יום שישי, 4 בספטמבר 2020

107 - נח שפירא

 



שיר העבודה

מילים: נח שפירא
לחן: עממי מזרחי
כתיבה: תרנ"ה

עוּרוּ, אַחַי, אַל תָּנוּמוּ
לַעֲבוֹדַתְכֶם אָנָּא קוּמוּ!

יָהּ חַי לִי, לִי הָהּ עֲמָלִי!
יָהּ חַי לִי, לִי הָהּ עֲמָלִי!
יָהּ חַי לִי, לִי הָהּ עֲמָלִי!

הָעוֹלָם עוֹמֵד עַל הָעֲבוֹדָה
הָרִיעוּ, שִׁירוּ בְּקוֹל תּוֹדָה!

יָהּ חַי לִי, לִי הָהּ עֲמָלִי…

הָעֲבוֹדָה הִיא כָּל חַיֵּינוּ,
מִכָּל צָרָה תַּצִּילֵנוּ.

יָהּ חַי לִי, לִי הָהּ עֲמָלִי…

מִטַּל שָׁמַיִם וּמִכָּל מֶגֶד,
לֶחֶם לֶאֱכֹל וְלִלְבֹּשׁ בֶּגֶד.

יָהּ חַי לִי, לִי הָהּ עֲמָלִי…

מי מאיתנו לא שמע על א"ד גורדון ועל דת העבודה. אותה עבודה, חקלאית או בתעשיה, עבודת השרירים ולא עבודת המוח, זו אשר תשנה את מבנה הפרמידה החברתית המעוותת של העם היהודי בגולה. בסיס רחב של "עובדי מוח" ובסיס וראש צר של עובדי כפיים. אקטואלי גם לגבי החברה החרדתית בישראל העצמאית.
תהנו מהשיר.
ובאותה הזדמנות עוד כמה שירי עבודה ידועים -

גמלי

מילים: זמיר*
לחן: מרדכי זעירא

גָּמָל גָּמָלִי
כּוֹס עָמָל לוֹ וְלִי
צַוָּארוֹ מַה יָּפֶה
וּפַעֲמוֹנוֹ גַּם הוּא נָאֶה

אָהֳלִי הוּא בֵּיתִי
וְאֵתִי מִשְׁפַּחְתִּי
פַּת קִיבָר לִי נוֹתַר
מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם לְיוֹם מָחָר

קַר הַחֹרֶף, קַר
קַר הַחֹרֶף וְנִשְׁאָר
דּוֹלֵף הַגֶּשֶׁם וְנִגָּר
דּוֹלֵף, דּוֹלֵף
אַךְ אֵין דָּבָר, הַכֹּל חוֹלֵף

בֵּן לִי, בֵּן אוֹנִים
בֵּן לִי, בֵּן זְקוּנִים
וְעֵינַיִם לוֹ יוֹנִים
וְגַם בַּת לִי אַחַת
יְפֵהפִיָּה שְׁחֹרָה כַּדָּת

וְאִשְִּׁתִּי תִּפְאַרְתִּי
עַל פָּנֶיהָ חוּט שָׁנִי
יְרֻקָּה כַּדָּלִיָּה
וּכַגֶּפֶן פּוֹרִיָּה
טוּלוּלוּלוּלוּ טוּאוֹלוּ
טוּלוּלוּלוּלוּ טוּלוּלוּ

זַרְעִי וְטַפִּי יַרְבֶּה כַּחוֹל
גַּם יִרְעֶה וְגַם יִמְשֹׁל
עַל כָּל הַר, עַל כָּל גֶּבַע
מִנִּי דָּן וְעַד בְּאֵר-שֶׁבַע
טוּלוּלוּלוּלוּ טוּאוֹלוּ
טוּלוּלוּלוּלוּ טוּלוּלוּ

 * - מחבר השיר "הגמל" כפי שתועד בעיבוד השמור בארכיון מרדכי זעירא בספרייה הלאומית. מכיוון שהשיר תועד במחברת של דוד מערבי (שנפטר ב1945), ספק אם זהו עמנואל זמיר.

אחד השירים הכי ידועים על "עבודה" הוא:

שיר העבודה והמלאכה שכתב ח"נ ביאליק

מילים: חיים נחמן ביאליק *
לחן: נחום נרדי, עממי בוכרי
כתיבה: 1932

מִי יַצִּילֵנוּ מֵרָעָב?
מִי יַאֲכִילֵנוּ לֶחֶם רַב?
מִי יַאֲכִילֵנוּ לֶחֶם רַב?
וּמִי יַשְׁקֵנוּ כּוֹס חָלָב?

לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!

מִי יִתֵּן לָנוּ כְּסוּת בַּקֹּר?
וּמִי בַּחֹשֶׁךְ יִתֵּן אוֹר?
וּמִי בַּחֹשֶׁךְ יִתֵּן אוֹר?
מִי יַעַל מַיִם מִן הַבּוֹר?

לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!

וּמִי נָטַע עֵצִים בַּגַּן,
לִפְרִי וּלְצֵל, כָּל מִין וָזַן,
לִפְרִי וּלְצֵל, כָּל מִין וָזַן
וּבַשָּׂדוֹת זָרַע דָּגָן?

לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!

מִי הֵכִין לָנוּ פִּנַּת גַּג,
גָּדֵר לַגַּן, לַכֶּרֶם סְיָג,
וּמִי טָרַח וּמִי דָּאַג
לִכְבוֹד שַׁבָּת, לִכְבוֹד הֶחָג?

לְמִי תּוֹדָה, לְמִי בְּרָכָה?
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!

עַל כֵּן נַעֲבֹד, עַל כֵּן נַעֲמֹל
תָּמִיד, בְּכָל יְמֵי הַחוֹל.
כָּבֵד הָעֹל, נָעִים הָעֹל!
וּבְעֵת הַפְּנַאי נָשִׁיר בְּקוֹל

שִׁירֵי תּוֹדָה, שִׁירֵי בְּרָכָה
לָעֲבוֹדָה וְלַמְּלָאכָה!

*

שיר העבודה והמלאכה

קפיצה לניווטקפיצה לחיפוש

שיר העבודה והמלאכה הוא שיר עבודה מאת המשורר חיים נחמן ביאליק שנכתב בארץ ישראל בשנת 1932, והיה ביטוי לקרבה המהותית בין המשורר לתנועת העבודה, ולתמיכה שביקש לתת למפעלהּ היישובי והחברתי בארץ ישראל.

השיר נעשה אהוב וצורף אל תוכנית הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר של היישוב העברי החדש ומדינת ישראל. הוא הולחן על ידי נחום נרדי על פי נעימה עממית בוכרית, עובד על ידי גיל אלדמע[1] וזכה לביצועים רבים, בין השאר של הזמרת ברכה צפירה.[2]

השיר משבח את עבודת הכפיים ואת עמלו של האדם הלוקח את העול הכבד אך הנעים, כפי שמופיע בשיר, של פרנסתו מיגיע כפיו. המשורר מונה בשיר מגוון של בעלי מלאכה: החייט התופר את הכסות, החקלאי הזורע והנוטע, שואב-המים מן הבור, והבנאי הבונה בית וגדר; ואת כולם, העמלים בימי החול והשרים בעת הפנאי, קורא המשורר לשבח ולהלל.


מקור השיר שיר עבודה – זמרשת; ביוגרפיה נח שפירא – ויקי ;
מקור השיר "גמל" זמרשת, מקור הערה ביוגרפית זמרשת
מקור השיר,שיר העבודה והמלאכה,  זמרשת, הסטוריה של השיר - ויקי

יום שבת, 29 באוגוסט 2020

106 - דוד אבידן

 


דוד אבידן – אדמילה

 

אָדָמִּלָּה

 הַמִּלָּה שֶׁהָיִיתִי

הַמִּלָּה שֶׁאֶהְיֶה 

הַמִּלָּה שֶׁהָיִיתִי 
לִפְנֵי לֵדָתִי 
הַמִּלָּה שֶׁאֶהְיֶה 
אַחַר מוֹתִי 
הַמִּלָּה שֶׁהָיְתָה בִּי 
הַמִּלָּה שֶׁאִתִּי.

 

גילוי נאות – הכרתי את אבידן באופן אישי בתקופתי הפרועה בתל אביב, עת הייתי חייל לקראת שחרור. היה משהו מפתה בדמות המשורר והפמליה הסובבת אותו ונלחת על חסדיו. לא שזה עזר לו בשנות חייו האחרונות.
מהו אדם אם לא מילה? דיבור? אדם נברא במילה כמו כל עולם הבריאה, ורק טבעי לראות כמילה אחת את אדם ומילה, אדמילה.
שיר בסיסי ביותר, עבר ועתיד. הייתי - אהיה; שהיתה בי [ מעין מצב של הווה מתמשך כמו בשפות האירופאיות]. השיר נשמע כמעט דיבור של "ילד" או של שאמאן או של אלוהים שברא את העולם במלים. האנפורה האובססיבית "מילה "מדגישה חזור והדגש שהכל רק "מילה", החזרה על צורת הייתי-אהיה היא הכרזה ארס פואטית ממדרגה ראשונה. אצל ביאליק האור והניצוץ הם "המהות של האמן", רחל כבר עוברת ל-ניב הפשוט, ועדיין יולדת בכאבים את השיר, ואצל בן דורו זך "משהו שהוא משהו".[הצייר מצייר] כל אלה הינם ביטוי למהותו התמציתית והאותנטית ביותר של המשורר. רק אצל אבידן ואצל רחל זו – המילה. 
גם אחרי מותו הוא מילה, זו שהיתה בו וזו שהיתה אתו. 
מה שנשאר אחריו, כמו השיר אותו יולדת רחל. אצל זך וביאליק מלאכת היצירה נעלמת עת האנרגיה שיצרה אותה "נגמרה".
ברור שאפשר לקפוץ לעולם הלוגוס, הפילוסופיה, הספרות ועוד מערכות סמבוליות צליליות בעלות משמעות, ומחפש האירוניות ימצא גם קשר בין מילה של שפה למילה של זכר ביהדות.

 


מקור השיר – מתוך הבלוג של רן יגיל בבננות 

ביוגרפיה – ויקי ; הטלוויזיה החינוכית [כולל קליפ עם שיחה עמו ] 

רשימת מחקרים על יצירתו – אוניברסיטת באר שבע

 

יום שלישי, 25 באוגוסט 2020

105 - יצחק עקביהו

 

יצחק עקביהו -

שיר ערב – גיאורג טרקל, תרגום יצחק עקביהו

בָּעֶרֶב, שָׁעָה שֶׁנֵלֶך בִּשְׁבִילִים אֲפֵלִים,
תוֹפַעֲנָה דְמוּיוֹתֵינוּ הַחִוְורוֹת לְפָנֵינוּ. 
שָׁעָה שֶׁנִצְמָא,
נִשְׁתֶה אֶת מֵימֵי הַאֲגָם הַלְבָנִים,
אֶת מְתִיקוּת יַלְדוּתֵנוּ הַעֲצוּבָה. 
נִפְטָרִים נַנוּחַ תַחַת שִׂיחֵי הַסַמְבּוּק,
נִתְבּוֹנֵן בַּשְׁחָפִים אֲפוֹרֵי-הַכָּנָף. 
עֲנְנֵי אָבִיב יַעֲברוּ עַל הָעִיר הַקוֹדֶרֶת,
הַשׁוֹתֶקֶת אֶת הָעִידָן הָאֲצִיל שֶׁל יְמֵי נְזִירִים. 
כַּאֲשֶׁר נַטָלְתִי יַדָיִיך דַקוֹת-הַגִזְרָה
פַּקָחְת עֲדִינָה אֶת הָעֵינָיִים הָעֲגוּלוֹת;
זֶה הָיָה מִזִמָן. 
אַךְ בִּפְקוֹד נוֹעַם צְלִילִים אֲפֵלִים אֶת הַנֶפֶשׁ
אַת, כּוּלֵךְ לְבָנָה, מוֹפִיעָה בַּנוֹף הַסְתָוִוי שֶׁל הרֵעַ

 

יום שלישי, 18 באוגוסט 2020

104 - פנינה רוזנבלום


יש בי פינה חמימה לאשה המופלאה הזו. פגשתיה לחלקיק שניה בהיותי בצבא. היא הגיעה למשפט אצל קחנ"פ והשאירה את סנדליה הלא תקניים אצלי במשרד. היא היתה כלכך יפה, דקה, אוורירית.

היא משקפת כיום את תרבות ה"סלב'ס" טרום הרשתות החברתיות וכל מיני קרדשיאניות למיניהן. לא שיחקה לפי הכללים, הרוויחה כסף מעבודה, הפסידה כסף, הקימה עצמה מחדש בעבודה. וכן נסתה מדי פעם להמציא עצמה כ"אמנית", מה שנחשב כסוג של "איכות" [ ראו האווילה, החברה של שרה ].

פנינה לא נוצרה בעזרת אף גבר, לא זכתה במה שזכתה בזכות או בגלל גבר עשיר. SELF MADE WOMAN.


תמיד אישה
פנינה רוזנבלום
מילים ולחן: פנינה רוזנבלום

קח אותי הלילה
נשק אותי חבר
שמור לי את הבוקר
תן לי כוח
למד אותי חבר
אהוב אותי הלילה
לפני שיגמר.

תמיד אישה, תמיד אישה
יפה וענוגה עצמאית ורכה
אישה אישה
תמיד אישה.

לא אמרתי שאבשל לך
לא הבטחתי שאכבס לך
אך אבטיח להיות לצידך
תמיד אהיה לידך
תן לי חופש לחיות
את האהבה
תן לי להיות לבד
אחזור תמיד אישה.

תמיד אישה, תמיד אישה…

 

מקור השיר – שירונט 

יום ראשון, 16 באוגוסט 2020

103 - ר' שלמה אבן גבירול

 

 

וְאַתּ יוֹנָה חֲבַצֶּלֶת שְׁרוֹנִים / וְשׁוּלַיךְ מְלֵאִים פַּעֲמוֹנִים,

וְרִמוֹנֵי מְעִילַיךְ זְהוּבוֹת/אֲשֶׁר יִדְמוּ מְעִילֵי אַהֲרֹנִים,

וְעֵת צֵאתֵךְ לְעֻמָּתִי אֲדַמֶּה / הֲלִיכָתֵךְ כְּשֶׁמֶשׁ בַּמְּעוֹנִים.

שְׁבִי פֹה יַעֲלַת-הַחֵן, לְנֶגְדִּי / וְהָעִירִי לְדוֹדֵךְ הַשְּׂשׂוֹנִים.

קְחִי הַתֹּף וְהַנֶּבֶל וְשִׁירִי / בְּנִגּוּנֵךְ עֲלֵי עָשׂוֹר וּמִנִּים

וְקוּמִי הַלֲלִי דוֹדֵך בְּחִירֵךְ / יְקוּתִיאֵל, נְשִׂיא שָׂרִים וְרוֹזְנִים,

מְאוֹר עוֹלָם, יְסוֹד אַדְנֵי מְכוֹנָיו, / וְעַמּוּדֵי מְרוֹמִים בּוֹ נְכוֹנִים,

אֲשֶׁר כָּל רוֹזְנִים אֵלָיו מְיַחְלִים / וְלִדְבָרוֹ מְקַוִּים כָּל סְגָנִים,

אֲשֶׁר יִדְרֹשׁ – עֲדֵי יִיגַע – בְּחֶפְצָם, / כְּאָב יִדְרֹשׁ מְצֹא טֶרֶף לְבָנִים,

אֲשֶׁר פִּיהוּ לְכָל אָדָם בְּשׂוֹרָה / וְנִדְבָתוֹ יְקָרָה מִפְּנִינִים.

בְּרוּחוֹ חֵן וּבִלְבָבוֹ נְדָבָה / וְשִׂפְתוֹתָיו בְּכָל עֵת נֶאֱמָנִים.

גְבִיר דּוֹמֶה כְּשַׁחַק עַל אֲדָמָה / וְגַם כַּפָּיו לְהַמְטִיר כַּעֲנָנִים:

בְּהֵעָצְרָם – יְמוֹתוּן הַנְּפָשׁוֹת, / וְיִמָּלְאוּן – בְּהַמְטִירָם – רְנָנִים.

יְמַלֵּא אֵל מְהֵרָה מִשְׁאֲלוֹתָיו /וְיִהְיוּ מִשְׁאֲלוֹתַי לוֹ נְתוּנִים!

לפנינו שיר שבח – הלל – טיפוסי לימי הביניים. בנוי על בסיס ה- קצידה, "שירים בתבנית זו הם ארוכים ומתאפיינים במבנה מורכב. ראשית ישנו מבוא בעל אופי מגוון, שממנו המשורר נחלץ בבית מעבר לגוף השיר, שמוקדש לאדם מסוים כשיר שבח או ידידות. משקל אחיד וחרוז אחיד לאורך כל השיר." [1]

הבולט בדר"כ בקצידות, שהחלק השלישי שהוא שלל הברכות וה-הלל די קונוונציונלי – מעמד, כסף, בריאות, פוריות ומה לא?! מה שמרתק בחלק השלישי כאן מבית המעבר:

יְקוּתִיאֵל, נְשִׂיא שָׂרִים וְרוֹזְנִים,

מְאוֹר עוֹלָם, יְסוֹד אַדְנֵי מְכוֹנָיו,

הדימויים הסטריאוטיפיים של פוריות, שליטה במזג האוויר, ובכלל יחוס תכונה כמעט אלוהית ליקותיאל מופיעים גם בשיר הקינה על מות יקותיאל:

ראה שמש

רְאֵה שֶׁמֶשׁ לְעֵת עֶרֶב אֲדֻמָּה/ כִּאִלּוּ לָבְשָׁה תוֹלָע לְמִכְסֶה,

תְּפַשֵּׁט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין / וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָּמָן תְּכַסֶּה,

וְאֶרֶץ – עָזְבָה אוֹתָה עֲרֻמָּה / בְּצֵל הַלַּיְלָה תָּלִין  וְתֶחְסֶה,

וְהַשַּׁחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלּוּ / בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכֻסֶּה.

(1040-1039) [2]

בקינה עושה רשב"ג דה-אוטומציה מבריקה של חלק השבח מהקצידה הזו, כאשר המוטיב המרכזי הינו הגדולה העל-טבעית של יקותיאל, ההגזמה שהינה מצרך מבוקש בשירי שבח באותה תקופה הופכת כמעט ל"האלהת" בן אדם.

המבוא יפהפה, שיר חשק מושלם. הפרשנים אולי יבארו שהיפהפיה הזו היא נשמת הרשב"ג הבאה אל יקותיאל לענגו באיזה נשף. [ היסוד ההומואירוטי חזק מאוד בפרשנות הזו].

 --------------------------------------------

מקור השיר – פרוייקט בן יהודה

ביוגרפיה – ויקיואנד

[1] ויקיואנד  [2] פרוייקט בן יהודה

:)

יום ראשון, 9 באוגוסט 2020

102 - ק.א. ברתיני [ קלמן אהרן ברתיני ]

 

אני חש בגבי/ ק. א. ברתיני

אבן ואבן,
קרישי הדמים שמאבן לאבן
דלקת ורידים שבלשון הרפואה היא מיגראנס
נודדת לכאן ולכאן ומתמדת

הכיפות משקיפות בכספן, בזהבן,
על חושפי רבדים בכתב החרסי.

אני חש בגבי חיוך לבן,
נערה שעלתה מהר מהר בלולים ועתה
היא עומדת על גג
גם הבתים טיפסו עמה. עלו עד הרובע הארמני,
אטום הקירות.
העפיל במדרגות סמויות גון המשקופים המקולף,
ותום עזובה דומם כמו בחלום קרוש.

 מרביתנו מכירים את שם בנו, המנצח הידוע גארי ברתיני. כמה ממאיתנו מכירים את המשורר המיוחד הזה, שהתעסק עם הזקנה בטרם אבידן כתב את  "אדם זקן מה יש לו בחייו", בו בעיקר הוא התעסק בשאלות הפילוסופיות, אקזיזטנציאליסטיות, כמקובל אצל בני דורו שגדלו על ברכי הסוציאליזם והאקזיזטנציאליזם במהדורתו הצרפתית.

ברתיני הרבה יותר קונקרטי ומדויק. הגב כואב לו, כי הוא כבר לא בן עשרים וכבר לא עלם. עליָּה בסמטאות ירושלים העתיקה, כבר אינה כבעבר, עד כדי שזו שהיתה בלול [ בתו? ברור שאין כאן אמירה אירוטית ] כבר על הגג, והוא כושל בעיוורון במקומות שכבר הם שכבות עתיד למחקר ולחפירה אריכאולוגית, אבל הגב כואב לו.

בריאות מול מחלה, עבר מול הווה, קפאון וסטגנציה מול חיות של הנערה. הכל הוא חש בגבו, אינו רואה דבר, והחיוך לבן, נטול משמעות או גוון או שמא בתולי או טהור או מציין מוות מלא.  התמונה קשה, האווירה דומה למגילת איכה בעיקרה ולא לחזון עתידי מלא שמחה על ירושלים.


מקור השיר וביוגרפיה קצרצרה – דף המידע של איתמר

ביוגרפיה – ויקי ; לכסיקון הספרות העברית החדשה

שיר בזמרשת – קצר ומרתק

דוד אבידן - אדם זקן מה יש לו בחייו

יום רביעי, 5 באוגוסט 2020

101 - ט. יארה




אתמול ישבה אמי
האלים יסלחו לה אולי-
אבל האלות לא תסלחנה לעולם -
אצבעותיה מתכווצות ומתארכות
אודם שערה דהה
עיניה הירוקות מוכות ועצובות.

הגיע זמן
הגלגול החדש שלה,
והיא לא רוצה לחזור אלינו.
- - - - -
ינואר 2008, לאחר עריכה

ט.יארה היתה תקופה ארוכה האלטר-אגו שלי בישראבלוג. היא זכתה כמעט לאפס התענינות בקהל הרחב, אבל קבוצה קטנה יחסית של כותבים בכמה פורומים התלהבו ממנה ומגסות רוחה, הבוטות שבה והטירלול האינסופי שלה.
בשלב מסוים, ט.יארה אושפזה וקיימה מפגשים רוחניים עם העץ בחצר המוסד, אותו ראתה כאמהּ או כמאהב הסודי שלה. ט. יארה פחדה מאוד מאמהּ, היא ראתה בה את הרה, או את לילית היהודית או דמויות מן המיתולוגיה ההודית.
ט.יארה התחילה לכתוב אחרי שאמי הלכה לעולמהּ. השיר הזה אולי הרך מכל השירים שכתבה ט.יארה על האם הנוראה שלה.
מי שמחפש מקורות השראה - יונג, דוריס לסינג ב"שיקסטה" שלה, ספרי פנטזיה, מד"ב, מיתוסים עתיקים שאני קורא בדבקות, וסתם שעשוע.
גילוי נאות:
הטקסטים שנכתבו היו מרביתם גרועים אם לא כולם. הם נכתבו מהמקלדת לחלון, כמו "כתיבה אוטומטית, או כתיבה ברצף" ולא נעשתה בדר"כ עריכה מאף סוג. הרבה לא ידעו איך לכתוב לה: גברתי את פלצנית, גראפומנית משעממת [ נראה לי שאני נכנסתי בה פעם ברוע לב ].
הבלוג נמצא בישראבלוג.
אם הוא חי או מת, מחוק או מעלה אבק דיגיטלי על רפאי אותיותיו, אין לי שמץ של ידע.
אבל היום יום האהבה אומרים, אז באהבה אמא. פרטי השיער והעיניים מדוייקים לגמרי.