‏הצגת רשומות עם תוויות אחר. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אחר. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 3 במרץ 2026

613 - ערבות הדדית, חמלה, אכפתיות

 ב- QUORA עלתה השאלה הזו:

למה בתקופה מטורפת כזו, כמו כרגע, אף אחד לא באמת מתעניין באחר?

כתבתי תשובה, ואני מרחיב את התשובה בפוסט הזה.
אני חולק

 במובן מסויים הטענה נטולת הספק שיש בה, במובן מסויים, ומסכים אתה אבל בהקשר, שלדעתי, לא עלה אצל כותבי השאלה.

שני המושגים [אף]-אחד; אחר קשים מאוד.

יש לשים לב כמובן לכך, שהצירוף "אף אחד" מתכוון ל"אחד" כלשהו, נטול זהות קונקרטית. הצירוף "אף אחד", בדיבור וגם בשאלה הזו, מבטא סוג של אכזבה, ייאוש ואולי כעס על כך שחסרים ביטויי אחווה, חמלה או הזדהות של בני אדם עם ה"אחרים" שלהם.

[אף]-אחד - אחר  ניסוח בשפה יומיומית ל- יחסי אני-אחר, או בפילוסופיה אקזיזטנציאליסטית מראשית המאה העשרים ועד שנות ה-70 המאוחרות: 

אני = הסובייקט; אחר = כל מי/מה שמחוץ לאני. האחר מזוהה כ- מנוכר, כשונה באופן קיצוני, כמאיים, כשולט, כאוהב.

צורה מעודנת של מערכת זו היא כמובן "אני-אתה" בפסיכולוגיה הומניסטית ובגישות המנסות לרכך את האינדווידואליזם הקיצוני שביחסי אני - אחר.


גם לשיח הרגיל והיומיומי, שהוא שיח לא אקדמי, יש שורשים תרבותיים, פוליטיים, אידיאולוגיים או פסיכולוגיים, והבחירה במילה אחר, שמסמנת את "השונה" ממני" איננה מקרית.  

לאחר הבירור הקצרצר הזה, אציין שהניסיון שלי בימים האחרונים מצביע על כך שיש התענינות גבוהה באחר, יש אמפתיה, יש עזרה הדדית, יש חמלה. מהבירור אם כך  עולה השאלה באיזה אחר יש התענינות, חמלה וכו'?

האם יתכן שבשאלה עולה טענה סמויה שאנחנו רגישים לדומים לנו, שאינם אחרים, ואדישים לסבלם של השונים מאתנו, האחרים?

המחשבה הזו מובילה אותי להניח/לשער שיש בשאלה, אולי, כוונה לכך "שאחד" ו"אחר" הם סמלים לקבוצות אוכלוסייה מפולגות בישראל. לתפיסתי הפוליטית בשל מדיניות שיטתית של הפרד ומשול בחברה הישראלית.

אם אני צודק בהשערה שלי לגבי משמעות שני המושגים האלה בשאלה והמשמעות הכללית שלהם [מבחינה פוליטית, חברתית, אידיאולוגית] תשובה אחת נתתי. יחד עם זאת, האסון בבית שמש, אתמול, פגיעת טיל במקלט והרג של תשעה בני אדם,  איחד את רוב החברה הישראלית סביבו, על אף הפלגנות והשנאה בישראל בין קבוצות שונות, אז כנראה שיש איזו תחושת אחווה בסיסית, שצפה על פני השטח בשעת צרה.

המסקנה בפסקה הקודמת ומושג ה"אחר" בפילוסופיה האקזיזטניאליסטית דחפו אותי להמשיך בהרהוריי סביב השאלה ומושגיה. האחר לחברה הישראלית [אף אחד] הוא כמובן הפלסטינים, הערבים, איראן כיום. מכאן עולה טענה חזקה מאוד ביחס למלחמה הנוכחית, שאולי כותבי השאלה לא התכוונו אליה: אף אחד ואחר הם סמלים לנו, הישראלים ולאויבינו הפלסטינים,הפרסים, הערבים.

לכך יש תשובות שממלאות ספריות רבות וחוות שרתים גדולות במיוחד, שמסבירות היטב את העובדה, שעל אף היותנו כולנו בני אדם, אין באמת הזדהות עם הסבל של האחר.




יום שבת, 17 במאי 2025

501 - בוננות פנימית

 מתאים מאוד, שהפוסט הראשון במחצית השניה של האלף הראשון שלי יעסוק ב"בוננות פנימית". טליק מציע בשרביט החם את הנושא: 

למה פתחתם בלוג?


זו בהחלט הזמנה מפורשת למבט עמוק פנימה.

יש לי כמה וכמה תשובות:

  1. בעבר, טרם התחלתי לכתוב בלוגים, היה נהוג לכתוב בפורומי נושא שונים, בקבוצת שיח שונות. הבלוג היה אז חדש וחדיש. בחרתי לעבור לכתוב בו, כי הוא זכה למבט רחב יותר והתיחסות מיותר אנשים.
  2. פרסום שירים. אפילו היה לי בית לפרסם שירים, הבלוג משום-מה נראה לי טוב יותר, מגיע ליותר אנשים
  3. התיחסות "מקצועית" לשירים, לספרות
  4. כתיבה על נושאים שמוצאים חן בעיניי
  5. יצירת דמויות-מסכה [ניק, אווטאר] ובדיקה עצמית - כלומר מעין מחקר עצמי
  6. הכרות עם אחרים.ות ללא צורך במפגש ב-חיים [RL] אתם
האם פורום נושאי, למשל הפורומים שאני משתתף בהם ב'תפוז', רשתות חברתיות [אני חבר ב- 4] לא עונים על 6 הסיבות שכתבתי?
 התשובה היא כרגיל: כן/לא


https://images.unsplash.com/photo-1747253590504-3a17cd5a4f9c?q=80&w=1974&auto=format&fit=crop&ixlib=rb-4.1.0&ixid=M3wxMjA3fDB8MHxwaG90by1wYWdlfHx8fGVufDB8fHx8fA%3D%3D

יום רביעי, 21 בפברואר 2024

351 - מי אני?

 בדרך כלל יש לנו איזו תפיסה עצמית די מוצקה. חלק מאתנו שמכיר את חלונות ג'ו-הארי יודע שהיא חלקית, כי אינה מכילה את תפיסת האחר אותנו, שזה, לענ"ד מרכיב משמעותי מאוד ביצירת הפרופיל הזהותי האישי המהימן ביותר.

ואני מאותם שהדיאלוג הפנימי לעולם לא מחמיא להם, שהביקורת העצמית מחסלת, וחרדה חברתית או תחושה של היעדר שלמות מוביל להימנעות כאסטרטגית חיים.

אבל מרביתנו לא ממש אוהבים את הדרך בה האחר, הזולת תופס אותנו. חלקנו חרדים שמא ביקורת חריפה יש בתפיסה, חלקנו חוששים שהוא רואה אותנו במערומינו, אחרים מניחים שהוא מייצר איזו דמות-שטן מאיתנו, ובכלל הכי מתוק לחשוב שאחנו מכירים את עצמנו הכי טוב.

כל ההירהורים הללו צצו היום, כשפגשתי בדרך מביה"ס של הנכדה, עם הנכדה, גבר שמכיר אותי מילדותו/מנעוריו ואפילו זוכר ש:

אני זוכר שפעם החבר שלי ואני היינו מחוממים, כועסים ולא ידענו מה לעשות, ואתה, הצעת לנו להרוס את האמבטיה שהוצאת מהבית בגלל שיפוץ. לא ניצלת אותנו, הוסיף מייד, עזרת לנו לשחרר את הסבך בו היינו.

אמרתי לנכדתי - לא זוכר כלום.

לפני כשלושה עשורים אחייני הגיע אלינו לשבוע לשם כתיבת חוברות עבודה, שלא לאמו ולא לאביו היתה מספיק סבלנות לשבת אתו. שבוע ארוך, לא קל מיוחד. לא זוכר עצמי כשיא הנחמדות. אבל, כשהוא מדבר על זה - אני שיא ההכלה, רגיש, אוהב. התקופה הכי נפלאה שהיתה לו, לדבריו בנעוריו.

בני האהוב זוכר ילדות מושלמת, הורים מכילים ואוהבים תמיד ואבא מחבק. אני זוכר דברים אחרים לגמרי. מי צודק?

תלמידים לשעבר זו בכלל מתנה לאגו: בחרתי ללמוד ספרות צרפתית בזכותך, סיימתי בהצטיינות קורס הדרכת כתיבת עבודה אקדמית, כי לימדת אותנו הכל.. וגו' וגו'

באמת לפעמים צריך מסג' רציני לאור המציאות, לאור קשרים שמתפוצצים, שמתרסקים או שמקבלים פרשנות מעוותת.