הוריי התחתנו מייד אחרי תום מלחמת השחרור.
הם נפגשו בקיבוץ "משגב עם", באצבע הגליל. אמי הקימה אותו עם ההכשרה מגבעתיים ואבי הגיע עם קבוצה מהעלייה התורכית.
כן בהחלט סיפור אהבה היה שם.
הבת של הפרופסור עם הבן של רואה החשבון, מקובל ומיסטיקן.
דוברת אידיש, עברית רהוטה, גרמנית
דובר טורקית, ספניול [ סוג של לאדינו], צרפתית, לטינית [כותב וקורא], עברית מרוסקת
שניהם מבתים פטריארכליים
שניהם זללנים גדולים; שניהם עם אגו של ילדים יחידים [היה לו אח, אבל הוא "בכור" ובכור בעדות המזרח, בטורקיה הוא האב לכל דבר וענין]
הוא מת על סקס [כילד ידעתי על סדרת מאהבות שלו, מסכנות לדעתי]
היא לא בדיוק אהבה [הודתה בקול לכל פסיכית ששכבה אתו וחסכה לה סקס]
צפון מזרח וצפון מערב, או אם תרצו - שני צידי הגבול של האימפריה העותומנית: איזמיר ורומניה.
הוא ידע לבשל נהדר, הוא פרנס יחסית טוב, הוא היה משען בשעות של התמוטטות נפשית, הוא בחיים לא הרים יד או קול עליה, היא צרחה וצרחה וצרחה.
בינעדתי?
בניגזעי?
שני בני אדם בראשית חיי המדינה, אידיאולוגיה סוציאליסטית שנכזבה מהר, חיים בעוני רב, אין כמעט משפחה, האשכנזיה מסרבת לקבל התנשאות עם משפחת הבעל [ קרוב ל- 15 שנים ללא קשר בכלל, עד שהתרצה הצד הפרנקיני, כי הבת שלו התחתנה עם אשכנזי, לא עליכם.]
הוא העריץ את האדמה שדרכה עליה, היא השאירה לו את כל ענייני הכספים וצדקה - במותם הם היו שווים המון כסף.
המריבות היו כנראה פלפל תשוקה ותאווה.
האסון שהכה בהם ב- 1973 איחד אותם לנצח.
עם מותה הוא חיפש זוגיות חדשה, אבל לא מצא. הוא לא התאים לגבירות של בית האבות. לא בהשכלתו, לא במרצו. האמת, לא ממש הפריע לו, למעט אחת, אבל הוא התגבר יפה מאוד על כך.
אצל בעלי חיים טוענים שכלבי רחוב בריאים פי אלף מכלבי טיפוחים, ומשפחת המלוכה הכלל-אירופאית סבלה ממחלות תורשתיות. בברזיל הגברים והנשים היפים ביותר הם המולאטים, צאצאי זיווג גזעי אדם שונים.
שאלתי פעם חבר שלי, שמקדש את מוצאו העדתי, מתגעגע אל עיר הולדתו ל-מה או לאן עליי להתגעגע? שהרי אני ישראלי נטו. תמהתי על תשובתו - עליי להתגעגע למקומות מהם באו הוריי. אני לא מתגעגע, כי הם טרחו למחוק את עברם הלשוני והתרבותי בשם "שלמות המשפחה" [זוג מטומטים אידיאליסטים]. כשנזכרו, היה מאוחר מאוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה