211 - לא נשכח ולא נסלח

 

יום הרצחו של יצחק רבין

תן לי הנרות

בהם אשרטט יגון -

4.11.1995

210 - פוליטיקה 3

 בחירות 2022

זְהַב פַּרְוַיִם

שָׁלַל דֶּרֶךְ אֶל מִשְׁכַּן -

צֶלֶם בַּהֵיכָל

^^

מֵּרַב הוּא מְעַט

יֹהֲרָה, בֶּגֶד שָׁחֹר-

הַמַּלְכָּה אֲדֻמָּה

^^

יָמִין עֲרָבִי

נִכְשָׁל מוּל אַח יְּהוּדִי -

בִּרְכָת-אָב, יִצְחָק

^^

הַיַּפְיוּף יָאִיר

זְכוּתוֹ אַבָּאִמָּא -

תֵּל אָבִיב מִכְשׁוֹל

^^

רְעָלָה צִיצִי

תָּמִיד יִהְיוּ עַל הַחוֹף-

חֲמוֹר מָשִׁיחַ

209 - פוליטיקה 2

בחירות 11/22, חמישיות בשלוש שנים 

לוּט בָּעֲרָפֶל

יַעַד תַּהֲלוּכָה זוֹ -

אַתְּ אוֹ הוּא אוֹ הִיא

**

מָלֵא בְּעַצְמוֹ

וּנְפוּחַת בּוֹטוֹקְס-

מִיָּד יָנִיפוּ יָד

**

כְּרֵסוֹ לְפָנָיו

חוֹגֵר כְּמַפְתֵּחַ -

מִתְהַלֵּל גְּבִיר

**

שׁוֹמֵר נְכָסֶיהָ

בְּצַלְאֵל לְצַד רַעְיָתוֹ-

יְהוּדִים לָעַד

208 - פוליטיקה

 רֶפוֹרְמַת יָשָ"ב*

מְלַמֶּדֶת זֹאת טוֹב מְאֹד-

טוֹבָה יְשִׁיבָה

*רֶפוֹרְמַת מַחַ"ר

^^

הַמִּשְׂרָד שׁוֹמֵם

הַשֶּׁטַח הוֹמֶה כְּיוֹן -

לִקְרַאת יוֹנָתוֹ

^^

אֲחוֹרָיו בּוֹלְטִים

מַצִּיעִים פִּנּוּק נָדִיר -

תִּבְחֲרוּ רַק בִּי

^^

הוּא בֶּן עֲזָאזֵל

אֲנִי בֶּן מְטַטְרוֹן -

הַמֵּשִׂיחַ כָּאן

^^

הִתְקַשְּׁתָה יָדִי

חֲרִיץ הַתֵּבָה מַבְהִיל -

מָחָר יִהְיֶה טוֹב?

207 - הטעות שלא תאומן ב"ווטסאפ"

 מעשה שהיה כך היה:

שאלתי בפורום כללי לגבי השתלמות שצריכה להיות היום. קיבלתי תשובה מעמיתה, וכתבתי תשובה אישית לה, רק בפורום הכללי, והיתה בתשובה השמצה של חברה אחרת.

את שאר הסיפור אתם כבר מכירים.

206 - יחסים בינעדתיים/ בינגזעיים

 הוריי התחתנו מייד אחרי תום מלחמת השחרור.

הם נפגשו בקיבוץ "משגב עם", באצבע הגליל. אמי הקימה אותו עם ההכשרה מגבעתיים ואבי הגיע עם קבוצה מהעלייה התורכית.

כן בהחלט סיפור אהבה היה שם.

הבת של הפרופסור עם הבן של רואה החשבון, מקובל ומיסטיקן.

דוברת אידיש, עברית רהוטה, גרמנית

דובר טורקית, ספניול [ סוג של לאדינו], צרפתית, לטינית [כותב וקורא], עברית מרוסקת

שניהם מבתים פטריארכליים

שניהם זללנים גדולים; שניהם עם אגו של ילדים יחידים [היה לו אח, אבל הוא "בכור" ובכור בעדות המזרח, בטורקיה הוא האב לכל דבר וענין]

הוא מת על סקס [כילד ידעתי על סדרת מאהבות שלו, מסכנות לדעתי]

היא לא בדיוק אהבה [הודתה בקול לכל פסיכית ששכבה אתו וחסכה לה סקס]

צפון מזרח וצפון מערב, או אם תרצו - שני צידי הגבול של האימפריה העותומנית: איזמיר ורומניה.

הוא ידע לבשל נהדר, הוא פרנס יחסית טוב, הוא היה משען בשעות של התמוטטות נפשית, הוא בחיים לא הרים יד או קול עליה, היא צרחה וצרחה וצרחה.

בינעדתי?

בניגזעי?

שני בני אדם בראשית חיי המדינה, אידיאולוגיה סוציאליסטית שנכזבה מהר, חיים בעוני רב, אין כמעט משפחה, האשכנזיה מסרבת לקבל התנשאות עם משפחת הבעל [ קרוב ל- 15 שנים ללא קשר בכלל, עד שהתרצה הצד הפרנקיני, כי הבת שלו התחתנה עם אשכנזי, לא עליכם.]

הוא העריץ את האדמה שדרכה עליה, היא השאירה לו את כל ענייני הכספים וצדקה - במותם הם היו שווים המון כסף.

המריבות היו כנראה פלפל תשוקה ותאווה.

האסון שהכה בהם ב- 1973 איחד אותם לנצח.

עם מותה הוא חיפש זוגיות חדשה, אבל לא מצא. הוא לא התאים לגבירות של בית האבות. לא בהשכלתו, לא במרצו. האמת, לא ממש הפריע לו, למעט אחת, אבל הוא התגבר יפה מאוד על כך.

אצל בעלי חיים טוענים שכלבי רחוב בריאים פי אלף מכלבי טיפוחים, ומשפחת המלוכה הכלל-אירופאית סבלה ממחלות תורשתיות. בברזיל הגברים והנשים היפים ביותר הם המולאטים, צאצאי זיווג גזעי אדם שונים.

שאלתי פעם חבר שלי, שמקדש את מוצאו העדתי, מתגעגע אל עיר הולדתו ל-מה או לאן עליי להתגעגע? שהרי אני ישראלי נטו. תמהתי על תשובתו - עליי להתגעגע למקומות מהם באו הוריי. אני לא מתגעגע, כי הם טרחו למחוק את עברם הלשוני והתרבותי בשם "שלמות המשפחה" [זוג מטומטים אידיאליסטים]. כשנזכרו, היה מאוחר מאוד.

205 - רפורמת יש"ב, 2

 לאחרונה עמיתה יקרה שלי פרסמה גילוי דעת על הרפורמה.

לענ"ד, שווה שהרבה אנשים, שאינם רק מורים יקראו היטב, ויבינו-יפנימו לאן מוליכים את ילדיהם, לאיזה עתיד. מיותר לציין שברחבי העולם לא מוותרים על כלום, לא מוותרים על חינוך טכנולוגי, על עבודת כפיים, אבל ובעיקר מחפשים את העתיד, אך לא בדרך של רפורמת יש"ב. [ שמה האמיתי הוא - רפורמת המח"ר - התחדשות הלמידה]

גלית דצ-

"מה יש לך נגד הרפורמה?" שאלה אותי רכזת מקצועות המח"ר הטריה.

"כמה זמן יש לך?"

הרפורמה בספרות היא תוכנית שנותרה לאחר ניתוח להסרת הנשמה ממנה. ישבה לה ועדת מקצוע: הרחק מהכיתה הרועשת, החיה, זו עם הניירות על הריצפה והריבים בהפסקות, עם העיניים הטרוטות של תלמיד שעובר משבר ועם הברק של אחר שגילה שהוא יכול. ישבה הועדה בשקט ובאופן מקצועי ובנתה משימות לעילא ולעילא. לאיזה תלמיד כיוונו: כזה שהכירו? כזה שזכרו את עצמם כתלמידים? או אולי לתלמיד תאורטי המגוייס כל כולו ללמידה ומראה בה עניין, יצירתיות ומקוריות. 

והמטלות היפות מונחות  באתר הדיגטלי, מוארות היטב,  נוצצות, מעוצבות לפי מיטב האופנה "החדשנית" וכל מורה הוא לקוח היכול לקנות מן המוכן (המבוקר, המתוקף ובתוספת מחוון- ללא עלות נוספת!) כאוות נפשו.

מה יעשה המורה שכיתתו אינה גזורה לפי מידתן של המשימות? המורה המכיר את תלמידיו, חוזקותיהם וחולשותיהם, מידותיהם ומגרעותיהם- וחייב למצוא לכולם "בגדים" באותה "חנות". מה תעשה התלמידה השמנה (אופס, המלאה) שאינה אוהבת את החנות הזו ומוצאת רק אצל מעצבות המבינות את הגוף הנשי, מה יעשה התלמיד הילדותי שהבגדים נראים תלויים עליו ללא תוכן (אבל בעוד שנתיים הוא יהיה חתיך עולמי).

הרפורמה מתעלמת ממה שמבדיל ומייחד את לימודי הספרות בתיכון מלימודי הספרות באקדמיה: תלמידינו אינם מגובשים, ואינם אחידים בצרכיהם ובדרכי הלמידה שלהם. כל מורה מכירה את תלמידיה ויכולה להתאים אליהם את הדרך המיטבית. כמו שכל אם היא המומחית לתינוק שלה. למידתם של תלמידי התיכון את הספרות אינה ליניארית, ופגישה חד פעמית עם כל יצירה בהכרח מרדדת את הלמידה. 

אולי זו הסיבה שהמורים מתנגדים והמרצים מתלהבים. 

ישבה ועדת המקצוע והוציאה קולקציה נהדרת של משימות ומבחנים- ואז באו המורים והתלמידים וקלקלו הכל!