לאחרונה עמיתה יקרה שלי פרסמה גילוי דעת על הרפורמה.
לענ"ד, שווה שהרבה אנשים, שאינם רק מורים יקראו היטב, ויבינו-יפנימו לאן מוליכים את ילדיהם, לאיזה עתיד. מיותר לציין שברחבי העולם לא מוותרים על כלום, לא מוותרים על חינוך טכנולוגי, על עבודת כפיים, אבל ובעיקר מחפשים את העתיד, אך לא בדרך של רפורמת יש"ב. [ שמה האמיתי הוא - רפורמת המח"ר - התחדשות הלמידה]
גלית דצ-
"מה יש לך נגד הרפורמה?" שאלה אותי רכזת מקצועות המח"ר הטריה.
"כמה זמן יש לך?"
הרפורמה בספרות היא תוכנית שנותרה לאחר ניתוח להסרת הנשמה ממנה. ישבה לה ועדת מקצוע: הרחק מהכיתה הרועשת, החיה, זו עם הניירות על הריצפה והריבים בהפסקות, עם העיניים הטרוטות של תלמיד שעובר משבר ועם הברק של אחר שגילה שהוא יכול. ישבה הועדה בשקט ובאופן מקצועי ובנתה משימות לעילא ולעילא. לאיזה תלמיד כיוונו: כזה שהכירו? כזה שזכרו את עצמם כתלמידים? או אולי לתלמיד תאורטי המגוייס כל כולו ללמידה ומראה בה עניין, יצירתיות ומקוריות.
והמטלות היפות מונחות באתר הדיגטלי, מוארות היטב, נוצצות, מעוצבות לפי מיטב האופנה "החדשנית" וכל מורה הוא לקוח היכול לקנות מן המוכן (המבוקר, המתוקף ובתוספת מחוון- ללא עלות נוספת!) כאוות נפשו.
מה יעשה המורה שכיתתו אינה גזורה לפי מידתן של המשימות? המורה המכיר את תלמידיו, חוזקותיהם וחולשותיהם, מידותיהם ומגרעותיהם- וחייב למצוא לכולם "בגדים" באותה "חנות". מה תעשה התלמידה השמנה (אופס, המלאה) שאינה אוהבת את החנות הזו ומוצאת רק אצל מעצבות המבינות את הגוף הנשי, מה יעשה התלמיד הילדותי שהבגדים נראים תלויים עליו ללא תוכן (אבל בעוד שנתיים הוא יהיה חתיך עולמי).
הרפורמה מתעלמת ממה שמבדיל ומייחד את לימודי הספרות בתיכון מלימודי הספרות באקדמיה: תלמידינו אינם מגובשים, ואינם אחידים בצרכיהם ובדרכי הלמידה שלהם. כל מורה מכירה את תלמידיה ויכולה להתאים אליהם את הדרך המיטבית. כמו שכל אם היא המומחית לתינוק שלה. למידתם של תלמידי התיכון את הספרות אינה ליניארית, ופגישה חד פעמית עם כל יצירה בהכרח מרדדת את הלמידה.
אולי זו הסיבה שהמורים מתנגדים והמרצים מתלהבים.
ישבה ועדת המקצוע והוציאה קולקציה נהדרת של משימות ומבחנים- ואז באו המורים והתלמידים וקלקלו הכל!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה