63 - שמעון הלקין

שמעון הלקין

שמעון הלקין \ הזוכרים

רק הזוכרים צומחים תמיד צמיחה חיה.
רק בזוכרים העמק המיוער הזה,
שמשקעים גבוהים בו: גבה מקומר
צולל שקערורו תוך גובה – ועמוק
העמוק עוד והרקיעים שוקעים בו שוב.
רק הזוכרים חיים: צומחים כמעט לעד.

כמים בנהרות, כמים, הפקוחים ביער
מול רקיעים מדובבי דממה אשר
לפני היות ואחרי היות, צמיחת
זוכרים: ממילאי צולל בהם רקיע
מאוהב אחר קודמו- ועוד רחוק,
חבוי האחרון יפרח כאחרון.

על כן רק הזוכרים אולי צומחים לעד:
גם חייהם נסים תמיד וזכרונם
רק הוא. כמים הפקוחים שבנהרות
פורח, יער עד, בשלל מעמקיו.
בסבך הדלקות בשמי-נהר זרומים
צמחת הוויה נצחית, האהבה.



אתה הוא האיש החדש
מילים: וולט ויטמן ושמעון הלקין
לחן: ירונה כספי
קיים ביצוע לשיר זה

אתה הוא האיש החדש
אתה הוא האיש החדש
הנמשך אלי –
הנמשך אלי…

קודם כל ראה הוזהרת
ששונה אני מכל ששיערת
ששונה אני מכל ששיערת
ראה,ראה
הוזהרת!

אתה הוא האיש החדש…

קודם כל ראה הוזהרת
ששונה אני מכל ששיערת
ששונה אני מכל ששיערת
משער אתה כי בי
תמצא את חזון ליבך

אתה הוא האיש החדש…



אז לפחות מצאתי שני שירים, שתי ביוגרפיות דומות, ויקי ולכסיקון הספרות העברית החדשה. שוב אני מופתע מנזירות וממיעוט המידע על "גדולי תרבות", לפחות על פי כותב הערך בויקיפדיה. עצוב, שכך אנחנו נוטים גם באקדמיה לשכוח את העבר שממנו משתלשל ההווה.

והנה השיר הראשון שהבאתי – "רק הזוכרים צומחים ביחד צמיחה חיה." המשך השיר הוא הרחבה של מדוע, איך, איפה מתרחשת צמיחה ומהו הזכרון.

השיר השני מתעתע לגמרי, כיוון שאיננו מנוקד, והוא מתורגם ע"י משורר ישראלי שהעריץ את ויטמן, אפשר לקוראו כשיר פגישה של שני גברים . האם התרגום והשיר מבטאים איזו כמיהה טמירה אצל הלקין?

---------------------------------------------------

מקור השיר הזוכרים – בלוג פואטריה

מקור השיר – אתה הוא האיש החדש, שירונט

ביוגרפיה – ויקי

62 - ח"נ ביאליק

ביאליק 

גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד

עוֹד עַל-קִירוֹת לְבָבֵךְ מִתְרַפְּקִים וּתְלוּיִם גִּבְעוֹלִים
שֶׁל שׁוֹשַׁנֵּי אֶשְׁתַּקֵּד –
חֶמְדַּת נַפְשִׁי! רְאִי: בֵּין עֲרוּגוֹת הַגָּן וְאִילָנָיו
אָבִיב חָדָשׁ מְרַקֵּד.


וּכְבָר עוֹבֵר הַמַּעְדֵּר, הִנָּעֵץ וְעַפֵּר בֶּעָפָר,
וַעֲרוּגָה, עֲרוּגָה תֵעָדֵר;
לֹא יַעֲבֹר הָאָבִיב – וּפְרָחִים חֲדָשִׁים יְשַׂגְשְׂגוּ,
אַף-יְטַפְּסוּ בִּסְרִיגֵי הַגָּדֵר.


וּמֵאִילָן לְאִילָן כְּבָר קוֹפְצָה מַזְמֵרַת הַגַּנָּן
וּמְקַצֶּצֶת בִּנְטִיעוֹת;
חֶמְדַּת נַפְשִׁי! הַנּוֹבְלוֹת יְלַחֲכוּ עָפָר
וְתִחְיֶינָה הַבְּרִיאוֹת.

הֲשׁוֹמַעַת אַתְּ רֵיחַ שַׁרְבִיטִים חֲדָשִׁים וִירֹקִים
בָּא עִם רֵיחַ הַנָּטָף?
כָּכָה יִשְׂגֶּה הַפַּרְדֵּס הַיּוֹנֵק וּמֵינִיק וָחַי
בְּכָל-רִבֲבוֹת שְׁבָטָיו.


לִפְנוֹת עֶרֶב – וּבָאָה הַיַּלְדָּה הַתַּמָּה, הַיָּפָה,
בַּת הַגַּנָּן, לְלַקֵּט
אֶת-כָּל-מַפַּל מַזְּמֵרָה – וְהָיוּ בַלַּיְלָה לִבְעֵרָה
כֹּל גִּבְעוֹלֵי אֶשְׁתַּקֵּד.



קראתי כל מיני הסברים, פרשנויות וקריאות של השיר הזה. שיר מאוד לא פשוט, המדבר על חזרת האביב, דא עקא, אביב אצל ביאליק מייצג יצריות, מיניות, התחדשות. כדאי לשים לב להיות השיר פנייה אל נמענת, אהובה, שנדרשת לעשות ביעור חמץ ולשרוף את גבעולי אשתקד שבלבה לצורך שושני ההווה.

בהחלט שיר שמרפרר גם לפסח, גם למנהגי פסח, אך גם לפרשנויות "מודרניות" של ביעור חמץ כביעור הרע בנשמתנו. מיותר לציין שמשורר רב עוצמה כביאליק כבר משתמש בשיר לצורך קשרים אינטרטקסטואליים תרבותיים רבים, כקיצוץ בנטיעות [ חטא אדה"ר לאחר אכילת פרי עץ הדעת וגילוי המיניות שבו], התיאור שלא יאומן באירוטיקה סמבולית של שרביטים נוטפי נטף [זרעו של הבחור?] ובעלי ריח ייחודי . ובוודאי השימוש בצורת הפיעל של "מרקד", מעלה יסודות של מיניות, שהרי הטבע באביב מלא בהתרחשויות אינסופיות של מיניות, גם בין בני האדם, וביהדות כמו ביהדות " "בשעה שאדם עומד לחטוא השטן מרקד לו עד שגומר העבודה" (במדבר רבה כ')." וכן, זה שיר לשטן ולעבודת השטן המבורכת אם יש בה מעט סקס ואירוטיקה.

בהחלט שיר אירוטי אולי על גבול הפורנוגרפי, בטח לזמנו של ביאליק.

--------

המקור – פרוייקט בן יהודה

ביוגרפיה – ביאליק, כן נשאר עם ויקי; 

לקסיכון הספרות העברית החדשה

61- ולוולה זבארז'ר

מילים: ולוולה זבארז'ר
תרגום/נוסח עברי: קדיש יהודה (לייב) סילמן
לחן: ולוולה זבארז'ר

בוא הנה הפילוסוף
בלק בן מוח ציפור
אל השולחן על יד הרבי
ניווכחה אם תכפור

רכבת המצאת מהר לרוץ
לה תכרע כל ברך
הרבי צועד צעד בחוץ
ויש לו קפיצת דרך

אווירון המצאת מעלה עוף
מעל יבשת ומים
הרבי עומד בתפילה כפוף
והוא נישא בשמי השמיים

טלפון המצאת מרחוק לדבר
ואולי גם ראות ממרחקים
הרבי רואה ויודע לספר
כל מה שנעשה בשחקים


שיר מקסים ויפהפה, חבל שמשוררים רבים נעלמים להם בתהום נשיה. זה שיר המאזכר את סיפורי הנפלאות של החסידים. הרבה מאגדות הבעש"ט, או צדיקים אחרים, גם מהדור הנוכחי, מהוללים על יכולותיהם החורגות מנסיון בני אדם, מסוגלות לכופף את חוקי הטבע לצרכיהם. המושג "קפיצת הדרך", שמופיע בבית השני, בין היתר מתאר את הביקור של הבעש"ט בישראל [ כן, נעשתה לו קפיצת הדרך]. חובבי חולית, אותו אפוס ענק של פרנק הרברט מדבר על קפיצת הדרך, שהוא גבר בעל יכולות מיסטיות של נשים, ותפקידו לגאול-להציל את הגלקסיה בת זמנם.

האם השיר לועג לחסידים ולאמונתם השוטה?
השיר מציג את  האמונה בצדיק ובכוחותיו העל טבעיים, האופיינית כלכך לחצרות החסידים, והשיר הוא המאבק בין הטכנולוגיה לבין כוחות הצדיק, לכאורה. ברור של-וולוולה, המשכיל שגם נרדף על ידי קנאים יהודיים, היתה בטן מלאה על היהדות החרדית בת זמנו, בוודאי זו החרדית. בשיר הזה בולט הבוז והלעג לאותם טפשים ומאמינים שחושבים שהרבי הכפוף נשא בשמי שמיים כמו אווירון. הניגוד הויזואלי בין הרב העלוב המתפלל לבין עוצמת המכשיר/המכונה העפה מעל יבשת וים, לא מותירה ספק בהיות שיר זה ציני ולעגני.

נחמד גם לראות, כפי שאוהבים כל מיני מגלי משוררים סמויים לספר, שוולוולה כבר חזה את הטלוויזיה בשידור ישיר - "אולי גם ראות ממרחקים"

השיר בעל פרוזודיה מעולה – בית בן אבעה טורים, חריזה של אבגב ומשקל האמפיבראך הבונה קצב איטי, למדני משהו, המדגיש כל הברה שניה בין שלוש, כמעט כדפיקה על השולחן בזמן דיבור.

העמדת הניגוד בין הפילוסוף לרבי – בין חומר לבין רוח, פנטזיה וחוקי הטבע היא תבנית דרמטית מעולה, שבהיותה חדה וחד משמעית פוטרת מצורך במלל רב או במאמרים חוצבי להבות.

- - - -

מקור השיר – זמרשת
ביוגרפיה – ויקי
הקשר למאנגער, רוחמה אלבג, הארץ

רקע היסטורי מקיף על תנועת ההשכלה באירופה - מערב מזרח - ממליץ להכנס למט"ח.

על משקלים בשירה – פרוייקט בן יהודה, שלמה שפאן

60 - אברהם סולודור

זְאֵבֵי עֶרֶב / אברהם סולודר



בְּהִדּוֹם שַוְעַת דִּמְדּוּמִים

וְעִיֵּי-מַאְפַּלְיָהּ* יֵעוֹרוּ – * אפילה, חושך, כאוס

יִגָּלוּ זְאֵבִים עֲגוּמִים

עַל עִיֵּי-מַאְפַּלְיָהּ אֲיֻמִּים –

זְאֵבֵי הָעֶרֶב.



עֵינֵיהֶם תִּגְחֵלְנָה בַּשְּׁאִיָּה* * הרס, חורבן

חֲרוֹנָם יָהֳמֶה בְּלִי-תִכְלָה.

הֵם יַחַרְקוּ שֵן בְּדוּמִיָּה,

הֵם יִנְהוּ בְּתוּגַת-הַנְּשִׁיָּה…

חֲרוֹנָם יָהֳמֶה בְּלִי-תִכְלָה.



מִקֶּצֶף כּוֹכָבִים עֲרִירִים

יִדַּלוּ הַדְּשָׁאִים הַכְּמֵהִים.

הַלְבָבוֹת יְנֻפְּצוּ שַׁבְרִירִים

מִקֶּצֶף כּוֹכָבִים עֲרִירִים

זְאֵבֵי הָעֶרֶב יִשְאָגוּ.

השיר מנסה לתאר את הזאבים המופיעים לאחר חורבן, והתנהגותם היא מהותו של ההרס, הכאוס. שיר רומנטי, מכיל כמעט את כל רכיבי הרומנטיקה הגרמנית של שלהי המאה ה- 18 ופיתוחה בשאר היבשת במאה ה-19, ובעיקר מתמודד עם אחד הדימויים השטניים ביותר, בטח בסיפורי היער השחור של האחים גרים, ובפרט ב"כיפה אדומה", המקובל של זאבים – רוע, הרס, טריפה, איום וסכנה.

"הזרם הרומנטי הוא זרם מחשבה שכבש ושטף את אירופה המערבית ואת רוסיה בשלהי המאה השמונה-עשרה ותחילת המאה התשע-עשרה. הזרם הרומנטי התעורר בתגובה לזרמי המחשבה הניאו קלסיציזם והרציונליזם שקדמו לו. הרומנטיקה צמחה בתקופה של מהפכות חברתיות ופנימיות שהיו כרוכות בדגמים חדשים של הוויה וחשיבה.
הזרם הרומנטי התאפיין בביטוי רעיונות של חזרה לטבע ופנייה לתת-מודע ולתחום הדמיון או הרגש. הייתה זו סערת רוח ממזגת ששינתה את אופי המחשבה, התחושות והאמנות. רבים מן העיסוקים והרעיונות שהיו מזוהים עם זרם זה נשארו מרכזיים בחשיבה המודרנית.

ההגות הרומנטית המרכזית טוענת כי קיים קשר אורגני בין האדם לטבע ובין הדמיון הפנימי לדמיון הטרנסצנדנטי. אולם במקביל עוסקת הרומנטיקה בהיעדר קשר וב"דיכאון", ומוליכה לפנטסטי ולאשלייתי כדרך של גאולה תפיסתית."

 

שלושה בתים, כל אחד בו 5 טורים חרוזים. למעט הבית הראשון, בו שני טורים אינם נחרזים, בבית השני כל המלים חורזות, ומילה אחת איננה מצטרפת לתבנית הפיפורה. בבית השלישי רק טור אחד אינו נחרז. התבנית הזו מושכת תשומת לב רבה, ודי מרתק לבדוק מהי התרומה הצלילית או התימטית למוזיקליות הזו.

בבית הראשון – הטורים שאינם חוזרים הם - השני והחמישי: יעורו הערב. לטעמי הגאונות בשימוש בחרוז על מנת להסב את תשומת הלב לשורות הלא חורזות, המוסיפות על התיאור המפחיד את היסוד הנרטיבי או העלילתי. התעוררות הזאב מעניקה לשלל התיאורים הבאים בחריזה האמוטיבית במיוחד - דמדומים, עגומים, אפלים - את היסוד האגדי, המפחיד, כמו זה סיפור בלהה, ואכן הדובר בשיר מאוד רוצה לתאר את היסוד המפחיד שבהם.
 בבית השני, המילה שאינה מצטרפת לחזרה [ פיפורה, או להומונים - שאיה-נשיה ] היא דומיה. הדממה הזו נמצאת בין שני טורים חוזרים: "חֲרוֹנָם יָהֳמֶה בְּלִי-תִכְלָה.", וכמובן העֹצמה העיקרית נמצאת באוקסימורון או בהיפוך בין יהמה לבין דומיה. כמו בבית הראשון, הרצון להאדיר ולהגזים את תיאור האימה והחרדה בדמות הזאב, הפעם ההתיחסות היא מחד גיסא לעיניים האדומות [ מוטיב צבעוני קלישאתי לעיני השטן או הרוע ] ולקולות או לשקט הבוקע מהם, שמפחידים הרבה יותר. המילה דומיה מופיעה בטור ה- 3, האמצעי, ובכך היסוד האמוטיבי וגם הסמלי שבהּ מתעצם ומעצים כמובן את דמות הזאבים.
בבית השלישי, המילה שאינה נחחרזת היא "ישאגו" בטור הסוגר את השיר. גם בבית הזה, הרומנטי באופיו, הטבע הכוליי המגיב בחרדה עמוקה למופע ה"זאבוּת" - קצף כוכבים [ שורה חוזרת, פיפורה - ערירים ], הדשא הכמה והלב השברירי - כולם בתהליכי הרס בשל הזאב, שלעת ערב "ישאגו". [ ברור שאין לבדוק את האמת המדעית - האם זאבים שואגים או נובחים או נוהמים ], ההפרזה [ היפרבולה] והגוזמה משרתות היטב את תימת האימה, החרדה והפחד האוניברסלית. כמו בבית הראשון, בבית הזה יש "פעולה" ולא תיאור של מעין פעולה  "יהמה בלי תכלה" - לא ההמיה נשמעת וחשובה אלא אי סיומה, אינסופיותה. כך "עלילת השיר" היא שתי פעולות - יעורו-ישאגו. שתיהן אגב בעתיד, לא עכשיו בזה הרגע ולא אתמול. מה שמעלה את האפשרות של שיר טבע קישוטי-דרמטי שמשוחח עם מיתוס כלשהו של זאב.[*] 

- - - -

מקור השיר – פרוייקט בן יהודה

ביוגרפיה – ויקי [ מצער אותי שמשפחה כמו של סולודר לא ממש מנסה לבנות לו אתר/ארכיון.

מאפייני הרומטיקה - עמלנט

[*]אין לי ענין לעסוק בסמל הזאב בתרבויות האירופאיות השונות. אצל סולודור הם מסמלים אסון. במסורת היהודית יש רתיעה גדולה ממשפחת ה"כלביים", ויש לה ביטוי ביצירות ספרות רבות. אני רוצה להפנות אתכם לסיפור גאולה מוחמצת שלזאב יש בו תפקיד גדול. אמנם המעשה הנורא בר' יוסף דלה ריינה מדבר על שני כלבים, אבל תיאורם אינו שונה מתיאור הזאב המקובל: ויעלו לראש הר שעיר, וילכו משם עד ערב, וימצאו בקעה, והנה שם כמה חורבות. וישמע קול כלבים צועקים, ויבואו לתוך החורבה, והנה שם נחבאים שני כלבים שחורים גדולים מאוד, זכר ונקבה. וכאשר קרבו אליהם, ויקפצו עליהם לבלוע אותם. והיה ביד ר' יוסף הטסים, ומייד הרגיש כי הוא ס"מ וזוגתו, ויושיט ידו הימנית, ויתן הטס בצוואר הכלב הזכר, והשמאלית על צוואר הנקבה, ותלמידיו בידם חבלים, ויקשרו אותם, והטסים עליהם. [הדגש שלי]

59 - סיימון שאמה, הסיפור של היהודים

החלטתי באופן חורג מן הרגיל לפרסם המלצה לספר היסטוריה מיוחד במינו.

סיימון שאמה, הסיפור של היהודים, הוצ' ספרי עלית גג, תרגום מאנגלית, אביעד שטיר, עורך מדעי, יואל רפל, 582 עמ - כולל מפות, לוח תאריכים, הערות, אינדקס שמות.

יש לתת כבוד רב לספר הזה, כרך ראשון מתוך עוד שניים. הספר כתוב בסגנון סיפורי של " מספר עד", ויש בו עבודה פרשנית של פיסות מידע המתיחסות למאה העשירית לפני הספירה ואט אט מעבר לדיון ולסיפור מעמיק המבוסס על אגרות, מסמכים וכל דבר שהיסטוריונים אוהבים לקרוא: מקור ראשוני. דרך הסיפור מרתקת מאוד, ורק לחשוב שלפני שנים נחנקתי משעמום מספרי דובנוב. אינני היסטוריון מקצועי, הביקורת שלי תבוא מעמדה של 'הדיוט משכיל'.
הפריע לי מאוד שאין סיפור של קהילת קוצ'ין או דיון ביהדות ברוסיה, בפולין. למרות נסיונות חוזרים ונשנים של שאמה להראות, שהסיפור היהודי אינו רק אסונות, חלקיו האחרונים המתמקדים במאה ה - 14 והמאה ה - 15 ממוקדים בספרד ובפורטוגל בעיקר.
ואלה סיפורי פוגרומים וזוועות. דבר נוסף שציער אותי היה היעדר מקומה של הקבלה והתפתחותה ההיסטורית ( שהרי הוא מקדיש זמן לריה"ל, לרמב"ם ) ולעוד חכמים בני הזמן, הקבלה מוזכרת, אגב אורחא.
אני מבין שכתיבת סיפור של 2490 שנים, אינו דבר של מה בכך, במיוחד אם הרצון אינו ליצור כרוניקות משעממות, אלא לספר סיפור מרהיב, אפוס ענק בו הכל הינו אנושי, בן המקום ובן הזמן, ויתכן שהחלקים שנגרעו לא היו חשובים מספיק(?).
דבר אחר שמצא חן בעיניי הוא הביטוי החד משמעי כנגד הכיוון הרבני בן זמננו בארץ. פעם אחר פעם הוא מציג את העובדה שהרבנות לא שנאה נשים, לא ממש הדירה אותן מבתי הכנסת, שתפילות נעשו יחד.. ובכל הזדמנות הנוסח - "לא תאמינו אבל..."
האם מומלץ לקריאה?
אני ממליץ, אף מעבירו לקריאה של חבר. אינני יודע מהי העמדה המקצועית כלפיו, אבל למרות חיפושיי, מצאתי תגובות דומות לשלי, מפי הדיוטות. רק במקום אחד נכתב שהוא שטחי.

58 - מלכה נשר

מלכה נשר – נָא אֲדַבֵּר עָלֶיךָ

Posted byarikbenedek29 ביוני 2016Posted inכלליעריכהמלכה נשר – נָא אֲדַבֵּר עָלֶיךָ

וַיָּעָף אֵלַי אֶחָד מִן הַשְֹּרָפִים וּבְיָדוֹ רִצְפָּה, בְּמֶלְקָחַיִם לָקַח מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ.
וַיַּגַּע עַל-פִּי וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָגַע זֶה עַל
שְֹפָתֶיךָ, וְסָר עֲוֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר.
(ישעיהו ו'  ו-ז)

הֲיֵֹש לִי רְֹשוּת עָלֶיךָ לָֹשִיר,

לָרֹן עַל הוֹדְךָ מֻתָּר לִי, אֲדוֹנָי?

לָשֵֹאת עַל עֵטִי אֶת ֹשִמְךָ הָאַדִיר?

עַל נַפְֹשִי צָנְחוּ צִלְלֵי עֲווֹנָי…

מִי יִזְכֶּה עָלֶיךָ, עַל ֹשִמְךָ דַּבֵּר?

הָיֹה אֶהְיֶה נָא טְהוֹרָה מֵהֱיוֹתִי!

רַק אִיֹש קָדוֹֹש רַֹשַּאי ֹשִמְךָ זָמֵּר,-

וְטָעֻיּוֹתַי סָבְבוּ אוֹתִי..

עַל כֵּן כָּעֵת בְּלֵב נֶחֱרָד, רוֹעֵֹש,אֶזְעַק:

אֲנִי מְלֵאָה ֹשְגָגָה וָחֵטא –

יִגְּעוּ שִֹפְתוֹתַי בְּגַחֶלֶת אֵֹש

שַֹרְפֵי-אֲדוֹנָי וּמַלְאֲכֵי-הַֹשָּרֵת.

יִגּעוּ בָהֶן, ֹשֶבְּפֶה צָרוּף, טָהוֹר,

בְּנֶפֶֹש ֹשֶטָּבְלָה בְּפֶחָם בּוֹעֵר,

אֶזְכֶּה לִנְעֹם עָלֶיךָ, אֶת נִיבְךָ לֵאמֹר,

אֲנִי ֹשֶחֶמְלָתְךָ ֹשְלָחַתְנִי לְֹשוֹרֵר…

הופיע ב"דבר הפועלת" בדצמבר 1955.

שיר התמסרות וקדושה אישית ממדרגה ראשונה. שיר בו הדוברת מקבלת "אחריות" מלאה על עצמה ורק רוצה לשוחח או להכות על "כתפי האל" . כמו רבים אחרים, וישעיהו והציטוט הוא הרי ה"לייטמוטיב" של השיר, היות משורר, אמן הינו בעצם היות נביא. השיר כתוב ב"מיטב" המבנה והפרוזודיה השירית – ארבעה בתים, ארבעה טורים בכל בית, חריזה אבאב, שכמו רבים ממשוררי המאה העשרים, בעברית בוודאי, מפגש הצלילים הוא גם מפגש של משמעויות, סמלים, לדוגמה הבית האחרון – בוער – לשורר, שזה גם רפרור לשירו של ביאליק " לא זכיתי באור מן ההפקר", ותשובה אחרת בו לסוגיית האש הפנימית.

---

מקור השיר – אתר המשוררת 

ביוגרפיה –  ויקי

57 - דוד אבישר

לאן תנוד עלם

לאן תנוד העלם
בואה בצל קורתי
ערשי לך ריפדתי
בפרחי אהבתי

יום ולילה לך ערגתי
בך המו כל רעיוניי
סורה לגני העלם
בוא וקטוף משושניי

לאן תנוד העלם
בואה ורגע בזרועותיי
מיין הרקח אשקך נא
מעסיס שפתותיי

יום ולילה לך ערגתי
בך המו כל רעיוניי
אל נא תסט מעלי העלם
בוא ורווה מעדניי

 האם שיר הומופילי [ שלא לטעון הומוסקסואלי מובהק ] או שמא שימוש במוסכמה של שירת ערב – שירי אהבה לעלמים כמו לעלמות. הבחירה במילה "עלם" אולי מגדירה את הז'אנר. על פי הביוגרפיה הדלה ב-ויקי לא מצויין שהתחתן אי פעם, בכלל לא צויינו עניינים רומנטיים, ואת שארית עבודתו לאחר מותו כינס וערך אחיינו עודד אבישר. 

כך או אחרת – שיר מקסים, מחובר היטב למיטב המליצות השחוקות של השירה העברית, ואולי בגלל שזה מוקדש לעלם, יש בהן חדש, בטח לתקופתו, בה לא נכתבה בארץ שירת אהבים ותשוקה ברורה כלכך לעלמים, בטח במוסר המיני הקיצוני [ למרות הפתיחות המינית, לכאורה, בקיבוצים] שסלד מהומוסקסואליות.

 -----------------------------------------------------------------------------

מקור השיר – זמרשת

ביוגרפיה – ויקי, זמרשת, אינציקלופדיה לחלוצי הישוב