טליק העלה על תל אביב על ראש שמחתנו בשרביט החם.
כבר כתבתי על ארבעה רחובות בתל אביב שנהגתי ללכת בהם בפוסט הזה נחלת יצחק כולל תמונות עם שמות רחובות.
אמפי כתבה על תל אביב שלה בבלוג שלה תל אביב עיר ללא הפסקה ובעצם כמו טליק ציינה את היותה ירושלמית, ואת היות תל אביב שם כולל לכל ערי הלווין שלה.
לא זכור לי כירושלמי לשעבר שתל אביב היתה מחוז חפץ, געגוע. אני זוכר שבתיכון נסענו יום אחד לחוף ימה של תל אביב. זו היתה הפעם הראשונה בה הייתי בתל אביב. במהלך הצבא היה לי רומן ארוך בתל אביב, וכמעט רותקתי בגלל שאיחרתי כל יום ראשון להגיע לבסיס.
משסיימתי את הצבא עברתי לגור עם X בדירה בקצה איבן גבירול, ליד הגשר. הרעש, הסירחון, החיים חסרי הפשר, ימי שישי בדיזינגוף עם המסחר בסקס, אחה"צים מופרעים עם כל מיני גברים-נשים, זה היה יותר מדיי.
נטשתי את העיר.
את ירושלים עזבתי לגבעתיים, בה אני חי עד היום, מאז 1983. מעולם, גם כגבעתיימי, תל אביב לא היתה מקום שרצינו לחיות בו. ברור, בתי קולנוע, מסעדות, תיאטרון, תערוכות, מופעי מחול ואופרה, בית אריאלה - אין ספק, לגבעתיים אין מה להציע מהבחינה הזו, אבל, ברצינות, 20 דקות במכונית ולפעמים פחות, בשביל זה לעבור לתל אביב?
יתרה מכך, אני חוצה את רחוב כצנלסון ויורד במורד עמק ברכה, והיי אני בתל אביב.
בשנה האחרונה, מאז שד' יצאה לגמלאות אנחנו הולכים הרבה יותר ממה שנהגתי ללכת לבד. אנחנו הולכים לתל אביב. רק ליפו ולתיאטרון שם אנחנו נוסעים ברק"ל, אבל הולכים אליה ברגל.
אני אוהב ללכת לאורכו של רחוב ארלוזורוב בואכה חוף הים. לפעמים אני פונה ימינה באיבן גבירול לעיריית תל אביב וכיכר רבין [מלכי ישראל בזמני]. או שאני הולך לאורכו של יגאל אלון עד שכונת התקווה וחוזר דרך רמת גן. דרך אחרת לא פחות אהובה עליי היא ללכת לאורכו של רחוב בגין מצומת "על פרשת דרכים" בואכה אלנבי, ושם בטיילת פארק המסילה אני הולך עד רק"ל אליפלט.
יש שאוהבים לטעון שירושלים ותל אביב הן שתי הבירות של ישראל: הרשמית והלא-רשמית, המסורתית-השמרנית והחילונית, הפרועה והליברלית. אני לא אוהב את ירושלים, בטח עכשיו לאחר כל השינויים שעשו בה. גם את תל אביב אינני אוהב. אבל, בשתיהן אוהב לטייל.
דוידי ורדי, מתוך אתר פיקיויקי
https://www.pikiwiki.org.il/gallery/?tags=%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%A7+%D7%94%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%94
