555 - אריק יקר

 מילות הפנייה אל 'אחר', 'זולת' השתנו עם השנים.

פעם, מזמן מזמן, כשהייתי עוד דינוזאור תינוק אנשים פנו זה אל זה או זו אל זו כ-חברה או חברה.

אח"כ באו מר, מרת, אדון, גברת

בין לבין גם היתה פנייה בשם הפרטי

אם לפלוני היה איזה תואר כמו עו"ד, ד"ר וכו' - התואר הושמע ואחריו שם המשפחה

נקפוץ הלאה - ההשפעה האמריקאית האדירה - פתאום ילד בן 15 קורא לי 'אחי'

אפילו היום, נכדי מתבלבל לפעמים וקורא לי 'אחי'

בין לבין גם הוסיפו את ה- וש; אריקוש, אבוש, אימוש ושאר תפלצות פינוקיות מזעזעות

ואז בא היקר, או יקר

וכבר למעלה משלוש שנים קוראים לי: אריק יקר או אריק היקר

שוב תעתיק מזעזע מהאנגלית: DEAR ARIK

אבל אולי זה רק אני, סנוב שכמוני.

https://open.spotify.com/track/16H0FFP7wGxGo2bUX0AUiu

554 - אילו הייתי בוחר

 הנושא החם של השרביט עוסק במחשבות על קריירה אלטרנטיבית, מקצוע אחר

מוטי מספר שם על רצונותיו כילד, מקצועו-הקריירה שלו בהווה ומה אולי היה מעדיף שיהיה מקצועו-הקריירה שלו כיום.

אני נזכר בילדותי כשהושפעתי רבות מספרים שקראתי, ורציתי להיות כל מיני דברים. אח"כ בתיכון קראתי איזה יומן של רופא, והחלטתי שאני רוצה להיות רופא.

בלימודיי באוניברסיטה הספקתי גם ללמוד ניהול בתי מלון, הנהלת חשבונות [מנהל חשבונות מוסמך], וללמוד לתעודת הוראה, לסיים תואר ראשון ושני. עבדתי אז ברשת בתי מלון צעירה ודינמית בכל מקצועות בית המלון, כולל ניהול.

בשלב מסוים עברתי להנהלת הרשת ושם נתקעתי במשרד. העבודה חדגונית ומשעממת עד דכא גרמה לי לעזוב.

עברתי להוראה.

כשאני מביט לאחור, האם הייתי רוצה לעסוק במשהו אחר?

בשל דעות קדומות וחרדה של אבי שאהיה "הומו" הוא הצליח לגרום לי לנטוש את הדבר שהכי אהבתי בחיים - לרקוד.

אז אם יש דבר שאני מתגעגע אליו או חושב שהייתי רוצה לעסוק בו ממש - רקדן.

ניז'ינסקי הגדול

L'Après-midi d'un faune (Afternoon of a Faun) / the ballet was originally choreographed and performed by the legendary dancer Vaslav Nijinsky (right) in 1912 and would be danced by Rudolf Nureyev as a tribute to Nijinsky in 1974. At the time Nijinsky’s choreography was Nijinsky's choreography was groundbreaking, presenting dancers in profile as if on an ancient Greek vase painting and rejecting classical formalism.

553 - מורשת תרבותית או "איך לפתוח חשבון בנק"?

 זו השאלה שעלתה ב- QUORA:

מתי יצא לך להוכיח חפיפת משולשים לאחר סיום הבגרות? (אני משתמש בשמפו trianglecleaner)

זו שאלה שתמיד הטרידה דורות של הורים, תלמידים. השאלה הזו מגדירה את אופיה העתידי של החברה בה יחיו ילדינו. דומני שעד המעבר לחינוך ציבורי ממלכתי, שהפך לחובה, ילדים חונכו וחוברתו ע"י הוריהם, הממסד הדתי או השלטון בתקופה בה חיו.

חינוך נטול הקשר למציאות הממשית של החיים אפיין את החינוך לבני המעמדות העשירים בעבר, ולתפיסה עצמית אח"כ של מערכות החינוך כמנחילות "מורשת תרבותית" לאומית ואוניברסלית. החינוך הציבורי והמערכות הפוליטיות-השלטונית ידעו היטב שיש לדאוג גם ל"חוטבי עצים ולשואבי מים" ומיסללו  חלק מהילדים ללימוד טכנולוגי-מעשי, בעבר קראו לזה "חינוך מקצועי" או ללימודי עיוני נטול "מעשיות", שנקרא: חינוך עיוני. במדינת ישראל המיסלול הפך אמצעי להפלייה של שכבות חברתיות פריפראליות או פתרונות לילדים עם קשיים בהסתגלות למערכת החינוך העיונית.

בישראל, לפחות, מערכות החינוך המקצועיות [אורט, עמל למשל..] ויתרו על הסדנאות בהן לימדו מקצועות כמו: מכונאות, בישול, ספרות, קוסמטיקה ואפילו אופנה[חייטות] לטובת לימודים עיוניים-טכנולוגיים. התוצאה באירופה בוודאי וגם אצלנו - ייבוא עובדים מקצועיים.

אז מה עדיף? [מיכאל בן ההר https://katzr.net/523aaf]

•  איך לנהל את חשבונות הבית ולא להכנס לחובות 
•  תזונה - מהו מזון טוב, מהי הדרך הטובה להכין אותו
•  אהבת הזולת ובעלי חיים
• אהבת הבריות

שאלות אלה משקפות היטב את המתח בחברה האנושית אשר צריכה לדאוג גם לעתיד ולא רק להווה. בין חברה בעלת אופי דמוקרטי-נזיל, ללא גבולות מובהקים, הגדרות תפקודיות מובהקות, יש שיקראו לה אנרכיסטית, לבין חברה מובנית היטב, עם תפיסה מוגדרת של צרכים, מטרות ועתיד.

לכשעצמי, אני חושב ששילוב חיוני לגמרי בין "הרוח" לבין "המעשה" או בלשון השאלה:

בין הוכחת חפיפת משולשים לבין כלים לתחזוקת הבית.

https://edu-tech.education.gov.il/about-us/senior-division-stem/stem-devition/technology-division/

552 - הבא החורף?

 היום מסתיים לו "רשמית" הסתיו ובאים שלושת חודשי החורף. החודשים בהם השמש נעלמת, שלג מכסה את האדמה והכל "מת".

אהה, רגע, רגע...

לא במזרח אגן הים התיכון.

העננים הכבדים, הסופות, הרעמים, הברקים והגשמים מגיעים בחודשים אלה. זוס יורה את ברקיו, אנליל והדד מורידים גשמיהם ומפרים את האדמה. והאדמה המופרית מגדלת את ברואיה ומזינה את בני האדם. כבשירו הנפלא של שלמה אבן גבירול, כתב סתיו:

כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו / וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו

מִכְתָּב עֲלֵי־גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן / לֹא נִתְכְּנוּ כָהֵם לְחשֵׁב בְּמַחְשָׁבָיו.

לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי־שַׁחַק / רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו

רגע, רגע...

איפה היורה ששרנו עליו?

איפה ימי הקור?

מתי אלבש את מעיל התשבץ החם שלי, או את מגפיי היפים?

האם השיר שאני זוכר כמעט מגיל אפס, שכתב והלחין מתתיהו שלם:

פנה הגשם

פנה הגשם,
הלך, הלך לו.
ענן רקיע
חלף, הלך לו.

פני אדמה
באור חמה
שיבולים זקפו
ראשיהן בקמה.

עוד בר משמעות ונכון לימינו?

נולדתי בשיאו של החורף. אני אוהב את החורף מאוד. אני פורח בחורף. אבל אי החורף?

ממש ברגע כתיבת מלים אלו יורד גשם חזק. 

https://www.ynetnews.com/article/5434329

551 - בתי קפה, מסעדות, אוכל רחוב "להביא אוכל מהבית"

 הנושא החם ממוסגר בכותרת: האם אתם מבלים בבתי קפה ומסעדות? 

בתיאור שלו טליק מוסיף:

• "אנחנו לאחרונה מסתפקים באוכל רחוב: חומוס, מנת פלאפל, שווארמה, פיצה וכו'. אלה  משקיטים את הרעב, לפחות עד שמגיעים הבייתה לארוחה חמה."
• " הפסקנו עם בתי קפה. מטורף לשלם על סלט בין 50 ל60 שקלים כשאתה יכול לקנות ירקות,להכין בבית סלט ולאכול אותו גם במסגרת העבודה."
• "הנושא החם הזה עולה כי אני רואה ושומע שאנשים  מגלים פתאום שהם מזמינים יותר מידי אוכל מבחוץ או שהם יושבים במסעדות ובבתי קפה להנאתם ובסוף בסוף הם מבינים שאפשר אחרת בהתנהלות נכונה ואחראית."

כדאי רק להבחין היטב בין "בילוי" לבין אכילה קבועה במסעדות, שאיננה בילוי אלא צורך או עבודה/פגישות עבודה בבתי קפה.

בעבודה שלי לא היתה אפשרות ללכת למסעדה או לבתי קפה. היתה לנו מנהלת שאהבה פגישות בבתי קפה, דבר שהופסק אחרי פעמיים, כי כולנו לא עובדים במגדלי המשרדים, וזה נראה לנו מגוחך. אז הענין זה מבחינתי חסר משמעות.

בפעם הראשונה שהגעתי לתל אביב לפני למעלה מחמישים שנים גיליתי את תרבות בת הקפה, במיוחד אלה על המדרכות.

התאהבתי בתרבות רחובית-אורבנית זו, ואני מבלה המון בבתי קפה. לא לצורכי עבודה, אלא ובעיקר לצורכי קריאת העיתון, המתנה לרופא אם הקדמתי, סתם לראות בני אדם ולהריח עיר.

מסעדות פחות בשימוש אצלי, אבל בת זוגי ואני אוהבים ללכת למסעדות שונות. איננו הולכים כל יום, כך שההוצאות אינן כבדות. אנחנו גם הולכים עם זוג חברים לפחות פעם בחודשיים, אוהבים להזמין אורחים מחו"ל, ואין לנו בעיה ללכת למסעדות בחו"ל, נהפוך הוא.

איננו הולכים למסעדות גורמה, ואין סיכוי שאזמין מנה שמחירה שערורייתי. אלה השיקולים היחידים. שיקולים נוספים אינם קשורים למחיר אלא לשירות, שיכול לגרום לנו לא להשאיר טיפ [דבר שאנחנו באופן קבוע משאירים].

שירבו בתי הקפה, שתרבנה המסעדות הטובות.

https://www.coolbe.com/he/products/64c220c20ffe4901cdec71e2

550 - אז מה זו אומנות?

 לפני שאדון בשאלה, יש טעם להבחין בין:

אָמָּנוּת

אומנות היא הדרך בה בני אדם מציגים לעצמם את המציאות, כשהם מתמקדים במבט עצמו, בכלים בהם מתבוננים או קולטים את המציאות, ביחסי הגומלין בין רכיבים שונים בייצוג הזה. מטרת האומנות, בטח בארבע מאות השנים האחרונות היתה "היא לכשעצמה". או בפרפרזה עפ"י קאנט, היפה קיים רק לעצמו, ללא תכלית או חפץ או ענין.

אֻמָּנוּת

אומנות היא היכולת לערוך מניפולציות בחומר: חומר ממש או שפה, צלילים, למטרות שימושיות, קישוטיות, כלכליות ואחרות. האֻמָּנוּת הזו בהחלט מחוברת בטבורה ליופי, להרמוניה, אבל אין בה את הבסיס ההכרחי: ייצוג המציאות חיצונית ופנימית ללא "תכלית או חפץ".

כדי לחדד את ההבדלים:

משורר - כותב פרסומות

צייר - מעצב פוסטרים

קומיקאי - בדרן

מאז התפתחות הפוסטמודרניזם בשנות השמונים ועד ימינו, מושג האמת כמעט נדרס למוות, הבחנות והגדרות מודרניסטיות נבדקו מחדש ומדרגי איכות או ההבדלים בין אָמָּן ל- אֻמַּן, טושטשו כמעט ללא הכר.

כך שף הפך ל- אָמָּן ומעצב גראפי גם הפך ל - אָמָּן גם כל ההבחנות בין אומנות עילית לאומנות פופולרית נשחקו עד דק, ומלחינה ופיזמונאית מהרמה הגבוהה ביותר, אֻמַּן, מה שבלעז נקרא "מאסטר" הפכה ל- משוררת, כלומר אָמָּן.

הכאוס המושגי, התרבותי וגם הפוליטי הוביל לתפיסה לא נכונה של אָמָּנוּת והבנה שגויה, שמטרתה או איכותה נמדדות על פי רמת ההנאה שהיא מספקת, ואם אינה גורמת ל-הנאה, אין היא טובה.

אָמָּנוּת עילית, שירתה בעבר ייצוגים של אמונה ודת, ייצוגים של סטטוס חברתי או כלכלי אבל שמרה באופן קיצוני על החירות הבסיסית שלה. בעבר המושג "מצנאט" או בימי הביניים תרבות חצרונית, בה בעל העושר הרב החזיק אומנים מכל התחומים בחצרו, פירנסם כלל בתוכו מתן חירות לאָמָּן. ההיסטוריה מלאה בסיפורים על אומנים שנרצחו, גורשו, הועלו באש כי לא כפפו עצמם בפני "האדון". המציאות המודרנית בימינו משקפת את "החרדה" של הממסד מאומנים חופשיים מדיי. בוודאי, נתמכי המצנאט או הגביר/המלך שילמו באומנותם על התמיכה, אבל הצליחו לשמור על אותו יסוד מהותי ועקרוני של האומנות - "ללא תכלית וללא חפץ". 

כך אנו כיום רואים את יצירות המופת של העבר מנותקות מהקשרי "תועלת". האם זה מפתיע מישהו שהכ[ק]דרות הסינית של שושלת מינג היא אומנות? האם מישהו חושב שהכד התעשייתי הוא אָמָּנוּת, ויתרה מכך, כמה מהכדרים שאתם מכירים הם אָמָּן. האם אי אפשר לראות את אומנות הקולנוע ולחוש בה לעומק מול ערימות של סרטים שמטרם בידור? האם באמת איננו רואים את ההבדלים בין שירת אומן לשירת פיזמונאי?

הנאה חושית היא תוצר לוואי מובהק של אָמָּנוּת, אבל אין היא מטרתה, אין היא נשפטת ומוערכת על פיה. 

לסיכום

אָמָּנוּת היא ייצוג נטול ענין או אינטרס או מטרה של המציאות, גם כשהיא סמל סטטוס. 

אֻמָּנוּת משקפת את היכולות הגבוהות של בני אדם לעצב את החומר [ממשי או רוחני] על פי רצונותיו.

549 - דייג אוהב דגים?

 הנושא החם בשרביט מתמקד בנושא השירה, קריאת שירה, אהבת שירה, הבנת שירה

מי שניגש לבלוג שלי רואה מייד את ארבע תמונות הדש הקדמי של ספרי שיריי. אני משורר שאוהב שירים.

חשוב לערוך הבחנה בין שירה אומנותית המופיעה בספרי שירה, באנתולוגיות לבין שירה מולחנת, מושמעת ונמכרת במדיה השונות. באנגלית זה כלכך פשוט:

A song - שירה מולחנת, מושמעת ונמכרת

A poem - שירה אומנותית המתפרסמת בספרי שירה, באנתולוגיות 

הבדל נוסף -  שירה שעיקר הדגש בה הוא על שילוב הלשון במעשה האומנותי ללא מדיה נוספות: הלחנה, מחזמר, אופרה, שירה למועדוני ריקודים, שירה מחאתית וכו'

אם ההבדלים הללו שציינתי תקפים, אני מניח שרוב בני האדם אוהבים שירים מושרים, כאלה עם מנגינה, קצב.

הרבה פעמים עולה שאלת היות "המילה" המרכז בשירה מולחנת. בשירה אומנותית הספק כלל לא עולה.

צריך גם לומר, שכמו בשאר האומנויות, ציור, מוזיקה, פיסול, ריקוד יש פער מובהק בין המשלב האומנותי למשלב הקליט, הציבורי. דוגמה מובהקת מתרחשת כיום בתיאטרון הישראלי:

המחזה "קרום" של חנוך לוין עובד לאופרה [מחזמר?] ואינו עומד בתחרות עם "שיער" או "קברט".

משהבנו דברים אלה, אפשר לגשת לענין השירה.

יש הטוענים ששירה היא שיאו של "המעשה הלשוני". היא מצב הקצה של כל שפה/לשון בו נבדקים גבולות, נשברות נורמות תקשורת בסיסיות והשפה איננה "מסמן" של המציאות, בניגוד ליומיומיות המובהקת והחיונית של שפה.

קשה לקרוא שירה אומנותית, אפילו פשוטה ביותר ולהגיע לאיזו "הבנה שלמה, מלאה, מובהקת", כי שפת השירה מוצאה בשפת השאמאנים הקדומים, שפת הנביאים. איכה של ירמיהו, ברכות יעקב/משה לאחים/לשבטים.

האם זה מקרי ששיר השירים זוכה עד היום לעשרות אלפי פרשנויות, כלל וכלל לא. שירה ברמה הגבוהה ביותר שלה פתוחה לכל הבנה, כי המלים הם מפתחות לנפש הקורא, לתודעה שלו על כל מורכבויותיה.

אני אוהב שירה מאז שאני זוכר את עצמי.

אני כותב שירה מאז היותי בן 6, בהתחלה כחקיין נורא ועלוב של ביאליק. *

האם אני מבין שירה?

הדרך שלי אל שירים מתחילה ב"רגש" המיידי שהם מעוררים בי. שירים שלא מעוררים בי רגש כלשהו יכולים לעורר בי התרגשות אינטלקטואלית רבה אבל כנראה לא אזכור אותם לזמן רב.

יש לי ארבעה אתרים קבועים בהם אני מפרסם את שיריי:

בלוג במוטק'ה בו יש כבר 1900 שירים מלמעלה מעשר שנות כתיבה

בלינקדאין אני מפרסם את שיריי, כולל תרגומים לאנגלית וליפנית

ב- QUORA יש מרחב ששמו: פרסום שירי הייקו

 FB ישנה קבוצה ששמה: ננו-שיר, סנריו, הייקו - בה מתפרסמים גם שיריי באופן קבוע.

יש קוראים.

מעולם הבלוגים שלי זכו בכניסות מרשימות במספריהן. כיוון שחלק מסימני "הכניסה" הינם הקלקות מהירות, עדיין אני יכול להניח, שיש לי הרבה יותר קוראים שם מקוראי ספרי השירה שלי.

ארס פואטיקה

כֶּתֶם הַדְּיוֹ

 בְּמֶרְכַּז דַּף הַשּׁוּרוֹת

 מַלְחִיץ עַד מָוֶת 

 השיר ציור הזה הוא מיתרונות השימוש המושכל ב- AI

--

* ביאליק הוא המשורר שהשפיע עליי יותר מכל משורר אחר.