יום שבת, 1 ביוני 2019

16 - עזרא זוסמן, שיר ללא שם





שיר של עזרא זוסמן

***
רחש כוכבים תחת תקרת הבית
תעורת הזרע. הדממה נשבעת

למפנה הלילה. אדמה כקדם
מצפה מעבר למרד וְּלְֶרֶדֶם.

צעדים נעורו. זו עונת הזרע.
על נושאי המשך השכמה גוזרת

קריאתו של גבר. תשובתו של נער.
הבהובי שלהבת בפתחו של שער.

שעורה לוחשת, לשחר עוררוה
ולבי הרחק, בין כוכבים זרוע

הכרתי את השם עזרא זוסמן עוד מלימודיי כסטודנט לספרות, אולי הכרתי שיר אחד שלו, שנלמד באיזה תרגיל של פרוזודיה, אבל ומעולם הוא לא זכה להיות בשורה הראשונה של המשוררים הקאנוניים, או בשורה השניה של המשוררים, שיצירתם מספקת לחוקרי הספרות חומר רב להגדרת ז'אנרים, כיוונים, השפעות, מיקום מידרגי בשדה הזמן, המקום או החברה.או כפי שנהגו לומר על משוררים בני הזמן של ביאליק, כוכבי הלכת סביב השמש החזקה.

רפי וייכרט כותב במקור ראשון כך :
" זיכרון זקוק, לא פעם, ללובי וללוביסטים. מצער להודות בכך, אולם המציאות חושפת שוב ושוב את השִכחה האכזרית. שנים לאחר מותו, יוצר שלא הקהיל לעצמו שיירה של נושאי-לפיד, דינו נגזר לנשייה. לפעמים יידפסו ביום השנה תצלומים אחדים, רשימה או שתיים לזכרו, קומץ מכתבים, שירים אחדים, סיפור נשכח מן העיזבון ותו לא. "

אבל, כנראה שוייכרט עצמו איננו מהשורה הראשונה של משוררי הזמן ו/או הנגישות שלו למוקדי תקשורת חלקית עד חלקית מאוד ולכן ניסיון ההחיאה שלו לא הניב תוצאות מרשימות במיוחד. או אולי באמת זוסמן לא משורר כזה גדול?

אם מתבוננים בערך עזרא זוסמן בויקיפדיה ומתייחסים בעיקר לטקסטים שנכתבו עליו, ומנסים לברר מי ומי כתבו עליו, עולים מייד שמם של פרופ' חנן חבר, פרופ' עוזי שביט וגיורא לשם, משורר בן זמננו שגם ערך את הספר חצות ונצח
בלקסיקון הספרות העברית החדשה גם מופיעה רשימת מאמרים שנכתבו על זוסמן, וגם שם אחת הדמויות הבולטות היא גבריאל מוקד. ישנם כותבים אחרים, אבל הם לא ממרכז השיח המסאי, הביקורתי והקאנוני של השירה העברית.
המסקנה הזו שלי בדבר מרכזיות החוקרים נשמעת גורפת מאוד, אבל אני מסיק אותה רק ממה שכתוב באינטרנט, ולכן יש לסייג אותה מאוד, כי יתכן שישנם ספרים ומחקרים שנכתבו על ידי חוקרים ממרכז חקר התרבות הישראלית ולא מוזכרים ברשת או ברשימות שציינתי.
אישית אינני מבין את הצורך להצעיד משורר לקדמת הבימה התרבותית, התרבות היא תהליך אבולוציוני אכזר מאוד, וכתבי זוסמן, לא נעלמו, אלא ממתינים לזמן הנכון, שיתכן ולעולם לא יגיע, אגב. מנחם בן, מזכיר את זוסמן בהקשר מאוד מסויים במאמרו הארוך על אלוהים בשירה העברית החילונית וכך הוא כותב:

"אבל מה נגיד על שיר דתי מופלא, אף כי דתיותו נובעת כולה מחוויה ארצית לגמרי, שכתב עזרא זוסמן, בן דורו של אלתרמן. מדובר בשיר "טבריה בגשם", שבו מתאר זוסמן חוויה מיסטית מאושרת בטבריה, בגשם, מצב של הארה דתית מוחלטת, "עם הגשם על שפתיים, ולגשם – טעם פדות": לא ידעתי איך לגשת באור פניה לעמוד עטופה גלימת הגשם היא נסערת ונרגשת על ראשה תפרח הקשת – וחיי – קטנים מאוד ללא קול, ללא ארשת."
מי שיטרח לקרוא את כל המאמר יגלה איך בן מקדיש שורות להערכת אלתרמן, לשיפוט השירה של אלתרמן ודמות אלתרמן כמשורר, ואילו על זוסמן הוא מפטיר "בן דורו של אלתרמן", כלומר תוייג זוסמן היטב בתוך קבוצה או דור שירי, ודרך החוצה אין.
ההקדמה והסקירה באו כדי להציג בפניכם שיר מקסים של זוסמן, מיני, אלילי, משוחח עם שירו של טשרניחובסקי, ראי אדמה, הקושר בין עבודת החקלאות, טמינת הזרע באדמה [בבית ראשון יש פירוט בעל אופי של ליטוטס של סוגי הזרעים שהוטמנו באדמה] וההשחתה של התוצר החקלאי, המקביל למותו של דור צעיר [אם זו לא אלילות ובעילת האדמה כמעט בפועל, אז מה כן אלילות?] אבל מכיוון של חיים ולא של מוות. השיר מופיע באסופת השירים הזו שערך גיורא לשם: זוסמן, ע [ 1998] חצות ונצח, קשב: ישראל בלי חרטה [ התפרסם בספר שיריו שירים בשנת 1968] / עמ' 46
רחש כוכבים תחת תקרת הבית
תעורת הזרע. הדממה נשבעת
זה הבית הראשון הציורי מאוד, המבוסס אולי, על איזו תפיסה רומנטית של אביונה כראיית כוכבים. אבל, כיוון שזה שיר, אז אפילו הכוכבים תחת תקרת הבית הם רוחשים, הם פעילים, הם מכניסים את היסוד ה"קוסמי" לתוך המעשה המיני, הגמירה. החרוז הלא שלם : תקרת הבית-נשבעת הוא וריאנט על הקיר השותק, או על סודות הנמצאים בין קירותיו של בית.
למפנה הלילה. אדמה כקדם
מצפה מעבר למרד וְּלְֶרֶדֶם.
שפה גבוהה מאוד, כמו שוללת אפשרות של "התגססות". המעשה המיני אולי הוא מרד המוביל לרדם [שינה], אבל עם בוא הבוקר [מפנה הלילה] האדמה ממתינה , מצפה ואי אפשר ככל הנראה להימנע מציפיתה. שוב החרוז היוצר סוג של השלמה מיתית [המשלב הלשוני, וצירוף האדמה למשוואת הסקס]: קדם-רדם, אבל ה-מרד הקרוב בצלילו משבש את ההשלמה הזו, מה גם שהאדמה מצפה מֵעֵבֶר
צעדים נעורו. זו עונת הזרע.
על נושאי המשך השכמה גוזרת
הבית השלישי מחבר בין תעורת הזרע ללעבודת הזריעה, חיבור ישיר הכופה על הקורא לראות את ההקבלה בין המעשה המיני בבית [רחשי כוכבים תחת תקרת הבית] לבין הפריית האדמה, שם הכוכבים במקומם הטבעי
כלומר, אם נמשיך את הרעיון הקודם, השינה המתוקה בעקבות תעורת הזרע אינה אפשרית לזורע, ולכן נגזרת עליו השכמה. [נפלא, פשוט נפלא. הכל תמים, חף מציניות, חף מרובד אירוני]
קריאתו של גבר. תשובתו של נער.
הבהובי שלהבת בפתחו של שער.
איך הגיעה לכאן השלהבת? האש? האם זו אש התשוקה? או אולי צבעה של החיטה? או אולי שתיהן גם יחד? אבל הטור הראשון יותר מעניין. קריאת הגבר, התרנגול – הביטוי השלם בספרות העולם וגם בספרות העברית למיניות של הגבר. התמצות הגבריות באבר מינו [נו… אין זה סוד, אני מקווה], ביכולתו להזריע. וכבר השיר הרי מדבר על הזרעת אשה, ועל הזרעת האדמה. ומהי תשובת הנער אם כך? ונער גם חורז עם שער? האם הנער מבשר את העתיד? האם הנער בניגוד לגבר רק נמצא בשער? כלומר תור ההזרעה שלו יגיע עת יהפוך לגבר/תרנגול? או אולי זו שירת הלל לגבריות על נעוריה ובגרותה, שיר הלל להזרעת האדמה הן על ידי הגבר והן על ידי הנער – הגבריות מיוצגת כאן דרך פעולת הזריעה [של האשה ושל האדמה], והנער, לי לפחות מזכיר בעוצמה את שירו של טשרניחובסקי אותו הזכרתי קודם לכן.
שעורה לוחשת, לשחר עוררוה
ולבי הרחק, בין כוכבים זרוע
המעבר אל האישי והפרטי מהכללי, האובייקטיבי והמחייב. בבית החמישי והאחרון. אכן סגירה הרמטית של המוטיב המרכזי – זרע – מהפריית האשה [תעורת הזרע] דרך הפריית האדמה [עונת הזרע] ללב הזרוע בין הכוכבים, או אם תרצו – הכוכבים בתקרה חזרו למקומם הנכון, האהבה. אם כי הדימוי הרומנטי בשורה האחרונה של השיר קצת מעצבן, כי הוא מקלקל את התמונה השלמה, ויש בו כדי פתרון "בלית ברירה" נראה לי למתח בין סקס לבין עבודת האדמה שכנראה נתפסה בדימויים אירוטיים-אליליים [ומדוע לא בעצם?], ואו אז הלב נזרע בכוכבים. אינני יודע אם עשיתי שירות טוב לזוסמן. השיר הקטן הזה מצא חן בעיניי למרות הסיום הדי בנאלי שלו, ולמרות שהדרמה האמיתית לא נמצאת בבית הרביעי, המוזר משהו [אלא אם כן יש כאן גם יסודות הומואירוטיים?], אלא בין התשוקה לאשה לתשוקה לאדמה.

וייכרט, רפי – [ 8.10.2006] למצוא את המקום, ולעגון – בעקבות שירתו הנשכחת של עזרא זוסמן: מקור ראשון http://www.makorrishon.co.il/show.asp?id=14993
מנחם בן – הוי אלוהי – איך היינו חבוקים, הארץ http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=707489&contrassID=2&subContrassID=5&sbSubContrassID=0
עזרא זוסמן – ויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%96%D7%A8%D7%90_%D7%96%D7%95%D7%A1%D7%9E%D7%9F
עזרא זוסמן – לקסיקון הספרות העברית החדשה http://library.osu.edu/sites/users/galron.1/00608.php

יום רביעי, 29 במאי 2019

15 - אלי אליהו


אחד מהמשוררים החדשים שאני אוהב מאוד הוא אלי אליהו. פגשתיו לראשונה בבחינת בגרות בספרות בפרק "השיר שלא נקרא/נלמד" -



מתחת לפני האדמה / אלי אליהו

וּמַה לַעֲשׂוֹת שֶׁאֶצְלִי
הַנִּתּוּחַ הִצְלִיחַ וּבַּגְדָּד
מֵתָה. וְלֹא נוֹתְרָה
אֶלָּא הַמּוּסִיקָה שֶׁהָיָה אֲבִי
שׁוֹמֵעַ בְּתַחֲנוֹת הַבּוּשָׁה,
כְּשֶׁהִמְתִּין בַּחַנְיוֹן התַּת-קַרְקָעִי,
לָקַחַת אוֹתִי אֶל צְבָא הָעָם
בְּדַרְכּוֹ לָעֲבוֹדָה.

וְלֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם
אֶת עֶצֶב יָדוֹ הַמְּגַשֶּׁשֶׁת
אַחַר הָעִבְרִית, לְהַחְלִיף מַהֵר,
לִפְנֵי שֶׁיוֹצְאִים וְעוֹלִים
מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.


השיר המקסים הזה, זכה אחר כך למאמר גדול העוסק בפערים בסיסיים בין מורים לתלמידים של דר' אדיבי , שבו היא מציגה את הפער בפרשנות של המורים, שיר המתעד שבר תרבותי לבין פרשנות התלמידים, המלחמה בעיראק. 
אלי אליהו עצמו הינו משורר חי ופועל, ולשיריו יש קהל רב. 

ביוגרפיה [ויקיפדיה]

אליהו נולד בתל אביב וגדל ברמת גן, בוגר תיכון בליך. שירת בצה"ל כחייל בחיל השריון, לאחר מכן למד באוניברסיטת תל אביב בחוגים לפילוסופיה יהודית וספרות עברית, ובבית הספר לשירה של הליקון. עובד כעורך וכתב ספרות בעיתון "הארץ".

אני מעונין לדון ולדבר על שיר אחר לגמרי שלו, שמצאתי באתר "קפל" כתב עט לשירה בעריכת טלי וויס , גליון 2, מאי 2017


אלי אליהו - שיר

מְשל הגוזל

רָאִיתִי גּוֹזָל שֶׁנִּשְׁמָט מֵהַקֵּן אַרְצָה,

וְהוֹרָיו נוֹתְנִים אֶת קוֹלָם מֵעָלָיו.


וְהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לַהֲשִׁיבוֹ אֲלֵיהֶם,

וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב עַל עִקְבוֹתָיו.


וְיָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ מֶרְחַקִּים שֶׁגַּם כְּנָפַיִם

לֹא יִגְמְאוּ וְשׁוּם אַהֲבָה לֹא תִּצְלַח.


השיר העצוב הזה לי מזכיר את שיר הפולחן הישראלי ששר אריק איינשטיין "עוף גוזל", בו יסוד התמיכה בגוזל הצעיר, מעקב חרד אחריו, מילוי תרמילו לחיים בעצות. וכל השבט שר את השיר [ טקסי סיום שכבה יב' בהרבה תיכונים, הדלקת מציתים בעבר, ניידים בהווה ]. הגוזל הפך לאחד הסמלים המרכזיים בשפה העברית ובתרבות הישראלית שלנו לצאצא אהוב. אגב, נפילת ילדים קטנים מחלונות וממרפסות אינם חזיון נפרץ אך גם אינו נדיר, לצערי.
 מעבר לכך, אני נזכר כמובן בשיר "לבדי" של ביאליק, בו מטאפורת הבסיס היא יחסי השכינה, ציפור והמאמין גוזל וחתירת הגוזל לחירות, עזיבת הקן ויציאה אל האור הגדול.

בניגוד לשני השירים הללו, בהם הגוזל אמנם מסמל ילד, צאצא, מיטב דאגות הוריו ומאמציהם, בשיר שלפנינו ישנה תמונת טבע פשוטה, רגילה לגמרי. [ אנחנו גם יודעים שבסוג ציפורי טרף האח החזק הורג את אחיו החלש ], קורה והגוזל נופל. לציפורי השיר [ אינני יודע ביחס לציפורים גדולות יותר ] אין אפשרות להצילו. הדובר בשיר בבית הראשון מציג את התמונה, בבית השני את תוצאות הנפילה האכזריות ובסיום "הנמשל", שהרי לפנינו משל, משל הגוזל. 

סיום השיר מדכא, חותר תחת כל עמדה רומנטית או אחרת ביחסי הורים וצאצאים, הגנה עליהם ומאבקם להוציאם לעולם עם מיטב האפשרויות והמיומנויות. מכאן כל אחד יכול כמובן לפרש כרצונו את המשל, החל ממלחמות, מחלות, תנאי חיים. אפשר לדבר על ישראל, על תאילנד או על השכן לידינו.

השיר בנוי בצורה מופתית משלושה בתים דו-טוריים, כשהבית השני הוא בית המעבר מהעובדה המתוארת בקור "מדעי" אל המסקנה הקשה בסופו. אין אמנם חריזה אבל ישנה הקפדה על חמש הטעמות בכל טור שירי, מה שיוצר מעין תחושה של קול התוף שהוא לפעמים כפעימת הלב. השיר דל במצלוליות, למעט אולי צלילי הש"ין שאינו דומיננטי מספיק. כלומר, המשל שלפנינו מוצג כמעט כמסמך מדעי , כאיזו אבחנה של רופא פוסטמורטום .

השיר בהחלט, לדעתי, ממלא את דרישות הסוגה [ז'אנר] המשל, ומציג את הסיפור ואת משמעותו [ משל-נמשל], בניגוד לאלגוריה שעל הקורא לחפש משמעותה מחוץ לטקסט ברוב המקרים. אמנם בשיר הדובר מסכם את התובנה שלו החיונית מהאירוע [ ראה ביאליק, לבדי, בית אחרון, פרשנות הדובר את הסיפור שלו ].זהו שיר פילוסופי ומדריך לחיים כמו ספר "משלי"  משלי הענק הנפלאים בתנ"ך, השימוש במשל בספרי יראים, שיחות צדיקים או ספרי המשלים הידועים: איסופוס, קרילוב, לה-פונטיין וכו'

------------------------------
1.דר' אדיבי, הארץ, 21.2.2014, השיר שחשף את הפער בין המורים לתלמידים, https://tinyurl.com/y5qqyyvf
2. ויקיפדיה, אלי אליהו, https://tinyurl.com/y6s8p2dn
3. קפל, אתר לשירה בעריכת טלי ווייס - https://tinyurl.com/y5qnp9zv* האתר מומלץ מאוד לחובבי שירה בת זמננו, כולל שירה מתורגמת. יש בו גם ראיונות עם משוררים.
4. אריק איינשטיין, עוף גוזל, יו-טיוב, https://tinyurl.com/yxvb4dxe


יום שבת, 25 במאי 2019

14 - רחל מורפורגו



את רחל מורפורגו פגשתי בבלוג הקודם שלי, שנעלם ונאלם בישרא. אז הגיע הזמן לתת לה קצת כבוד.

בעריכה של הבלוג הקודם שלי מצאתי את הרשומה הראשונה על שיר זה, היא קצרה מאוד, חד מימדית, אבל ראוייה לקריאה:

רשומה משנת 12.8.2016
להבין משל ומליצה

הִנֵּה זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל שָׁלֹש מִינִים
רִאשוֹן יָבִיא פִרְיוֹ זֵיתִים רַעֲנַנִּים
שֵׁנִי עָלָה כֻּלּוֹ חָרוּל קִמְשׁוֹנִים,
לַשְּׁלִישִׂי כִסָּה שִׁמְשׁוֹ שַׂר הַפָּנִים:

ה'תקפ"ח, 1828
נאמר על שלש בתולות שנארסו ביום אחד

השיר שלפנינו הוא שיר מרושע לגמרי, כי כבר נאמר שאין יפה ככלה בחתונתה, אז נכון 3 ארוסות, אבל גם אירוסין הם קשר הדורש גט. שם השיר - להבין משל ומליצה, רומז לנו שהשיר הוא בעצם משל, והמשפט תחת התאריך, שהינו חלק מהביוגנזה של השיר, אומר מפורשות מיהם שלוש המינים.
אז נסכם - היפה, המכוערת, וזו אשר אין לראות פניה.
מבחינת הפרוזודיה זה שיר מושלם. בית אחד בן 4 טורים. חריזה אאאא, שאפשר אם רוצים אפילו למצוא קשר משמעותי ביניהם: מינים רעננים קמשונים הפנים, ר"ל המינים עצמם רעננים [ 3 ארוסות צעירות, אולי] אבל פניהם קמשונים, קוצים ... אפילו המשקל הקל - יאמבוס מוסיף לווית שעשוע ואולי ציניות לשיר הזה.

אני מזמין אתכם לקרוא את דברי יהודה ויזן לגבי שאלת אמהות רחל המשוררת ביחס לשירה העברית. יש לו כמה השגות נהדרות.

רחל אמנו? האם רחל המשוררת היא באמת האם המייסדת של השירה העברית?

רחל המשוררת נחשבת לאם המייסדת של השירה העברית המודרנית. במלאת 80 למותה, תוהה יהודה ויזן אם אכן זה כך







להבין משל ומליצה*

הִנֵּה זָרַח הַשֶּׁמֶשׁ עַל שָׁלֹש מִינִים
רִאשוֹן יָבִיא פִרְיוֹ זֵיתִים רַעֲנַנִּים
שֵׁנִי עָלָה כֻּלּוֹ חָרוּל קִמְשׁוֹנִים,
לַשְּׁלִישִׂי כִסָּה שִׁמְשׁוֹ שַׂר הַפָּנִים:

ה'תקפ"ח, 1828

נאמר על שלש בתולות שנארסו ביום אחד.




ביוגרפיה


בת למשפחת לוצאטו המפורסמת; מצד אביה היא נכדתו של המשורר יצחק לוצאטו, ומצד אמה היא דודניתו של שמואל דוד לוצאטו (שד"ל). נולדה בטריאסטה שבאיטליה. עד גיל 12 למדה את התורה מפי דודיה, ובת ארבע-עשרה כבר למדה פירוש רש"י, תלמוד ו"חובות הלבבות" של רבינו בחיי.

למדה את אומנות הליתוגרפיה (דפוס אבן) ועזרה לקרוביה במלאכתם.

כתבה את שיריה הראשונים בעברית בגיל 18, אך פרסמה לראשונה את שיריה רק בגיל 57, בכתב העת "כוכבי יצחק". שירתה זכתה למן ההתחלה להצלחה רבה בקרב הקוראים.

שירתה שואבת מטקסטים עבריים קאנונים, כך למשל בשיר "ואלה דברי רחל" בו היא מדמה את עצמה לכנסת ישראל.

האמונה בביאת המשיח היא היסוד העיקרי בשירתה וכתיבתה. אמונה זו הובעה בתוקף גדול יותר בשירה האחרון, "עמק עכור", שכתבה בשנתה השבעים ושבע. כתבה גם שירי הגות.

בגיל 29 נישאה ליעקב מורפורגו.

במלאת מאה שנה להולדתה הופיע מבחר שיריה בשם "עוגב רחל", משיריה שהובאו לדפוס בכתבי עת עבריים עוד בחייה על ידי סגן הרב הראשי לטריאסטה, יצחק חיים קסטיליוני. שיריה של מורפורגו זכו להערכה מצד שד"ל, שהיה בן דודה.

אז בואו וננסה להבין את הבדיחה החבויה בתוך 4 שורות חרוזות אלו. 
שלושה בחורים, שלושים חתנים וכל אחד מייצג מין - סוג כמובן. [ אין הכוונה למין במובן סקס ]. אפשר גם לתהות אם המילה גוררת לתוכה את משמעות מינים כעובדי עבודה זרה או סוטים מדרך הישר, מה שאולי מרמז לארוס. ברור [הערה 3, כוכבית] שהשיר הרבה יותר מורכב במשמעותו, כי מחד גיסא הוא מפנה אל ה"סטייה" דווקא, אל הארוס ומאידך גיסא הוא רומז אל היותו חידה, או נמשל מורכב הרבה יותר.





כך או אחרת, יש במבט שלה על שלושת הגברים יותר משעשוע, אולי מעט אירוניה -

"ראשון יביא פריו  זיתים רעננים" - למה מרמזים הזיתים? כולנו הרי יודעים שהזית הוא אחד משבעת המינים, הוא מפואר, הוא משמש בעבודת הקודש, ויש לו מסורת ארוכה בתרבות שלנו, וגם האיטלקית, ומורפרגו היתה ילידת איטליה. אלא שאלה זיתים רעננים, טרם עיבוד ושימוש כלשהו בהם. לדעתי יש כאן תמונה יפהפיה של הבחור, שהיא עץ הזית הוא גם סימן ליופי, בשמנו מושחים מלכים, בראשית חייו, וגם בראשית נישואיהם.

אבל בשורה השניה, התיאור קצת משתנה, בלשון המעטה -

"שני עלה כולו חרול קמשונים" - אוי אוי אוי, מי תרצה חתן כזה. במשלי כד 31 כתוב: "

וְהִנֵּ֨ה עָ֘לָ֤ה כֻלּ֨וֹ ׀ קִמְּשֹׂנִ֗ים
  כָּסּ֣וּ פָנָ֣יו חֲרֻלִּ֑ים
    וְגֶ֖דֶר אֲבָנָ֣יו נֶהֱרָֽסָה׃

הרלב"ג מפרש - "והנה עלו בו עשבים רעים וקוצים, "וגדר אבניו" שנבנית סביבו לשמור פריו "נהרסה", כי עצלותו לא ישתדל לתקנה. וכן הענין בכרם אדם חסר השכל, שנטעה הש"י לתת פרי הטוב המשמח אלהים ואנשים והוא השכל ההיולאני אשר לו כח להשיג המושכלות, והנה לעצלותו בבקשת החכמה לא עלו לו כי אם דעות כוזבות ומזיקות לאדם בהצלחתו המדעית והמדינית, והוסר הגדר שהיה סביבו בדרך שישאר לו מדרכו לשאר כחות הנפש:" - 
כפי שאני רואים, ניגוד תהומי לראשון שפריו זיתים רעננים, ובוודאי החידה אינה מעמיקה כלכך.

והשורה הרביעית אף מפליגה הרחק יותר - "לשלישי כיסה שמשו שר הפנים" - המקור התנ"כי לשורה זו אינו ממש ברור, ויתכן שמורפרגו נשענת על פרשנויות שונות של פסוק 30 באיוב 36

הֵן־פָּרַ֣שׂ עָלָ֣יו אוֹר֑וֹ וְשָׁרְשֵׁ֖י הַיָּ֣ם כִּסָּֽה: (איוב פרק לו פסוק ל)

ההסברים לפסוק רבים, אבל בעיקרם היכולת של האל להאיר ולהסתיר כרצונו את העננים ואת התהום, ואילו הגבר השלישי, שמשו, אורו [ הרלב"ג קורא לאור - שמשו ] . אז מהו ומיהו אותו ארוס, ששר הפנים מצליח להסתיר את אורו. מיהו שר הפנים, ודוק, מנוקד "פָּנִים". המילה פנים כאחד מביטויי האל הנגלה מוכרת היטב בקבלה הלוריאנית, שמורפרגו הכירה ככל הנראה. האם פני הבחור כלכך מכוערים?

מכאן עולה שישנם שלושה סוגי חתנים: היפה והמוצלח, העצלן והמכוער שאי אפשר לראות את אורו. האם אפשר לראות בשיר זה מעין ביטוי פמיניסטי [ עוד בטרם הוכר המושג] על מנהגי האירוסין בתקופתה?

פרופסור טובה כהן פרסמה ספר מחקר ששמו כשם ספר שיריה הראשון של מורפרגו "עוגב נאלם", שם היא טוענת - [ מתוך רשימת ביקורת על ספרה של כהן, הארץ, 7.11.201]


"קריאה פמיניסטית היא מתודה מחקרית מקובלת היום, לאחר שגברה ההכרה כי יש לבחון ולהעריך מחדש את יצירתן ההיסטורית של נשים בכלים שלא נעשה בהם שימוש עד כה. קריאה כזאת מעניינת בעיקר בהקשר של מורפורגו. כהן מנסה להראות כיצד משתמשת המשוררת בידענותה המופלגת ובהיכרותה המעמיקה עם צורת החידה, שהיתה מקובלת בקרב האינטלקטואלים בימיה, כדי ליצור אמירה מרובדת: על פני השטח היא מופיעה כאשה צייתנית ומתחתיו היא מבקרת את מצבן של נשים בתקופתה."

ואכן השיר הזה, הוא חידה, ומי שאינו סמוך על המקורות יכול להחמיץ את האירוניה והציניות הרבה הטמונות בתוך השיר הקצרצר הזה. אפילו נתבונן לרגע בחריזה - מינים - רעננים- קמשונים - פנים, אנחנו מקבלים את קוד הבסיס של הסקירה הסוציולוגית שבשיר, מה גם שיתכן והיא בהחלט מתכוונת ל-מינים במשמעות של סטיה מדרך הישר, מינות [ היא עצמה התחתנה עם מי שרצתה בניגוד לשידוך שניסו לכפות עליה ].

טובה כהן בספרה מצביעה על כך, שחוקרי ספרות דור ההשכלה זלזלו במורפורגו בעיקר בגלל מגדרהּ, כפי שמופיע בסקירה של סרלואי:


"---- נוגעת לביקורת המוצדקת של כהן על הערכתה של מורפורגו במחקר, ובעיקר על הערכת החסר של שירתה מטעמי הטיה מגדרית בקרב הפרופסורים קלוזנר ומירון. אין חולק על כך כי הניסוחים שבהם השתמשו היו מזלזלים ("היא היתה אחת מהמוני חרזני ההשכלה העברית... כשרונה הפיוטי היה מזערי", כדברי מירון), אך יש לבחון את הערכתם לא רק על סמך יחסם של הכותבים למשוררת האשה, אלא על פי הטיעון הפשוט שלהם כי מורפורגו, בסופו של דבר, לא היתה משוררת חשובה בקנה מידה ספרותי והיסטורי. זו טענה מרגיזה אך לגיטימית, ויש לבחון אותה ביחס לשירתה בכלל ולספרות התקופה בפרט."


המחקר הספרותי טוען שמורפרגו לא היתה משוררת "גדולה" אבל חשיבותה ההיסטורית עולה על חשיבותה הפואטית [ דבר שלא יציל אותה משכחה והשכחה בכל מקרה ]. בכל סרלואי סוגרת את סקירתה על הספר של טובה כהן כך:



"התוצאה, כמו בחלק משירתה של מורפורגו, מאומצת ומכבידה בעיני הקורא המשכיל, ובלתי נסבלת בעיני הקורא הפחוּת ממנו. גם על כך יש להעריץ, לא פחות מכך, את מורפורגו ושירתה. לא רק על שום בקיאותה העצומה, אלא גם על שהשפע הרוחני שבו חיה פרץ מעבר לגבולות המצומצמים של הידע התורני והאישי, אל העולם הנרחב של האמנות. ללא תמיכה מצד משפחתה, ואולי קשה מכך — ללא יוצרים קודמים שיאלפו את השפה, ילושו אותה וייצרו את המארג הלשוני שיאפשר לה לכתוב מולו וכנגדו, היא ניסתה את כוחה בכתיבת שירה.

אמת היא שהניסיון הזה, בוודאי לעומת ניסיונות אחרים, לא צלח; אבל בשום אופן אסור להעריך את שירתה ככישלון. כל משורר ישראלי כיום צריך לעלות ולהניח זר פרחים על קברה של מורפורגו, ששירתה היתה חלק מהמהלך של תחיית הרוח הלאומית בעצם האפשרות להעלות מחשבות ורגשות בבתי שיר הכתובים עברית. כמו אותן נשים נשכחות לאורך ההיסטוריה ששרו לבניהן שירי ערש ויצרו להם שפה למה שאפשר להגיד ומה שאי אפשר להשמיע, ובמשך דורות רבים לשו את השפה עד שיום אחד הופיעו פרוסט ושייקספיר, עומדת שירתה של רחל מורפורגו כמבוא פלאי לפלא גדול ממנו."

אני לכשעצמי אהבתי מאוד את החידה ה"ממזרית" הזו. את היסוד החתרני ואת החובה של הקורא להיות בקי בארון הספרים היהודי על מנת להתחיל להבין את מורכבות החידה.



---------------------------------------
  1. מינות, מינים - ויקיפדיה - https://tinyurl.com/y2x7dc34
  2. רחל מורפרגו - פרויקט בן יהודה, https://tinyurl.com/yytq3u4c
  3. משלי א, 6 - https://tinyurl.com/y5jwd4s4
    *
    "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם;", פירוש מצודות - תרגום מצודות: הדברים האלה נאמרים על שני דרכים: להבין את המשל - מה שהמשיל אל המליצה, וגם את המליצה עצמה: כשאומר בהמליצה להשמר מזונה, ואמורה להמשיל על המינות, הנה יש להבין בה להיות נזהר ממינות, גם מאשה זונה;
    (ולתוספת ביאור אמר): דברי חכמים האמורים בפה מלא, והרמוזים בדרך חידה (דברים סתומים קשה ההבנה).
  4. רחל מורפרגו, ביאוגרפיה, ויקיפדיה https://tinyurl.com/y4ospjmf
  5. פריוש רלב"ג למשלי כד 31 שמצוטט בשירה של מורפרגו - ויקי ציטוט, https://tinyurl.com/y2bxlebe
  6. בכל סרלואי, הארץ, עוגב נאלם https://tinyurl.com/y5jj62ac
  7. ביוגרפיה -
    ספור תולדות המחברת  
    מאת יצחק חיים קסטליוני, ס"ט, פרויקט בן יהודה
    מט"ח - תקציר קצר, בו מוכרזת מורפורגו כמשוררת העברית הראשונה
    יפה ברלוביץ, המשוררת רחל מורפורגו, ספרים ופרסומים
    יהודה ויזן, רחל אמנו? וואלה תרבות


יום רביעי, 22 במאי 2019

13 - אלתר לוין, אסף איש ירושלים


אסף הלוי איש ירושלים
(1933–1883אלתר לוין; )
חלק מפרויקט בן-יהודה – לדף הבית
שירה

https://tinyurl.com/y3jqdxzq
***


בבקר ידעתי מי אני:
בערב נדמיתי כעני,
שפרח אוצרו כאבק
ודלות לעולם בו דבק.


בלילה שועלים גנבים
שדדו מכרמי ענבים;
עם שחר ידעתי מי אני:
עשוק כדל וכעני.

דרך ראש אל- עין חיפה

9.11.32

השיר הזה לא פורסם, ונמצא בכתובים של לוין, לא מנוקד, בניגוד לשאר יצירתו המופיעה בפרוייקט בן יהודה, מנוקדת היטב.
שתי גרסאות ישנן על חייו העשירים והמפתיעים של איש זה, ששירו הזה, לצערי אינו מצליח לשקף את התסיסה וההרפתקנות של יוצרו. האחת בויקיפדיה והשניה באינציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של תדהר.

בויקיפדיה כתוב כך: "סופו של לוין היה פתאומי וטראגי: בערב חג סוכות תרצ"ד (1933) הוא נמצא תלוי על עץ דקל בחצר ביתו בשכונת רוממה בירושלים, מבלי שנמצא כל מכתב והסברים. תעלומת מותו לא נפתרה מעולם. היו שטענו כי התאבד בגלל שברון לב על מותה של בתו הבכירה עשר שנים לפני כן; לפי גרסה אחרת נקלע לחובות כספיים עקב הימורים או השקעות גרועות, אך טענות אלו לא הוכחו מעולם."

אצל תדהר לא מוזכר ענין הריגול והתפיסה על ידי העותומנים:
ביום י"ד תשרי תרצ"ד, אבד עצמו לדעת, ונקבר

השירה שלו מתאפיינת בעברית עשירה ומיופיפת מאוד, יש בה בהחלט ביטוי להערצת ביאליק ולשפת ביאליק, לדוגמה שיר אהבה , בֹּאִי, בית ראשון

בֹּאִי אֶל אַרְצִי, בַּת שְׁחוֹר הָעֵינָיִם,
בַּת שַׂעֲרוֹת עַרְמוֹן, שְׁאוֹן גּוֹלָה עֲזֹבִי:
אַרְצִי גַן עֵדֶן! פֹּה תְכֵלֶת שָׁמָיִם,
פֹּה אָבִיב, פֹּה תְחִיָּה, אַרְצֵךְ אֱהֹבִי!


הפער בין שני השירים הללו, לא יאומן. כמו השיר שלא פורסם מבשר את בוא העברית העניה של שנות ה- 70 בתל אביב, עם משוררים כחזי לסקלי ואחרים. השיר עצמו משחק עם הצימוד אני- עני [ מזכיר לכם את ספרו המונונטלי של דן מירון - הפרידה מן האני העני, על ראשית השירה של ביאליק.] העני לא נתפס בשיר כאיזה מודל ראוי לחיקוי/להערצה, נהפוך הוא, בבית השני הוא ראוי ללגלוג, ובבית הראשון זו תוצאה או אירוע מפתיע במיוחד. אולי משמעותו נמצאת בהשערה, שלוין התאבד בגלל בעיות כלכליות קשות, כלומר, שועלים גנבים שדדו את כרמו. מה שמזכיר לנו כמובן את המשל הידוע על השועל שנכנס לכרם ואכל ענבים ללא סוף, עד שלא יכל לצאת. ברור שבשיר הזה, השועלים דווקא הצליחו לגנוב ולהיעלם. התודעה של הדובר - בבקר ידעתי מי אני - עם שחר ידעתי מי אני  - משתנה/לא משתנה בעצם, על אף האירוע המכונן בלילה שבין הכרת ה"אני" בבקר והכרת ה"אני" עם שחר למחרת. בבית הראשון, בטרם קראנו על השועלים יכלה התובנה, בבית הראשון ""שפרח אוצרו כאבק" להיות מעין מטאפורה לשינוי רוחני, דא עקא שאין כאן ענין רוחני אלא ענין ממשי. ככל הנראה.

השיר איננו פאר היצירה בעברית, אף לא של איש ירושלים, ויתכן שבגלל זה הוא לא פורסם, ואולי נכתב מאוחר מדי מכדי שיתפרסם. השיר עצמו, ואלתר לוין חשובים כחלק מההיסטוריה של השירה העברית שמוכרת רק באוניברסיטאות ובתארי דוקטור שנכתבים על משוררים עלומי שם, כי אין עליהם מערכת טקסטים עניפה שדורשת תעצומות נפש, ממש, רק כדי לקוראה.
-------------------------------------


אלתר לוין, ויקיפדיה - https://tinyurl.com/y6oaetac
אלתר לוין, אינציקלופדיה לחלוצי הישוב ובניו, דוד תדהר - https://tinyurl.com/y6jn8jl9

אסף איש ירושלים, בואי, פרוייקט בן יהודה, https://tinyurl.com/y5j82he8

אושי דרמן, השם הוא אלתר לוין, משורר, סוכן ביטוח - אבל ובעיקר מרגל, https://tinyurl.com/yxpcql3z





יום שבת, 18 במאי 2019

12 - אורי ניסן גנסין





*
(מהיינה)

לָךְ סַפִּירִים, מַרְגָּלִיּוֹת,
כָּל לֵב גֶּבֶר לָךְ יַחְמֹד ;
גַּם עֵינַיִם לָךְ מַה יָפוֹת –
חֶמְדַּת לִבִּי, מַלָּךְ עוֹד ?

וּלְעֵינַיִךְ הַיְפֵהפִיּוֹת
צְבָא שׁוֹרַרְתִּי שִׁירֵי-הוֹד,
מְלֵאֵי עֶדְנָה רַעֲנָנָה –
חֶמְדַּת לִבִּי, מַלָּךְ עוֹד ?

גַּם עֵינַיִךְ הַיְפֵהפִיּוֹת
בִּי לִבָּתִי עַד הַיְסוֹד,
כִּמְסוֹס נוֹסֵס אִכְּלוּ, אִכְּלוּ – [ ישעיהו י' יח' ] *
חֶמְדַּת לִבִּי, מַלָּךְ עוֹד ?

המקור הגרמני -

Du hast Diamanten und Perlen

,Du hast Diamanten und Perlen
,Hast alles, was Menschenbegehr
-Und hast die schönsten Augen
?Mein Liebchen, was willst du mehr

Auf deine schönen Augen
Hab ich ein ganzes Heer
-Von ewigen Liedern gedichtet
?Mein Liebchen, was willst du mehr

Mit deinen schönen Augen
,Hast du mich gequält so sehr
-Und hast mich zu Grunde gerichtet
?Mein Liebchen, was willst du mehr

לפנינו דוגמה יפהפיה של "ליד" גרמני של היינה שתורגם על ידי אורי ניסן גנסין, ללא הכותרת של השיר, שיתכן שאיננה כלל כותרתו, אלא השורה הראשונה שהפכה לשם השיר, כמקובל בשירים נטולי שמות.

אני לא קורא גרמנית, כך שמבחינתי התרגום של גנסין טוב, בטח בשל הרכות שבו [ למרות משקל האנפסט הדי נוקשה - VV-, שאין הוא מצליח לשמור עליו באמת ], ועולם הדימויים האחיד - עיניים ודובר. כמו בשירי אהבה רבים מאוד, העיניים הם מטונימיה לנפש ולעולמו הפנימי של האוהב או של הנאהבת, כאן לטעמי העיניים מייצגות את "כל האהובה", דא עקא שיסוד הארוס איננו לגמרי, ולפחות בתרגום השימוש הרומנטי-קלישתי : אבנים יקרות, חמדת לבי, צבא שירי הוד, ואפילו אכילת הדובר מבפנים בשל אהבתו כבר מצויה בשירה לפני היינה.
עם זאת -
מצא חן בעיניי חיבור מילת השאלה עם כינוי הגוף לך ל- מַלָּךְ, והרפרור לפסוק בישעיהו שזכה לפרשנויות רבות מאוד, והוא מעין "יִהוּד" של השיר. [ למי שיש כוח, המאמר הארוך של נעמה רוקם באלכסון מדבר ועוסק רבות בסוגיה הזו ].
ביני לביני, אני שואל את עצמי -  האם לא מתאים שיר זה להלחנה מזרחית, ימתיכונית? או לכל הלחנה פופולרית בת זמננו? ואזכיר שהליד פעמים רבות היה מיועד להלחנה.



- - - - - - - - - -
*וּכְבוֹד יַעְרוֹ וְכַרְמִלּוֹ, מִנֶּפֶשׁ וְעַד-בָּשָׂר יְכַלֶּה; וְהָיָה, כִּמְסֹס נֹסֵס
1. ארכיון גנזים - https://tinyurl.com/yydcs9td
2. ויקיפדיה - https://tinyurl.com/yxgyvk23
3. אלכסון, נעמה רוקם, הבן אבוד של הספרות העברית, https://tinyurl.com/y2ao92tt
4. תצלום תרגום השיר של היינה - https://tinyurl.com/y2hsxtfe
5. רשימת שירי הליד של היינה - https://tinyurl.com/y6sq93yw


יום שישי, 10 במאי 2019

11 - מבט אל שירת ימי הביניים


אני מאוד אוהב את שירת ימי הביניים היהודית. בעיקר זו של המאות ה- 10 עד ה- 13, שהן כמובן המאות של דור הזהב בספרד המוסלמית עבור היהודים, שחיו בספרד.
אחד מגדולי המשוררים, אחד מהיוצרים, הפילוסופים הגדולים בכלל הוא ר' יהודה הלוי - , שהפילוסופיה הדיאלוגית שלו אפשרה דו שיח עם אלוהים ללא קפיצות אבסורדיות [ סרן קירקגור ], ובכך הקדים רבים בני זמננו.[ בטח את קירקגור ואת מרטין בובר שנחשב כמייצג מלא של הפילוסופיה הדיאלוגית]. 
אני אוהב את שירת החשק שלו שאופיה הדו-מיני [ הן לזכרים צעירים והן לנקבות צעירות ] עוררו פולמוסים אינסופיים ביחס לנטייתו המינית של הרב, התיאולוג, מחבר הכוזרי וה"ציוני הראשון".

בחרתי בשיר הזה, דווקא, בגלל היותו "שיר דודים" [ ככתוב בפרויקט בן יהודה ] :

עֳפָרִים עָמְדוּ בֵּין הַהֲדַסִּים
דְּרוֹר מֹר שָׁלְחוּ אֶל הָאֲפָסִים
הֲדַס חָמַד נְעִים רֵיחָם וְנָתַן
כְּנָפָיו כַּכְּרוּב בַּעְדָם פְּרוּשִׂים
יְדַמֶּה הַהֲדַס רֵיחָם לְכַסּוֹת
וּבָשְׂמֵיהֶם עֲלֵי רֵיחוֹ מְכַסִים. 
ישנה מחלוקת אם זה שיר דודים או שיר לחתן כלה,  למרות היסוד האירוטי החזק שבו, 
[ שחר קורע חלוני, שלומית אליצור, מאורה בלתי ידועה של ריה"ל]


הנטייה להפוך שירה אירוטית לשירה נורמטיבית, לא חתרנית ידועה לנו כבר מתהליך הקודיפיקציה של התנ"ך, עת שיר השירים, אחד מגדולי השירים האירוטיים בשירה העולמית הפך ל שירת אהבה אלגורית בין כנסת ישראל לקב"ה, שירה עתירת אברי מין, מעשי אהבה, טכניקות ומה לא?!
קריאת השיר של ריה"ל ללא הפרשנות הדתית, מטילה בספק רב את ענין "חתן כלה" ומשאירה אותו פתוח לשירת חשק, תשוקה [ שלא במסגרת הרשות הממסדית], כשהריח הוא מוקדו של השיר. המילה ריח מופיעה 3 פעמים, רמז לריח "דרור המור" פעם אחת, ובשיר ישנם רק 4 בתים [ כל שתי שורות הן בית המורכב מ- דלת/סוגר/חרוז מבריח - הפרוזודיה של שירת ימה"ב].
השיר בהחלט מהלל את הריח הטוב של העפרים [ הנאהבים, החשוקים, החושקים ] בהיותם בין ההדסים. [ ההדס הוא גם סמל למיטת הכלולות ובמקרה שלנו יכול גם להיות מצע האהבה של הזוג ]. האם זה ריח אהבתם, תשוקתם? כך או אחרת, הריח כלכך נפלא שההדס עצמו רוצה "לגנוב אותו" או מתחרה בו "נתן כנפיו ככרוב" ומנסה לכסות ריחם, אבל ברור שריח התשוקה והאהבה גובר על ריח ההדס.
בעיניי מוצאת חן גם ה-העמדה של העפרים בין ענפי ההדס [ אם אנחנו מתעלמים, וזכותנו להתעלם, מהסמל, עדי צמח בספרו "שורש עץ" על שירת החול של רשב"ג טען רבות , שהקורא בן ימינו רשאי לקרוא את שירת העבר כפי הבנתו כיום..] , בשפה שלנו - הם "עשו סקס בין השיחים" , וריח אהבתם, המעשה המיני, התפשט לכל הקצוות [ אפסים ]. ריח אהבתם הוא דרור המור [ עפ"י הרמב"ם המור הוא המושק המופק מבעלי חיים, מה שמדגיש את ענין הריח של הגוף, של האהבה, המין ].
מכאן הריחות מתערבים זה בזה, ושיר ההלל לאהבה, למעשה האהבה, לסקס מתפתח, בעיקר דרךהל"ריח",שהוא מטונימיה חזקה מאוד לתיאור מכלול התשוקה של הגוף.
-------------------------------------------------------