יום שישי, 10 במאי 2019

11 - מבט אל שירת ימי הביניים


אני מאוד אוהב את שירת ימי הביניים היהודית. בעיקר זו של המאות ה- 10 עד ה- 13, שהן כמובן המאות של דור הזהב בספרד המוסלמית עבור היהודים, שחיו בספרד.
אחד מגדולי המשוררים, אחד מהיוצרים, הפילוסופים הגדולים בכלל הוא ר' יהודה הלוי - , שהפילוסופיה הדיאלוגית שלו אפשרה דו שיח עם אלוהים ללא קפיצות אבסורדיות [ סרן קירקגור ], ובכך הקדים רבים בני זמננו.[ בטח את קירקגור ואת מרטין בובר שנחשב כמייצג מלא של הפילוסופיה הדיאלוגית]. 
אני אוהב את שירת החשק שלו שאופיה הדו-מיני [ הן לזכרים צעירים והן לנקבות צעירות ] עוררו פולמוסים אינסופיים ביחס לנטייתו המינית של הרב, התיאולוג, מחבר הכוזרי וה"ציוני הראשון".

בחרתי בשיר הזה, דווקא, בגלל היותו "שיר דודים" [ ככתוב בפרויקט בן יהודה ] :

עֳפָרִים עָמְדוּ בֵּין הַהֲדַסִּים
דְּרוֹר מֹר שָׁלְחוּ אֶל הָאֲפָסִים
הֲדַס חָמַד נְעִים רֵיחָם וְנָתַן
כְּנָפָיו כַּכְּרוּב בַּעְדָם פְּרוּשִׂים
יְדַמֶּה הַהֲדַס רֵיחָם לְכַסּוֹת
וּבָשְׂמֵיהֶם עֲלֵי רֵיחוֹ מְכַסִים. 
ישנה מחלוקת אם זה שיר דודים או שיר לחתן כלה,  למרות היסוד האירוטי החזק שבו, 
[ שחר קורע חלוני, שלומית אליצור, מאורה בלתי ידועה של ריה"ל]


הנטייה להפוך שירה אירוטית לשירה נורמטיבית, לא חתרנית ידועה לנו כבר מתהליך הקודיפיקציה של התנ"ך, עת שיר השירים, אחד מגדולי השירים האירוטיים בשירה העולמית הפך ל שירת אהבה אלגורית בין כנסת ישראל לקב"ה, שירה עתירת אברי מין, מעשי אהבה, טכניקות ומה לא?!
קריאת השיר של ריה"ל ללא הפרשנות הדתית, מטילה בספק רב את ענין "חתן כלה" ומשאירה אותו פתוח לשירת חשק, תשוקה [ שלא במסגרת הרשות הממסדית], כשהריח הוא מוקדו של השיר. המילה ריח מופיעה 3 פעמים, רמז לריח "דרור המור" פעם אחת, ובשיר ישנם רק 4 בתים [ כל שתי שורות הן בית המורכב מ- דלת/סוגר/חרוז מבריח - הפרוזודיה של שירת ימה"ב].
השיר בהחלט מהלל את הריח הטוב של העפרים [ הנאהבים, החשוקים, החושקים ] בהיותם בין ההדסים. [ ההדס הוא גם סמל למיטת הכלולות ובמקרה שלנו יכול גם להיות מצע האהבה של הזוג ]. האם זה ריח אהבתם, תשוקתם? כך או אחרת, הריח כלכך נפלא שההדס עצמו רוצה "לגנוב אותו" או מתחרה בו "נתן כנפיו ככרוב" ומנסה לכסות ריחם, אבל ברור שריח התשוקה והאהבה גובר על ריח ההדס.
בעיניי מוצאת חן גם ה-העמדה של העפרים בין ענפי ההדס [ אם אנחנו מתעלמים, וזכותנו להתעלם, מהסמל, עדי צמח בספרו "שורש עץ" על שירת החול של רשב"ג טען רבות , שהקורא בן ימינו רשאי לקרוא את שירת העבר כפי הבנתו כיום..] , בשפה שלנו - הם "עשו סקס בין השיחים" , וריח אהבתם, המעשה המיני, התפשט לכל הקצוות [ אפסים ]. ריח אהבתם הוא דרור המור [ עפ"י הרמב"ם המור הוא המושק המופק מבעלי חיים, מה שמדגיש את ענין הריח של הגוף, של האהבה, המין ].
מכאן הריחות מתערבים זה בזה, ושיר ההלל לאהבה, למעשה האהבה, לסקס מתפתח, בעיקר דרךהל"ריח",שהוא מטונימיה חזקה מאוד לתיאור מכלול התשוקה של הגוף.
-------------------------------------------------------



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה