נותרו עוד שלושה שבועות, מבחינתי, 6 שעות לכל כיתה ללמוד.
עם כיתה אחת החלטתי לערוך טיול בשירים המפולפלים של ביאליק. אני די סולד מהתמונה השקרית שמשרד החינוך מציג באמצעות השירים שנבחרים להוראה ולבחינות הבגרות.
מי שיבדק את התכנית יגלה:
שירי חיים נחמן ביאליק ארבעה שירים – אחד מכל קבוצה )א-ד
א לא זכיתי באור; ואם ישאל המלאך; חוזה לך ברח - שירים ארס-פואטיים בהם מצוירת דמות האמן על פי מיטב הקלישאות; סובל, אומלל, נביא נרדף
ב לבדי - שיר היסטורי המתאר את תהליך החילון בחברה היהודית הרוסית בשלהי המאה ה- 19 ובמפנה המאה
ג הכניסיני תחת כנפך; ציפורת; עם דמדומי החמה- שירת אהבה מיוסרת. הראשונה הוידוי של אותו ש"נעוריו" נגזלו ממנו, השני - שיר תשוקה, שכפי שהיטיב להראות עדי צמח בספרו, הלביא המסתתר, על שירת ביאליק, רואה במין ממשי מוות, השלישי, על אף העברית הנהדרת, מוטיב הדם והגסיסה [דמדומים, צבעי אדום לאורך השיר, הפוזה של זוג חבוק בחלון] מובילים אל ראיית האהבה כמין אסון טרגדי, לא פחות
ד על השחיטה - שיר קינה מובהק שנכתב בעקבות פרעות קישינב, 1904. שיר לאומי מובהק המיועד לעצרות עם ולאזכרות שנתיות.
אבל יש ביאליק אחר, לא זה של אחד העם השולט בו וברעיוניו, אלא אדם מפולפל, בעל חוש הומור נהדר, חושני ואוהב חיים.
למשל, השיר שקראנו היום - לא ידע איש מי היא.
הקשיבו לביצוע היפהפה של חווה אלברשטיין, ואחר כך קראו את "שיר העם" הממזרי, הלעגני. כשאתם קוראים את השיר, שאלו עצמכם, האם זו זנזונת המגיעה לעיר או שמא זה האביב, אותו אנחנו מכירים בשירו הלא פחות ממזרי, בכסות שיר רציני - שושני אשתקד.
כיוון שהשיר מאוד ארוך, אני מצרף קישור אליו, בפרוייקט בן יהודה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה