ברכה סרי
י"ז. אשה נקנית לאיש
אשה נקנית לאיש
בתפילה
יום-יומית רצופה.
איש נקנה לאשה
בקידוש המקום והזמן
בתפילה
באהבה
בעזרת השגחה נדיבה.
מתוך שפע הבריאה.
ברצון הכרעה עליונה
בברית שבינו ובינה.
ברגע ורגע
של עבודה נכונה.
ביגע ויזע ושמחה
ודמעות ומעות.
בתפילה
יום-יומית רצופה.
איש נקנה לאשה
בקידוש המקום והזמן
בתפילה
באהבה
בעזרת השגחה נדיבה.
מתוך שפע הבריאה.
ברצון הכרעה עליונה
בברית שבינו ובינה.
ברגע ורגע
של עבודה נכונה.
ביגע ויזע ושמחה
ודמעות ומעות.
השיר הזה מהפך כמובן את הלכות הנישואין היהודיות המוכרות עד זרה –
"
מסכת קידושין פרק א
דף ב,א משנה האשה נקנית בשלש דרכים וקונה את עצמה בשתי דרכים נקנית בכסף בשטר ובביאה בכסף בית שמאי אומרים בדינר ובשווה דינר ובית הלל אומרים בפרוטה ובשווה פרוטה וכמה היא פרוטה אחד משמנה באיסר האיטלקי וקונה את עצמה בגט ובמיתת הבעל היבמה נקנית בביאה וקונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם:
ההלכה מדברת על שלושה דרכים – כסף, שטר, ביאה ואצל סרי – תפילה בלבד. האיש נקנה [ כלומר הדמות הדומיננטית בבחירה היא האשה] בשלושה דרכים: קידוש המקום והזמן, תפילה ואהבה.
כך במספר שורות תמונת העולם ההלכתית שהיא קדורנית ומאיימת, שהופכת את יחסי גבר-אשה לעניין חוזי-ממוני ללא אותו רכיב, לו אנו קוראים אהבה, [ על אף הצביעות של "נקרא לנערה ונשמע.. " מסיפור אליעזר ורבקה ] הופכת לתמונה שבה הזוג קונה זה את זה "בברית שבינו לבינה. / ברגע ורגע/ של עבודה נכונה."
אני בהחלט רואה את יחסיי עם אהובתי ובת זוגי ואם ילדינו כיחסים כאלה. אמנם נטולי קדושה, ותפילה – ההקשר הדתי העמוק – אבל מצויים בתחום של אהבה, עבודה משותפת והרבה עומק רוחני ושיתוף רוחני.
בחרתי להביא הפעם תקציר של הביוגרפיה שלה מדף של "האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר"
ברכה סרי נולדה ב-1940 בצנעא שבתימן למשפחה דתית, שהיתה מן האליטה של הקהילה היהודית. כשמשפחתה הגיעה לארץ, היא השתקעה בקרית בנימין ליד חיפה. ברכה סיימה את לימודי התיכון בבית ספר דתי בחיפה, המשיכה בסמינר למורות וסיימה תואר ראשון בלשון ובלשנות (האוניברסיטה העברית). כאשר החלה לחקור את לשון הנשים התימניות בראש העין היו לה כבר שני ילדים קטנים. מחקר חשוב זה לא הגיע לידי סיום כי מחקרים בתחום הסוציו-לינגוויסטיקה או לחלופין, בנושאים הנוגעים לנשים, לא נראו בתקופה ההיא חשובים דיים ולא ניתנו להם תקציבים. ללא תקציב ותמיכה המחקר נעשה בלתי אפשרי עבורה. את חייה הקשים לפני ההיכרות עם הפמיניזם היא מתארת בכעס. המציאות היתה קשה, גם כלכלית.
סרי גידלה לבד את ילדיה ועם מות אביה הרגישה כאילו המשענת שהיתה לה נעלמה. הכעס הניע אותה לכתוב, ובמקום כתיבה אקדמית החלה לכתוב שירים. "כעסתי נורא", היא אומרת, "וכתבתי שירים, סיפורים, מחזה ". בראש העין כתבה את הסיפור "הקריעה", אך לא העזה להראות אותו לאחרים. היא פחדה שמא לא יבינו, התביישה וחששה שיחשבו שהיא משוגעת. אך הסיפור הגיע לידיה של שושנה אליגנס, אז דיקנית הסטודנטים בבצלאל ופעילה פמיניסטית, ולתדהמתה של סרי "היא קראה את הסיפור והבינה". גם מרשה פרידמן, אז כבר מנהיגה פמיניסטית, קראה והתפעלה.
מקור השיר – אתר עוקץ
מתי שמואלוף מוקיר תודה ב"המבוקש מס' 2", הבלוג שלו
מקור אינטרנטי להלכה - מכון - ממרה
האדוגה הישראלית ללימודים פמיניסטיים וחקר המגדר - ברכה סרי
כרגיל אני מתוודע כאן למשוררים נשכחים ולשירתם ועל כך לי הערכה.
השבמחקההלכה היהודית התקדמה בין ספר שמות לבין ספר דברים (כפי שמתבטא בדיבר 'לא תחמוד') ונשארה תקועה שם...
בספר שמות : "לא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ"
כלומר, הבית הוא החשוב ביותר והאישה בדרגה שווה לעבד, לשור ולחמור.
בספר דברים האישה מקודמת מבחינה ממונית: "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ".
תודה על התגובה. ברכה סרי ראויה למהלך של "החיאה" כמו שעשו לפוגל [ דן פגיס ] או לאהובה של לאה גולדברג, אברהם בן יצחק. לצערי עסקני התרבות המזרחית, כקציעה אלון או סמי שטרית לא מצליחים בעסקנותם כי רבה לעורר תשומת לב ציבורית. לו היו משלמים לאיזה עומר אדם קצת כסף, מזמן היה לחן לאחד משיריה וכולם היו מכירים אותה. חבל :-(
מחקתודה על ההזדמנות בהיחשפות ליצירותיהם הנפלאות של משוררים ולשירים שלא הכרתי .
השבמחקאני מאוד מאוד שמח על התגובות הללו שלך. אני גם מחפש את אלה שנאלמו ונעלמו, אלה שכוחם התרבותי והחברתי לא עמד להם לצורך זכייה בהכרה ציבורית. תודה לך. ♥
מחק