קנקן
מרעה [ התקבל אישור מהמשורר לפרסם כאן]-
בְּעוֹלְמֵי הַפַּחַד
עוֹלָמוֹת הַדְמָמָה
שׁוֹתְקוֹת, שׁוֹתְקִים הַכְּבָשִׂים
שָׁכְחוּ הֲבָרָה יְחִידָה
מֶה
מְדֻבְלָל צַמְרָם
דָּבַק בָּם הָרֶפֶשׁ
שָׁכְחוּ הֲבָרָה יְחִידָה
מֶה
מְדֻבְלָל צַמְרָם
דָּבַק בָּם הָרֶפֶשׁ
וְהָרוֹעֶה אֵינוֹ רוֹאֶה
מוֹבִיל אֶל עוֹלָמוֹת נְשִׁיָּה
מוֹבִיל אֶל עוֹלָמוֹת נְשִׁיָּה
רוֹאִים, רוֹעִים רְחֵלִים
לִפְנֵי גּוֹזֵז נֶאֶלְמוּ.
הכינוי ליהודי אירופה שהובלו את המשרפות, בורות הירי ושאר מקומות גיהנום היה שהם הובלו "כצאן אל הטבח".
העוצמה ההיסטורית נמצאת בתשתית השיר הזה, נמצאת בהמרת הטובח, הרוצח או שאר כינויים שהודבקו לנאצים בשירת הקינה הגדולה על השואה במילה "גוזז"
העוצמה ההיסטורית נמצאת בתשתית השיר הזה, נמצאת בהמרת הטובח, הרוצח או שאר כינויים שהודבקו לנאצים בשירת הקינה הגדולה על השואה במילה "גוזז"
השיר האירוני הזה מורכב משתי רמות משמעות:
האחת מושאלת, סמבולית או מטאפורית, אולי אפילו אלגורית - שיער הגוף, שכידוע גולח מראשי הנכנסים לאולמות הרצח באושוויץ, מקלחות המוות, כך שהאימה האלגורית - סמלית מוחשית ביותר. הביטוי, "כצאן אל הטבח", שהיה מקובל בפיענוח ובסימון השואה בראשית שנות החמישים של המאה העשרים ועד, לדעתי, שנות השמונים של מאה זו לתיאור התנהגות יהדות אירופה הנרצחת. הדובר בשיר מפרק את הביטוי לגורמים, והגוזז, הגוזז הוא זה שגזר זקנים, השאיר עירום ועריה .
השניה היא התיאור ה"אובייקטיבי" נטול ההתרגשות, הפאתוס או חלק מהקונוונציות המקובלות בשירת השואה שנכתבת עד היום. הדובר בשיר מתאר תמונת עולם חקלאית כמעט פסטורלית, לולא הצרימות בעולם זה [ דבר המאפיין את הפסטורליה מבחינה ז'אנרית] כ: בעולמי הפחד ; הרועה אינו רואה. מיהו הרועה? המנהיג ההיסטורי או המנהיג האלוהי-האלילי [ יהווה], כך או אחרת, הוא "אינו רואה". בספרות הדתית התיאודיצאית [ מצדיקת האל ] מדובר על "הסתרת הפנים" [ דברים,לא:יז-יח):
וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים
וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת
וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱ-לֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת
הָאֵלֶּה. וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה
אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים.
מקור "הסתר הפנים" במקרא הוא ההבנה של "חטא ועונש". על פי הסברו של רש"י, זוהי פרשנות החוטא, האדם והסבר אחר, תמנע מהעם ראיית הגאולה, לא פחות. כך התמונה הפסטורלית נטענת במשמעויות מורכבות וקשות מאוד. והנה כתוספת ל הנענש, התעלמות ה"רועה" בכוונת מכוון.
ישעיהו נ"ג, ז´:
"נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח־פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו"
המקור לתיאור הזה של הנטבחים. המקור הנבואי רק מחזק את טענתי בדבר חתרנות השיר והמתח בין "האובייקטיבי" ל- "סימבולי-היסטורי-תיאולוגי". התקבולת המשלימה משירת ישעיהו מבחינה היטב בין ל- טבח לבין – גוזזיה, שהרי מהטבח לא יקום האחד ומגזיזה יקום. אם כי על פי עקרון ה"שיבוץ" משמעות המילה גוזז התחלפה בשיר זה ל"רוצח".
מקור השיר – פורום זמ"ש
חן חן על הניתוח המעמיק והבאתו לכאן.
השבמחקרציתי רק להוסיף רובד שלישי שמתכתב עם האקטואליה של ימים אלה :)
קנקן
בהחלט, בהנחה שיש לנו רועה שאינו רואה או מביט הצידה :-(
מחק