יש משהו מרתק בהקשבה פעילה להרצאות של פרופסור שיודע לדבר, לספר ולרתק את שומעיו. אין הרבה כאלה באוניברסיטאות. מרביתם משעממים בהרצאות שלהם, לא ממש מעניין אותם הנמען אלא ה"חומר" שהם מעבירים, וחלקם, אללי, מרצים את אותן הרצאות שנה אחרי שנה.
את יובל נוח הררי "פגשתי" עת רכשתי את ספרו המפורסם "קיצור תולדות האנושות" . כמו רבים אחרים שקעתי עמוק לתוך תיאור מאה אלף שנים אחרונות בהיסטוריה של ההומוספיינס, ואחר כך, כמובן קראתי את 21 מחשבות על המאה ה- 21, וסביר להניח שבקרוב אקנה את "נקסוס" שלו, שהוא נסיון להציג את התפתחות המידע מאז המהפיכה הלשונית ועד ה- "בינה המלאכותית". אגב, בספרו הראשון הוא מתיחס להמצאת הכתב והתפתחותו מכתב חלקי אל כתב מלא [כתב חלקי הוא כתב נטול יכולת לבטא את כוליות "האדם", אלא פונקציונאלי למטרות ספציפיות, כגון- רשימות מסים - ראשית הכתב האשורי או מתמטיקה] ועבור חזרה לכתב חלקי, 0-1 בסיס שפות התכנות עד פרידה מלאה של ההומוספיינס ממנו בהעברת האחריות ל - ב"מ [בינה מלאכותית].
למי שלא מכיר את הספר, הררי מחלק את התפתחות ההומוספיינס לשלוש מהפיכות מרכזיות:
הראשונה - מהפיכת הלשון, לפני 70 אלף שנים. אין לו הסבר ממשי איך, מדוע זה קרה, דווקא להומוספיינס ולא למיני אדם אחרים [ניאנדרתלים, הומו ארקטוס וכו'], שכוחה ביצירת שפה פיקטיבית - יצירת מושגים שאינם במציאות! [אולי נקרא לזה - תודעה] שפה זו אפשרה אחר כך, בזמן המהפיכה החקלאית לגרום לחבורות קטנות ליצור שיתופי פעולה בשל מיתוס, אמונות. וכך נבנו ערים, מקדשים וכו'
השניה - המהפיכה החקלאית שהוא מתארך ל-לפני 12000 שנים, ויש הטוענים שהיא התרחשה לפני כ-10000 שנים. מהותה - הפיכת האדם משועבד לחיטה, לתירס או לאורז [כן, זה אחד העוקצים שרבים סולדים ממנו - להסתכל על החיטה כגיבור ולא על ההומוספיינס]. מהפיכה זו הצטרפה למהפיכת הלשון והפכה לקטים-ציידים לשבטים, לקבוצות ענק שפעלו כצוותים, ולתרבות המבוססת על מליארדי פרטים הפועלים יחד.
השלישית - המהפיכה המדעית, לפני 500 שנים, שבה ההומוספיינס החי כיום וההתפתחות האבולוציונית שלו לא משיגים את התפתחותו הטכנולוגית-מדעית. [הערה אישית - המתח הזה בין התלות המלאה בגוף הביולוגי לבין היכולת הטכנולוגית המתקדמת לקראת שחרור מהגוף מבסס נרטיבים אפיים רבים, שמרביתם באים לידי ביטוי בספרות המד"ב בת זמננו. ראו: טמהארי, אריק חבי"ף שעוסק בבריחה מהגוף.]
ברור שתיאוריה מקיפה כזו, חזקה מאוד, תזכה לביקורות רבות. חלקן משמיצות וחלקן מקצועיות מאוד ומנסות למצוא פגמים בהנחות היסוד [שלוש מהפיכות], ואחרות מנסות למצוא פגם בתיאור תוצאות המהפיכות או התפתחות תהליכים היסטוריים שונים.
חיפשתי ביקורות על הספר עצמו, מצאתי כמה מנומקות היטב:
הראשונה שעלתה בשאילתא בגוגל: ביקורת על קיצור תולדות האנושות היתה של ארגון דתי, בשם ישוע, שנקראת: ביקורת על קיצור.. וגו' שמנסה להפריך את תיאור התפתחות הדת עפ"י הספר. פסקה בולטת, ומודגשת במקור היא:
"כלומר, הררי מניח שתאיסטים טוענים שהרוע קיים כדי שהרצון החופשי של האדם יוכל להתקיים, כלומר, לפי טענתו, תאיסטים טוענים שללא רוע, אין רצון חופשי. אך זה לא נכון. הרוע הוא לא הסיבה של הרצון החופשי של האדם, אלא הרצון החופשי של האדם הוא הסיבה לרוע. כלומר, בעולם היפותטי שבו האדם בוחר רק בטוב, הוא עדיין בוחר בטוב מרצונו החופשי. הררי מתבלבל בין סיבה לתוצאה וכך הוא מפגין בורות בתשובה המסורתית של התאיזם לגבי בעיית הרוע.
הוא ממשיך ושואל: "אם האל ידע מראש שאנשים רבים ישתמשו ברצונם החופשי כדי לבחור ברע, וייענשו על כך בייסורים קשים ונצחיים, מדוע הוא ברא אותם?"
בשאלתו הוא כבר מפגין חוסר הבנה לפחות בתאולוגיה המשיחית. על פי דבר אלוהים, זה לא ש"אנשים רבים ישתמשו ברצונם החופשי כדי לבחור ברע", אלא כל בני האדם השתמשו ברצונם החופשי כדי לבחור ברע (בראשית ח כא; דהי"ב ו' לז; קהלת ז' כ; ירמיהו יז ט; רומים ג ט-יב)." [הדגשות במקור]
אבל, אין שום ניסיון לערער את הנחות המוצא באשר למהפיכה הלשונית או השפעת המהפיכה החקלאית, אבל ישנה טענה מוסרית, שמשותפת למבקרים רבים. [על כך בהמשך]
מאמר אחר, מרתק לא פחות, הוא של חיים נבון, ששמו: סילוף תולדות האנושות. גם ממנו אביא פסקה אחת, כי בעיקרו הוא מנסה להצביע על עמדה מוטית ולא אובייקטיבית של הררי:
"יותר מכך: הררי עצמו טוען שהתקדמותו של ההומו-סאפיינס החלה ב"מהפכה הלשונית", לפני כ-70,000 שנה. בזכות יכולתו של האדם להמציא סיפורי-על ולהאמין בהם, נוצרה אפשרות לשיתוף פעולה בין אוכלוסיות ענקיות של בני אדם. למשל, לנו היהודים מכרו את הסיפור שאנחנו "עם"אחד, ובגלל הסיפור הזה אנחנו מוכנים לשתף פעולה, ואף להקריב קרבנות זה למען זה. לולא הסיפורים הללו, לא הייתה נוצרת שום חברה אנושית גדולה."
ביקורת לא פחות מרתקת היא על "מהפיכת הלשון" של משה איפרגן, באתר מידה, שנקרא: כשל הבנת השפה ב"קיצור תולדות וגו'" . איפרגן טוען שהמושג שפה עפ"י הררי מוטעה, כי הוא טוען שגם לבעלי חיים יש שפה, מכיוון שכך, אין הוא מבין כלל מהי שפה, כתוצאה מכך הניתוח ההיסטורי שלו את מהפיכת השפה ונשפעתה עד היום לא נכון, ואם הוא לא נכון אזי כל הניתוח ההיסטורי של תולדות ההומוספיינס במאה אלף השנים האחרונות לא נכון.
"
שפה ומחשבה
הטענה היסודית של הררי, קרי, שלבעלי-חיים אחרים יש שפה וששפת-האדם שונה רק בתכונת הפיקטיביות שלה, מופרכת מיסודה.
ככל הידוע לנו עד כה, רק ליצור אחד בטבע יש שפה – האדם. הררי מביא דוגמא לשפה של בעל חי אחר: קופי גונון, שלהם יש קריאה שמשמעותה "זהירות, עיט!" וקריאה אחרת שמשמעותה "זהירות, אריה!". זה נשמע נחמד, אבל הררי טועה כאן כבר בצעד הראשון. הוא מדבר על שפה ומשתמש במונח "משמעות" כבדרך אגב, אבל בהקשר לשוני, משמעות עומדת בלב הסוגיה, והיא דבר מורכב, עמוק ורחב."
כתבתי הערה לכך שהמאמר הזה הוא תת פרק במחקר של הררי ובעצם מבסס לעומק את טענותיו והנחותיו של הררי. ההתעלמות של איפרגן מהמושג "שפה פיקטיבית" המבדילה באופן ישיר ומדוייק בין שפת השימפנזים לשפת בני אדם מרשימה, שהררי נדרש אליה פעם אחר פעם, בעיניי מוטה בפני עצמה. בשרשורי התגובות יש טענה שאיפרגן הוא כותב דתי, שמנסה להגן על אג'נדות דתיות.
ברור שחיפשתי גם ביקורת ו-ויכוח עם ספרו בשפה האנגלית - Spiens - History of Mankind. לא חסרות ביקורות גם באנגלית על ספר זה. אחת הבולטות היא זו, של ג'ון סקסטון שנקראת:
A Reductionist History of Humankind והיא מתפרסמת ב- The New Atlantis בבסיס הביקורת שלו עומדת הטענה שבגישה במטריאליסטית של הררי להיסטוריה, וטענת "השפה הפיקטיבית" מוציאים את "החשיבה על מוסר" מחוץ להיסטוריה, כי הררי טוען בתוקף - התודעה של האדם המציאה מציאות שאין לה קשר לאבולוציה או לטבע. כך כמו בביקורת של "ישוע" [ראה לעיל] אין בעצם "רצון חופשי", כי האדם הוא יצור מכניסטי מופעל על ידי האבולוציה שלו.
אביא רק את המסקנה של סקסטון מהספר, שכדומיו הישראלים רואה בספר שטחיות, ספקולציות, תעתוע ובעיקרון הסרת אחריות מבני האדם. [התרגום נעשה ע"י CHATGPT]
"אבל Sapiens לא מספק לנו משאבים לענות על שאלות לגבי ההשלכות המוסריות של שינוי מדעי וטכנולוגי. מחויבות להשקפה רדוקציוניסטית ומכנית של הומו ספיינס עשויה להעניק לנו תובנה מסוימת לגבי היבטים מסוימים של עברנו הקשורים ביותר לטבענו החומרי. אך תפיסתו של הררי את התרבות ואת הנורמות האתיות כפיקציות במהותן מונעת כל מסגרת מוסרית קוהרנטית לחשיבה על עיצוב עתידנו. היא דורשת מאיתנו להעמיד פנים שאיננו מה שאנחנו יודעים על עצמנו – סובייקטים חושבים ומרגישים, סוכנים מוסריים עם רצון חופשי, וישויות חברתיות אשר תרבותן נבנית על יסודות העולם הפיזי אך אינה מוגבלת אליו.
ג'ון סקסטון הוא תלמיד מחקר בוועדה למחשבה חברתית באוניברסיטת שיקגו.
לסיכום -
אין ספק שספר כזה, התפוצה הפנומנלית שלו בעולם המתועש, דבר שהוא נדיר מאוד בספרי עיון מורכבים מעורר התנגדויות רבות, כיוון שיש בספר הזה הרבה כוח, ומכיוון שהררי טוען בלהט, לא פעם ולא פעמיים, שללא ידיעת היסטוריה אי אפשר להבין את העכשיו ולשנות אותו.
אני רוצה להוסיף, שמבחינת המוסר, הסובייקט ואחריותו - סקסטון כרבים אחרים לא מבין את טענת האחריות הנוראה שמטיל הררי על ההומוספיינס. הוא טוען חד משמעית שכל העוולות האנושיות אינן נמצאות באופן אובייקטיבי במציאות, אלא בתודעה של האדם, במיתוסים שלו שמאפשרים לו לקיים שיתופי פעולה בין מליארד פרטים. המושג "שיתוף פעולה" מסוייג ל- מרצון, באלימות, בכפייה.
