרושם הראשוני שמותירות שורות הפתיחה של השיר הוא שלפנינו דובר שירי המתברך בהישגיו וטוען כי בניגוד למחשבה שכישרון פואטי הוא מתת-אל, אין הדבר כך. על מנת לזכות ב"אור", בכתיבת שירה, היה עליו לטרוח ולעמול קשה, וכל הצלחותיו נובעות מעמל זה.

אולם, עד מהרה זונח ביאליק את הטיעון המנסה לשאת חן בעיני הקוראים ולזכות בהערכתם, ועובר להתקפה קשה המופנית לקוראיו:

ביאליק מתאר את תהליך היצירה, כמקור של סבל גדול, ותולה את נביעת היצירה בכאבו האישי. הוא מטיח בקוראיו אשמה בדבר האדישות שלהם לכאבו. הוא רואה בקוראים, העוסקים בשירתו, קהל יעד הנהנה על חשבונו, המכלה את כוחות חייו. הקוראים אינם רגישים כלל לכך שהמילים הנאות שהם מתחממים לאורן נחצבו מדם ליבו."

זה סיכום מעולה של תוכן השיר. מייד אחר כך מגיע הניתוח של מקורות ההשפעה וביסוס הטענות.

תהנו.

- - - - - -

הבלוג, הספרנים -
https://blog.nli.org.il/
המאמר [אין שם מחבר ] -
https://tinyurl.com/y64a32lr

יום ראשון, 9 ביוני 2019

20 - כותנות פסים לבש הגן - ר' משה אבן עזרא

כָּתְנוֹת פַּסִּים לָבַש הַגָּן

כָּתְנוֹת פַּסִּים / לָבַש הַגָּן / וּכְסוּת רִקְמָה / מִדֵּי דִשְׁאוֹ
וּמְעִיל תַּשְׁבֵּץ / עָטָה כָל עֵץ / וּלְכָל עַיִן / הֶרְאָה פִלְאוֹ
כָּל צִיץ חָדָשׁ / לִזְמָן חֻדַּשׁ / יָצָא שׂחֵק / לִקְרַאת בּוֹאוֹ
אַךְ לִפְנֵיהֶם / שׁוֹשָׁן עָבַר / מֶלֶךְ כִּי עָל / הוּרַם כִּסְאוֹ
יָצָא מִבֵּין / מִשְׁמַר עָלָיו / וַיְשַׁנֶּה אֵת / בִּגְדֵי כִלְאוֹ
מִי לֹא יִשְׁתֶּה / יֵינוֹ עָלָיו / הָאִישׁ הַהוּא / יִשָּׂא חֶטְאוֹ.

רגע פתיחת השושן, כי שמבוטא בצורה מופלאה בשירו של אבן-עזרא בבתים המודגשים.

התמונה צולמה על ידי בביתי.

יום שבת, 8 ביוני 2019

19 - ברכה סרי

ברכה סרי

י"ז. אשה נקנית לאיש

אשה נקנית לאיש
בתפילה
יום-יומית רצופה.
איש נקנה לאשה
בקידוש המקום והזמן
בתפילה
באהבה
בעזרת השגחה נדיבה.
מתוך שפע הבריאה.
ברצון הכרעה עליונה
בברית שבינו ובינה.
ברגע ורגע
של עבודה נכונה.
ביגע ויזע ושמחה
ודמעות ומעות.

השיר הזה מהפך כמובן את הלכות הנישואין היהודיות המוכרות עד זרה –

מסכת קידושין פרק א

דף ב,א משנה האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף בשטר ובביאה בכסף בית שמאי אומרים בדינר ובשווה דינר ובית הלל אומרים בפרוטה ובשווה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל היבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם:

ההלכה מדברת על שלושה דרכים – כסף, שטר, ביאה ואצל סרי – תפילה בלבד. האיש נקנה [ כלומר הדמות הדומיננטית בבחירה היא האשה] בשלושה דרכים: קידוש המקום והזמן, תפילה ואהבה.

כך במספר שורות תמונת העולם ההלכתית שהיא קדורנית ומאיימת, שהופכת את יחסי גבר-אשה לעניין חוזי-ממוני ללא אותו רכיב, לו אנו קוראים אהבה, [ על אף הצביעות של "נקרא לנערה ונשמע.. " מסיפור אליעזר ורבקה ] הופכת לתמונה שבה הזוג קונה זה את זה "בברית שבינו לבינה. / ברגע ורגע/ של עבודה נכונה."

אני בהחלט רואה את יחסיי עם אהובתי ובת זוגי ואם ילדינו כיחסים כאלה. אמנם נטולי קדושה, ותפילה – ההקשר הדתי העמוק – אבל מצויים בתחום של אהבה, עבודה משותפת והרבה עומק רוחני ושיתוף רוחני.

בחרתי להביא הפעם תקציר של הביוגרפיה שלה מדף של "האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר"

ברכה סרי נולדה ב-1940 בצנעא שבתימן למשפחה דתית, שהיתה מן האליטה של הקהילה היהודית. כשמשפחתה הגיעה לארץ, היא השתקעה בקרית בנימין ליד חיפה. ברכה סיימה את לימודי התיכון בבית ספר דתי בחיפה, המשיכה בסמינר למורות וסיימה תואר ראשון בלשון ובלשנות (האוניברסיטה העברית). כאשר החלה לחקור את לשון הנשים התימניות בראש העין היו לה כבר שני ילדים קטנים. מחקר חשוב זה לא הגיע לידי סיום כי מחקרים בתחום הסוציו-לינגוויסטיקה או לחלופין, בנושאים הנוגעים לנשים, לא נראו בתקופה ההיא חשובים דיים ולא ניתנו להם תקציבים. ללא תקציב ותמיכה המחקר נעשה בלתי אפשרי עבורה. את חייה הקשים לפני ההיכרות עם הפמיניזם היא מתארת בכעס. המציאות היתה קשה, גם כלכלית.

סרי גידלה לבד את ילדיה ועם מות אביה הרגישה כאילו המשענת שהיתה לה נעלמה. הכעס הניע אותה לכתוב, ובמקום כתיבה אקדמית החלה לכתוב שירים. "כעסתי נורא", היא אומרת, "וכתבתי שירים, סיפורים, מחזה ". בראש העין כתבה את הסיפור "הקריעה", אך לא העזה להראות אותו לאחרים. היא פחדה שמא לא יבינו, התביישה וחששה שיחשבו שהיא משוגעת. אך הסיפור הגיע לידיה של שושנה אליגנס, אז דיקנית הסטודנטים בבצלאל ופעילה פמיניסטית, ולתדהמתה של סרי "היא קראה את הסיפור והבינה". גם מרשה פרידמן, אז כבר מנהיגה פמיניסטית, קראה והתפעלה.

מקור השיר – אתר עוקץ

ביוגרפיה – ויקי , לקסיקון הספרות העברית החדשה, האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר מגדר

מתי שמואלוף מוקיר תודה ב"המבוקש מס' 2", הבלוג שלו

מקור אינטרנטי להלכה - מכון - ממרה

האדוגה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר - ברכה סרי

יום חמישי, 6 ביוני 2019

18 רחל מורפורגו, 2

קול ברמה נשמע

אֵלִי אֵלִי צוּר גֹּאֲלִי

הַבֵּט וּרְאֵה וּשְׁמַע קוֹלִי,

אֶבְכֶּה אֶזְעַק וְאֶתְחַנַּן
חוּס נָא חֲמוֹל עַל עַם נִפְעָם.

הוֹאֵל הָקֵם אֶת אָהֳלִי
כִּי אֵין דּוֹרֵשׁ אֵין עוֹזֵר לִי.
בָּנִים יָשׁוּבוּ לִגְבוּלָם
עֲלֵי רֹאשָׁם שִׂמְחַת עוֹלָם.

אָנָּא שָׂא נָא כֹּבֶד פִּשְׁעָם
חִישׁ נָא הָרֵם בְּחִיר הָעָם.
לֹא עוֹד תִּבְכִּי, כִּי אֵל חָנַן:

אִם יִתְמַהְמַהּ לוֹ אֲיַחֵל
בֵּיתוֹ יִבְנֶה חוֹמוֹת וָחֵל
וּבְשִׁיר חָדָשׁ תָּשִׂישׂ רָחֵל.

ישמחו השמים ותגל הארץ

ליל ראש חדש בול ה'תרט"ו.*

סונטה על פי כל הכללים ובה בקשה לאלוהים לעזור להמוני "ילדיו" לבנות את ביתם. מדוע דווקא בתאריך הזה? אולי כי התחילה כבר תסיסה של עלייה לארץ, שהרי שני עשורים וחצי אח"כ קמות מושבות הברון, אולי כי בנו האהוב של בן דודה [שד"ל ] אוהב גר הלך לעולמו, או מכיוון שאהבה לכתוב שירי געגועים ואהבה לציון, כריה"ל.

כיוון שהיתה איטלקיה, וכיוון שהיתה משכילה מאוד לא מפתיעה אותי הבחירה בדגם הסונט הפטררקי, בו שני הבתים הראשונים ישנה הפנייה הכללית ובשני האחרונים המעבר לקונקרטי ביותר והוא – המשוררת עצמה, רחל. כשברור שהיא מכוונת לכל ההיסטוריה היהודית-תרבותית-מיתית של השם "רחל". מרתק כמובן לראות את השימוש הדומה של רחל המשוררת בשמה ככלי לקפיצה מעבר לזמן אל העבר בשירה "רחל".:

הֵן דָּמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם,
הֵן קוֹלָהּ בִּי רָן –
רָחֵל הָרוֹעָה צֹאן לָבָן,
רָחֵל – אֵם הָאֵם.

כדאי לשים לאקרוסטיכון המאוזן המלווה את השיר, שמדגיש את היות רחל אשה בלתי רגילה הרואה עצמה, כבר בזמנהּ כשליחת ציבור, ואיננה מהססת להשתמש בשם המפורש. כמו כן, כמו משוררי ימי הביניים, היא מאמצת את צורת השיר "הכי נחשבת" בתקופתה או לטעמה, והיא הסונטה הפטררקית. [ האם הכירה את צורת הסונטה השייקספירית או אחרות, אין לי מושג] משוררי ספרד אִמְצוּ את צורת הבית הערבי, את צורת שיר האזור ובוודאי את הקסידה ששימשה אותם לכתיבת "מיטב שירי החנופה, השנאה והאבל ]. צורות עכו"מיות אלו זלגו גם לשירת הקודש, אשר לה מסורת ארוכה של פיוט המתחילה כבר בתהילים.

- - - - - -

*בתנ"ך חשוון נקרא גם ירח בול, בפסוק: "וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-מִשְׁפָּטָו…"[3]. שם זה בא אולי מבלילת המספוא לבהמה וייתכן שקשור למילה מבול או למילה יבול. - ויקיפדיה

סונטה, מטח

מלות השיר "רחל" - פרויקט בן יהודה
מקור – פרוייקט בן יהודה

יום ראשון, 2 ביוני 2019

17 - קנקן

קנקן

arikbenedekchaviv Uncategorized יוני 1, 2019 0 דקות

מרעה [ התקבל אישור מהמשורר לפרסם כאן]-

בְּעוֹלְמֵי הַפַּחַד

עוֹלָמוֹת הַדְמָמָה

שׁוֹתְקוֹת, שׁוֹתְקִים הַכְּבָשִׂים
שָׁכְחוּ הֲבָרָה יְחִידָה
מֶה
מְדֻבְלָל צַמְרָם
דָּבַק בָּם הָרֶפֶשׁ

וְהָרוֹעֶה אֵינוֹ רוֹאֶה
מוֹבִיל אֶל עוֹלָמוֹת נְשִׁיָּה

רוֹאִים, רוֹעִים רְחֵלִים

לִפְנֵי גּוֹזֵז נֶאֶלְמוּ.

הכינוי ליהודי אירופה שהובלו את המשרפות, בורות הירי ושאר מקומות גיהנום היה שהם הובלו "כצאן אל הטבח".
העוצמה ההיסטורית נמצאת בתשתית השיר הזה, נמצאת בהמרת הטובח, הרוצח או שאר כינויים שהודבקו לנאצים בשירת הקינה הגדולה על השואה במילה "גוזז"

השיר האירוני הזה מורכב משתי רמות משמעות:

האחת מושאלת, סמבולית או מטאפורית, אולי אפילו אלגורית - שיער הגוף, שכידוע גולח מראשי הנכנסים לאולמות הרצח באושוויץ, מקלחות המוות, כך שהאימה האלגורית - סמלית מוחשית ביותר. הביטוי, "כצאן אל הטבח", שהיה מקובל בפיענוח ובסימון השואה בראשית שנות החמישים של המאה העשרים ועד, לדעתי, שנות השמונים של מאה זו לתיאור התנהגות יהדות אירופה הנרצחת. הדובר בשיר מפרק את הביטוי לגורמים, והגוזז, הגוזז הוא זה שגזר זקנים, השאיר עירום ועריה .

השניה היא התיאור ה"אובייקטיבי" נטול ההתרגשות, הפאתוס או חלק מהקונוונציות המקובלות בשירת השואה שנכתבת עד היום. הדובר בשיר מתאר תמונת עולם חקלאית כמעט פסטורלית, לולא הצרימות בעולם זה [ דבר המאפיין את הפסטורליה מבחינה ז'אנרית] כ: בעולמי הפחד ; הרועה אינו רואה. מיהו הרועה? המנהיג ההיסטורי או המנהיג האלוהי-האלילי [ יהווה], כך או אחרת, הוא "אינו רואה". בספרות הדתית התיאודיצאית [ מצדיקת האל ] מדובר על "הסתרת הפנים" [ דברים,לא:יז-יח):

וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים.

מקור "הסתר הפנים" במקרא הוא ההבנה של "חטא ועונש". על פי הסברו של רש"י, זוהי פרשנות החוטא, האדם והסבר אחר, תמנע מהעם ראיית הגאולה, לא פחות. כך התמונה הפסטורלית נטענת במשמעויות מורכבות וקשות מאוד. והנה כתוספת ל הנענש, התעלמות ה"רועה" בכוונת מכוון.

ישעיהו נ"ג, ז´:

"נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח־פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו"

המקור לתיאור הזה של הנטבחים. המקור הנבואי רק מחזק את טענתי בדבר חתרנות השיר והמתח בין "האובייקטיבי" ל- "סימבולי-היסטורי-תיאולוגי". התקבולת המשלימה משירת ישעיהו מבחינה היטב בין ל- טבח לבין – גוזזיה, שהרי מהטבח לא יקום האחד ומגזיזה יקום. אם כי על פי עקרון ה"שיבוץ" משמעות המילה גוזז התחלפה בשיר זה ל"רוצח".

מקור השיר – פורום זמ"ש