מילים: ולוולה זבארז'ר
תרגום/נוסח עברי: קדיש יהודה (לייב) סילמן
לחן: ולוולה זבארז'ר
בוא הנה הפילוסוף
בלק בן מוח ציפור
אל השולחן על יד הרבי
ניווכחה אם תכפור
רכבת המצאת מהר לרוץ
לה תכרע כל ברך
הרבי צועד צעד בחוץ
ויש לו קפיצת דרך
אווירון המצאת מעלה עוף
מעל יבשת ומים
הרבי עומד בתפילה כפוף
והוא נישא בשמי השמיים
טלפון המצאת מרחוק לדבר
ואולי גם ראות ממרחקים
הרבי רואה ויודע לספר
כל מה שנעשה בשחקים
שיר מקסים ויפהפה, חבל שמשוררים רבים נעלמים להם בתהום נשיה. זה שיר המאזכר את סיפורי הנפלאות של החסידים. הרבה מאגדות הבעש"ט, או צדיקים אחרים, גם מהדור הנוכחי, מהוללים על יכולותיהם החורגות מנסיון בני אדם, מסוגלות לכופף את חוקי הטבע לצרכיהם. המושג "קפיצת הדרך", שמופיע בבית השני, בין היתר מתאר את הביקור של הבעש"ט בישראל [ כן, נעשתה לו קפיצת הדרך]. חובבי חולית, אותו אפוס ענק של פרנק הרברט מדבר על קפיצת הדרך, שהוא גבר בעל יכולות מיסטיות של נשים, ותפקידו לגאול-להציל את הגלקסיה בת זמנם.
האם השיר לועג לחסידים ולאמונתם השוטה?
השיר מציג את האמונה בצדיק ובכוחותיו העל טבעיים, האופיינית כלכך לחצרות החסידים, והשיר הוא המאבק בין הטכנולוגיה לבין כוחות הצדיק, לכאורה. ברור של-וולוולה, המשכיל שגם נרדף על ידי קנאים יהודיים, היתה בטן מלאה על היהדות החרדית בת זמנו, בוודאי זו החרדית. בשיר הזה בולט הבוז והלעג לאותם טפשים ומאמינים שחושבים שהרבי הכפוף נשא בשמי שמיים כמו אווירון. הניגוד הויזואלי בין הרב העלוב המתפלל לבין עוצמת המכשיר/המכונה העפה מעל יבשת וים, לא מותירה ספק בהיות שיר זה ציני ולעגני.
השיר מציג את האמונה בצדיק ובכוחותיו העל טבעיים, האופיינית כלכך לחצרות החסידים, והשיר הוא המאבק בין הטכנולוגיה לבין כוחות הצדיק, לכאורה. ברור של-וולוולה, המשכיל שגם נרדף על ידי קנאים יהודיים, היתה בטן מלאה על היהדות החרדית בת זמנו, בוודאי זו החרדית. בשיר הזה בולט הבוז והלעג לאותם טפשים ומאמינים שחושבים שהרבי הכפוף נשא בשמי שמיים כמו אווירון. הניגוד הויזואלי בין הרב העלוב המתפלל לבין עוצמת המכשיר/המכונה העפה מעל יבשת וים, לא מותירה ספק בהיות שיר זה ציני ולעגני.
נחמד גם לראות, כפי שאוהבים כל מיני מגלי משוררים סמויים לספר, שוולוולה כבר חזה את הטלוויזיה בשידור ישיר - "אולי גם ראות ממרחקים"
השיר בעל פרוזודיה מעולה – בית בן אבעה טורים, חריזה של אבגב ומשקל האמפיבראך הבונה קצב איטי, למדני משהו, המדגיש כל הברה שניה בין שלוש, כמעט כדפיקה על השולחן בזמן דיבור.
העמדת הניגוד בין הפילוסוף לרבי – בין חומר לבין רוח, פנטזיה וחוקי הטבע היא תבנית דרמטית מעולה, שבהיותה חדה וחד משמעית פוטרת מצורך במלל רב או במאמרים חוצבי להבות.
- - - -
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה