אחד מהמשוררים החדשים שאני אוהב מאוד הוא אלי אליהו. פגשתיו לראשונה בבחינת בגרות בספרות בפרק "השיר שלא נקרא/נלמד" -
מתחת לפני האדמה / אלי אליהו
וּמַה לַעֲשׂוֹת שֶׁאֶצְלִי
הַנִּתּוּחַ הִצְלִיחַ וּבַּגְדָּד
מֵתָה. וְלֹא נוֹתְרָה
אֶלָּא הַמּוּסִיקָה שֶׁהָיָה אֲבִי
שׁוֹמֵעַ בְּתַחֲנוֹת הַבּוּשָׁה,
כְּשֶׁהִמְתִּין בַּחַנְיוֹן התַּת-קַרְקָעִי,
לָקַחַת אוֹתִי אֶל צְבָא הָעָם
בְּדַרְכּוֹ לָעֲבוֹדָה.
וְלֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם
אֶת עֶצֶב יָדוֹ הַמְּגַשֶּׁשֶׁת
אַחַר הָעִבְרִית, לְהַחְלִיף מַהֵר,
לִפְנֵי שֶׁיוֹצְאִים וְעוֹלִים
מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.
השיר המקסים הזה, זכה אחר כך למאמר גדול העוסק בפערים בסיסיים בין מורים לתלמידים של דר' אדיבי , שבו היא מציגה את הפער בפרשנות של המורים, שיר המתעד שבר תרבותי לבין פרשנות התלמידים, המלחמה בעיראק.
אלי אליהו עצמו הינו משורר חי ופועל, ולשיריו יש קהל רב.
ביוגרפיה [ויקיפדיה]
אליהו נולד בתל אביב וגדל ברמת גן, בוגר תיכון בליך. שירת בצה"ל כחייל בחיל השריון, לאחר מכן למד באוניברסיטת תל אביב בחוגים לפילוסופיה יהודית וספרות עברית, ובבית הספר לשירה של הליקון. עובד כעורך וכתב ספרות בעיתון "הארץ".
אני מעונין לדון ולדבר על שיר אחר לגמרי שלו, שמצאתי באתר "קפל" כתב עט לשירה בעריכת טלי וויס , גליון 2, מאי 2017
אלי אליהו - שיר
מְשל הגוזל
רָאִיתִי גּוֹזָל שֶׁנִּשְׁמָט מֵהַקֵּן אַרְצָה,
וְהוֹרָיו נוֹתְנִים אֶת קוֹלָם מֵעָלָיו.
וְהֵם אֵינָם יְכוֹלִים לַהֲשִׁיבוֹ אֲלֵיהֶם,
וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לָשׁוּב עַל עִקְבוֹתָיו.
וְיָדַעְתִּי כִּי יֵשׁ מֶרְחַקִּים שֶׁגַּם כְּנָפַיִם
לֹא יִגְמְאוּ וְשׁוּם אַהֲבָה לֹא תִּצְלַח.
השיר העצוב הזה לי מזכיר את שיר הפולחן הישראלי ששר אריק איינשטיין "עוף גוזל", בו יסוד התמיכה בגוזל הצעיר, מעקב חרד אחריו, מילוי תרמילו לחיים בעצות. וכל השבט שר את השיר [ טקסי סיום שכבה יב' בהרבה תיכונים, הדלקת מציתים בעבר, ניידים בהווה ]. הגוזל הפך לאחד הסמלים המרכזיים בשפה העברית ובתרבות הישראלית שלנו לצאצא אהוב. אגב, נפילת ילדים קטנים מחלונות וממרפסות אינם חזיון נפרץ אך גם אינו נדיר, לצערי.
מעבר לכך, אני נזכר כמובן בשיר "לבדי" של ביאליק, בו מטאפורת הבסיס היא יחסי השכינה, ציפור והמאמין גוזל וחתירת הגוזל לחירות, עזיבת הקן ויציאה אל האור הגדול.
מעבר לכך, אני נזכר כמובן בשיר "לבדי" של ביאליק, בו מטאפורת הבסיס היא יחסי השכינה, ציפור והמאמין גוזל וחתירת הגוזל לחירות, עזיבת הקן ויציאה אל האור הגדול.
בניגוד לשני השירים הללו, בהם הגוזל אמנם מסמל ילד, צאצא, מיטב דאגות הוריו ומאמציהם, בשיר שלפנינו ישנה תמונת טבע פשוטה, רגילה לגמרי. [ אנחנו גם יודעים שבסוג ציפורי טרף האח החזק הורג את אחיו החלש ], קורה והגוזל נופל. לציפורי השיר [ אינני יודע ביחס לציפורים גדולות יותר ] אין אפשרות להצילו. הדובר בשיר בבית הראשון מציג את התמונה, בבית השני את תוצאות הנפילה האכזריות ובסיום "הנמשל", שהרי לפנינו משל, משל הגוזל.
סיום השיר מדכא, חותר תחת כל עמדה רומנטית או אחרת ביחסי הורים וצאצאים, הגנה עליהם ומאבקם להוציאם לעולם עם מיטב האפשרויות והמיומנויות. מכאן כל אחד יכול כמובן לפרש כרצונו את המשל, החל ממלחמות, מחלות, תנאי חיים. אפשר לדבר על ישראל, על תאילנד או על השכן לידינו.
השיר בנוי בצורה מופתית משלושה בתים דו-טוריים, כשהבית השני הוא בית המעבר מהעובדה המתוארת בקור "מדעי" אל המסקנה הקשה בסופו. אין אמנם חריזה אבל ישנה הקפדה על חמש הטעמות בכל טור שירי, מה שיוצר מעין תחושה של קול התוף שהוא לפעמים כפעימת הלב. השיר דל במצלוליות, למעט אולי צלילי הש"ין שאינו דומיננטי מספיק. כלומר, המשל שלפנינו מוצג כמעט כמסמך מדעי , כאיזו אבחנה של רופא פוסטמורטום .
השיר בהחלט, לדעתי, ממלא את דרישות הסוגה [ז'אנר] המשל, ומציג את הסיפור ואת משמעותו [ משל-נמשל], בניגוד לאלגוריה שעל הקורא לחפש משמעותה מחוץ לטקסט ברוב המקרים. אמנם בשיר הדובר מסכם את התובנה שלו החיונית מהאירוע [ ראה ביאליק, לבדי, בית אחרון, פרשנות הדובר את הסיפור שלו ].זהו שיר פילוסופי ומדריך לחיים כמו ספר "משלי" משלי הענק הנפלאים בתנ"ך, השימוש במשל בספרי יראים, שיחות צדיקים או ספרי המשלים הידועים: איסופוס, קרילוב, לה-פונטיין וכו'
------------------------------
1.דר' אדיבי, הארץ, 21.2.2014, השיר שחשף את הפער בין המורים לתלמידים, https://tinyurl.com/y5qqyyvf
2. ויקיפדיה, אלי אליהו, https://tinyurl.com/y6s8p2dn
3. קפל, אתר לשירה בעריכת טלי ווייס - https://tinyurl.com/y5qnp9zv* האתר מומלץ מאוד לחובבי שירה בת זמננו, כולל שירה מתורגמת. יש בו גם ראיונות עם משוררים.
4. אריק איינשטיין, עוף גוזל, יו-טיוב, https://tinyurl.com/yxvb4dxe
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה