החלטתי באופן חורג מן הרגיל לפרסם המלצה לספר היסטוריה מיוחד במינו.
סיימון שאמה, הסיפור של היהודים, הוצ' ספרי עלית גג, תרגום מאנגלית, אביעד שטיר, עורך מדעי, יואל רפל, 582 עמ - כולל מפות, לוח תאריכים, הערות, אינדקס שמות.
יש לתת כבוד רב לספר הזה, כרך ראשון מתוך עוד שניים. הספר כתוב בסגנון סיפורי של " מספר עד", ויש בו עבודה פרשנית של פיסות מידע המתיחסות למאה העשירית לפני הספירה ואט אט מעבר לדיון ולסיפור מעמיק המבוסס על אגרות, מסמכים וכל דבר שהיסטוריונים אוהבים לקרוא: מקור ראשוני. דרך הסיפור מרתקת מאוד, ורק לחשוב שלפני שנים נחנקתי משעמום מספרי דובנוב. אינני היסטוריון מקצועי, הביקורת שלי תבוא מעמדה של 'הדיוט משכיל'.
הפריע לי מאוד שאין סיפור של קהילת קוצ'ין או דיון ביהדות ברוסיה, בפולין. למרות נסיונות חוזרים ונשנים של שאמה להראות, שהסיפור היהודי אינו רק אסונות, חלקיו האחרונים המתמקדים במאה ה - 14 והמאה ה - 15 ממוקדים בספרד ובפורטוגל בעיקר.
ואלה סיפורי פוגרומים וזוועות. דבר נוסף שציער אותי היה היעדר מקומה של הקבלה והתפתחותה ההיסטורית ( שהרי הוא מקדיש זמן לריה"ל, לרמב"ם ) ולעוד חכמים בני הזמן, הקבלה מוזכרת, אגב אורחא.
אני מבין שכתיבת סיפור של 2490 שנים, אינו דבר של מה בכך, במיוחד אם הרצון אינו ליצור כרוניקות משעממות, אלא לספר סיפור מרהיב, אפוס ענק בו הכל הינו אנושי, בן המקום ובן הזמן, ויתכן שהחלקים שנגרעו לא היו חשובים מספיק(?).
דבר אחר שמצא חן בעיניי הוא הביטוי החד משמעי כנגד הכיוון הרבני בן זמננו בארץ. פעם אחר פעם הוא מציג את העובדה שהרבנות לא שנאה נשים, לא ממש הדירה אותן מבתי הכנסת, שתפילות נעשו יחד.. ובכל הזדמנות הנוסח - "לא תאמינו אבל..."
האם מומלץ לקריאה?
אני ממליץ, אף מעבירו לקריאה של חבר. אינני יודע מהי העמדה המקצועית כלפיו, אבל למרות חיפושיי, מצאתי תגובות דומות לשלי, מפי הדיוטות. רק במקום אחד נכתב שהוא שטחי.
הפריע לי מאוד שאין סיפור של קהילת קוצ'ין או דיון ביהדות ברוסיה, בפולין. למרות נסיונות חוזרים ונשנים של שאמה להראות, שהסיפור היהודי אינו רק אסונות, חלקיו האחרונים המתמקדים במאה ה - 14 והמאה ה - 15 ממוקדים בספרד ובפורטוגל בעיקר.
ואלה סיפורי פוגרומים וזוועות. דבר נוסף שציער אותי היה היעדר מקומה של הקבלה והתפתחותה ההיסטורית ( שהרי הוא מקדיש זמן לריה"ל, לרמב"ם ) ולעוד חכמים בני הזמן, הקבלה מוזכרת, אגב אורחא.
אני מבין שכתיבת סיפור של 2490 שנים, אינו דבר של מה בכך, במיוחד אם הרצון אינו ליצור כרוניקות משעממות, אלא לספר סיפור מרהיב, אפוס ענק בו הכל הינו אנושי, בן המקום ובן הזמן, ויתכן שהחלקים שנגרעו לא היו חשובים מספיק(?).
דבר אחר שמצא חן בעיניי הוא הביטוי החד משמעי כנגד הכיוון הרבני בן זמננו בארץ. פעם אחר פעם הוא מציג את העובדה שהרבנות לא שנאה נשים, לא ממש הדירה אותן מבתי הכנסת, שתפילות נעשו יחד.. ובכל הזדמנות הנוסח - "לא תאמינו אבל..."
האם מומלץ לקריאה?
אני ממליץ, אף מעבירו לקריאה של חבר. אינני יודע מהי העמדה המקצועית כלפיו, אבל למרות חיפושיי, מצאתי תגובות דומות לשלי, מפי הדיוטות. רק במקום אחד נכתב שהוא שטחי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה