יום ראשון, 12 באוקטובר 2025

537 - תמיהות

 זכור לי ההסבר המפורט שנתן לנו קנקן התה ביחס למספרים המופיעים לצד המילה: צפיות בסטטיסטיקות השונות שאנחנו מקבלים בדף ניהול הבלוג. העניין אמיתי בפוסט נבדק עפ"י זמן השהייה בפוסט ולא על פי כמות ההקלקות.

הסבר זה תמיד נמצא בראשי כשאני מסתכל בסטטיסטיקות שונות באתרים שונים בהם אני מפרסם.

יש לי, כידוע לכם, עוד שני בלוגים בבלוגיה שלנו. הבלוג האח של הבלוג הזה הוא:

ננו סיפור, הסיפור המיניאטורי

הבלוג הזה פחות נקרא או פחות זוכה לענין ביחס לבלוג הנוכחי, אבל החלטתי לא להרים ידיים, לא לוותר עליו, אפילו מצאתי אכסנייה נוספת לפרסום הסיפורים שלי, רומן שכתבתי שאני מעלה בהמשכים ורומן, נראה אם זה ייצא לפועל, שאני כותב עכשיו. שם הבלוג זוכה להצלחה בלתי רגילה, כלומר, הוא באוויר בערך חצי שנה וכבר צבר אלפי צפיות.

אתמול נכנסתי לצפות בסטטיסטיקה של הבלוג ומצאתי פערים מוזרים, כך למשל:

מספר צפיות היום 4

מספר צפיות בסטטיסטיקה לפי פוסט 24

ומספר צפיות בשבעת הימים האחרונים 236

השאלה שמנקרת בי, ואין לי ידע בסיסי איך להיעזר בגוגל אנליטיקס, מה היא האמת?

באכסנייה הנוספת אני מדי פעם זוכה לתגובות, ל-אישורי קריאה. כאן - גורנישט מיט גורנישט, ריין, נאדה, כלום. אם כי אזכיר את מוטי לטובה, שכן מגיב.

https://misofer.co.il/writers/arikhabif/

יום חמישי, 9 באוקטובר 2025

536 - כי הנה בא הסתיו

 ריחו הנפלא של הגשם הראשון עולה באפי.

ריח הגשם הוא ריח התקווה, ההתחדשות.

ריח הגשם באזורנו הוא כריח פריחות האביב בצפון הרחוק.

דומוזי [תמוז] החקלאי האלוהי יוצא מעולם המוות אל עולמנו, עודר, סוקל, זורע ובבוא הזמן גם יקצור.

למדנו בילדותנו על שדה בעל, שדה אשר הגשם מקיימו. ולמה "בעל" כי האל המפרה השמי היה "בעל", או בשם אחר ה[א]דד [הבעל של עשתורת, היא אישתר], הוא אל הגשמים, הברקים והרעמים.

שדה השלחין, הוא שדה המושקה מלאכותית באמצעות תעלות [שלח, ארמית - תעלה]

כך מתחברים להם שני אלי חקלאות רבי עוצמה - בעל ודומוזי, שניהם ממיתולוגיות שונות, אבל פעולתם בטבע לא תסולא בפז.

^^

ריח זה מוציאני אל חוצות קרת, שבילי ארץ, שדות וכרמים.

אני רואה בעיני רוחי שדות מוריקים, פרחים, כרי רקפות, כלניות, אירוסים.

החורף אהוב נפשי.

החורף בשיאו נולדתי.

החורף בזכותו לבשתי סוודרים נהדרים שסרגה אמי.

החורף בו מרקים עזי טעם שבישל התורכי הזקן חיממו בטני.

הסתיו שלימדני מהם חיים, והחורף שהשלים לימודיי אלה.

הלוואי ויבוא חורף קר, גשום מאוד. חורף של תקווה.

הלוואי וכל אלי הפנתאון שברקים בידיהם, גשמים בחלציהם יעופפו הנה, לארץ כאובה, שסועה, שנחלי דם מחליפים ממלאים אפיקי מי גשמים, וישטפו הדם, וימלאו ערוצי מים אלה בנוזלי התשוקה שלהם..



צלמית האל בעל, נמצאה במגידו. תארוך: מאות יג' – יב' לפני סה"נ. רשות העתיקות. צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים / ארדון בר חמא, https://katzr.net/bd7ad4


יום שלישי, 7 באוקטובר 2025

535 - שבעה באוקטובר 2023 - האם עד מותנו?

הנושא החם בשרביט משיק לפוסט הזה שלי. 

עיתוני חג סוכות מלאים בתמונות, סיפורים, חשיפות של אותו זמן נורא, שזכה כמובן למבחר שמות. החל מהשם הזוועתי שממשלת הזדון, הפשע והרשע בחרה וכלה בשמות שנותנים לו אנשים שונים, כולל אני.

לא קראתי אף סיפור, לא התבוננתי באף תמונה. הפוסט של עננת, שנתיים ארורות, קורע הלב הוא היחיד שהצלחתי, אומנם בקושי רב, לקרוא.

עם זאת

חלפו שנתיים מאירוע ששינה את חיינו, שינה את הדימוי העצמי שלנו, שינה את המושג "ציונות" והעלה אותנו על מסלול עתידי מלא מהמורות וסכנות, הן ברמה ציבורית והן ברמה האישית.  

חברי הטוב, יצחק שפי, העלה את הטקסט הזה ב- FB. חומסקי זיהה, כמו רבים אחרים את סכנות הימין, את סכנת "האחידות הרעיונית" ואת פוטנציאל ההרס הנורא בציונות:

איך מחזיקה מעמד ואף מתעצמת הדיקטטורה של הרעיון הציוני
=========================
הציטוט הזה מספרו של נועם חומסקי "איך העולם עובד" מדבר כאילו ספציפית על הדיקטטורה המושלת בישראל מיום הקמתה, "עוד יותר ועוד יותר", כמאמר השיר שזכה במצעד הפזמונים השנתי:
"הדרך החכמה לשמור על אנשים פסיביים וצייתנים היא להגביל באופן מוחלט את טווח הדעה המקובלת, אבל לאפשר דיון תוסס מאוד בתוך הספקטרום הזה. זה נותן לאנשים את התחושה שיש חשיבה חופשית, בזמן שכל הזמן ההנחות מראש של המערכת מתחזקות על ידי גבולות המוטלים על טווח הדיון". (תרגום דיגיטלי)

אני רוצה לזכור את התאריך הזה דרך דמותה של אשה אחת, גיבורה בעיניי, שבורחת עד היום מתהילת שווא ומיהירות ריקה של "שופוני".
האשה הזו, שהיתה המנהלת בביה"ס בו עבדתי, לא זכתה לכבוד רב ממני. אבל, התכונות שלא מצאו חן בעיניי הן אלה שהפכו אותה לגיבורה: גלי תיבון. מיותר לציין שמכונת הרעל של השלישייה שהשתלטה על החיים כאן [רה"מ, רעייתי, ילד"ז] כבר טוענת לידיעה מראש שלה ושל בן זוגה על הטבח, ולכן הם ידעו איך ולאן להגיע.

אני מעדיף, כמנהג בת היענה, לטמון ראש בחול. אבל הקולות השונים מרעידים גם את החול. שלא כמו אחרים שתש כוחם והם בורחים/עוזבים/חצי מהגרים כנראה אנחנו, בת זוגי ואני, כאן.

האם עד מותנו?


יום שבת, 4 באוקטובר 2025

534 - שטויות של בין הזמנים הקשים

פרוייקט מסלול, עונה 21, 2024, דיסני+



---
אני מחכה ומחכה שערוץ 37, החיים הטובים, ב-הוט יתעורר ויתחיל לשדר את העונה האחרונה, והנה בביקור אצל בני ראיתי "פרוייקט מסלול" חדש-דנדש. "היי, למה לכם יש ולי אין"? שאלתי בתרעומת.
כשהגעתי הביתה, מייד נצמדתי לתוכנית.
יומיים צפייה.
בהחלט מבחינתי לפחות שווה את ההמתנה והבינג'.
תוכניות ריאליטי בצורה גסה מאוד מתחלקות לשני סוגים: ריאלטי-תחרות בתחום כישורים מסויים [בישול, אומנות, צילום, ניפוח זכוכית, עיצוב אופנה, ואפילו צפיתי באחת שעסקה בסידור פרחים] וריאלטי-יחסים, [עקרות בית אמיתיות, נשות הרופאים, האח הגדול, הישרדות, תוכניות זיווג וכו' וכו']
פרוייקט מסלול שייך לסוג הראשון, ואני צופה בו מאז עונה ראשונה.
האבולוציה של התוכנית מרשימה לא פחות, כולל לפחות "ספין-אוף" אחד, תוכנית לכאלה שהודחו מהתוכנית וניסיון לזכות מחדש בתואר, בכסף ובתמיכה מקצועית. All Stars
בין היתר - מעבר מהכנה לקראת אירועי האופנה בניו יורק [שבוע האופנה] לויתור על שבוע האופנה לטובת אירוע סיום באולפני החברה.
למשל, ויתור על טים גאן המבריק כמנטור לטובת בוגר התוכנית, כריסטיאן סיריאנו, שויתר על תדמית "האב הטוב אך הנוזף" למשהו יותר קרוב למשתתפים בגילם או ברוחם, אחד שהצליח בתוכנית וגם בתעשייה בצורה בולטת במיוחד.
כמה עונות היידי קלום לא היתה המנחה.
מצאו לה "תחליפים" מעניינים, אבל בעונה האחרונה מי שנשארה לצדה היא נינה גרסיה, שמשתתפת מהעונה הראשונה.
יש גם שינוי דרסטי בעריכת התוכנית.
מתן מקום רחב יותר לפינת ה-וידויים, ליריבויות אכזריות וכן גם לברוטליות של השופטים. הבולט הפעם היה הסטייליסט לואו רואץ' שויתר על ה"פאסיב-אגרסיב" האמריקני לטובת אמירות קשות ולא קלות.
קצב התפתחות האירועים מהיר יותר מבעבר. מתן ביטוי לסגנון ה-טיקטוק עם בועות-טקסט קופצות לרגע ובמהירות.
"גלגל הצלה" נעלם מהתוכנית לגמרי.
מרתק, מעניין.
יש בתוכנית משהו עקרוני ביחס לאופנה, שאינה רק "תפירה עילית", אלא גם עיצוב אופנה למצבים מסויימים, למקצועות מסויימים, למחלות, לנכויות. אהובה עליי בעיקר ההקפדה על דוגמניות במשקל גבוה, ולכן כפייה אמיתית על המשתתפים לחרוג מהמודל המובהק של דוגמנית/דוגמן. אני גם אוהב את פינת "לקוח אמיתי" - כלומר אדם שאינו מתחום האופנה אבל מעונין/ת בעיצוב בגד לטעמו.
פינה נוספת אהובה מאוד היא עיצוב באמצעות חומרים לא שגרתיים. החל מזבל ממזבלה דרף חומרים לשיעור מלאכה לילדים.

למי שאוהב - מומלץ.


יום שישי, 3 באוקטובר 2025

533 - פוליטיקה?

 הנושא החם בשרביט הוא "הסכם השלום" שנחתם בין רה"מ לבין טראמפ.

עוד בטרם השתתקו קולות "השמחה", כבר עלו קולות חוסר האמון בשניים האלה, ורבים גם השתכנעו שמטרת הטקס, בטח מבחינת ביבי, הוא יצירת מצג של תקווה, ולזכות ביומיים של בועתיות מלאה, מנותקת מכל העולם, ערב יום כיפור ויום כיפור.

אין לי מעבר לכך הרבה מה לומר.

נר הזיכרון שקניתי הוא ל- 72 שעות, כך שרק היום יסיים את חייו, ויגמור לציין 52 שנים מ- 1973.


זו הפעם הראשונה שאני רואה סרטון זה.

לבי לבי לנערה, אישה כיום, ששכלה את אהוב לבה.


יום שלישי, 30 בספטמבר 2025

532 לצום, לא לצום, תקוות זהירות

 על אף הנדושות שלא תאומן של "אתה צם/ לא צם"  השאלה הזו מקפצצת לה בין לבין שיחות עם א.נשים שלא מכירות אותי.

כבר שמעתי, לא להאמין, בעקבות "הכניעה המפוארת" של רה"מ, כולל התנצלות פומבית בפני קטאר, לא פחות, שדווקא השנה יש להתפלל לאל של היהודים ולמלא מצוות הצום, שציווה.

היינו כבר בסרט של ה-הבטחות.

זהירים וזהירות - יתכן וזה רק לצורכי שקט בשבוע יום הכיפורים, אי אפשר להתאכזב יותר, לכעוס יותר.

ד' אמרה לי ששמעה מפי אחד מהורי החטופים שחייו נגמרו, והוא רמז מפורשות על התאבדות.

רמות השחיתות והעבריינות של הכוורת השולטת בנו פשוט עוברת כל גבול, והידיעה של חברי.ות הכוורת ש"עכשיו זה הזמן לעשות לביתן.ם" מעוררת בי כעס רב.

אתמול בערב אמרתי ל-ד' כשחזרנו מביה"ח בו נכדתי עברה ניתוח חירום עקב רשלנות של רופא קופ"ח בטיפול שורש, שנגמר לי הכוח, די. 

האם כעמיתי הוירטואלי, יובל שחר , אעבור ל"גלות פנימית"?



יום שלישי, 23 בספטמבר 2025

531 - שלוש פעמים - היה טוב

 השתתפתי בשלושה מפגשים ביממה האחרונה.

שניים משפחתיים ואחד עם חברים.

הצפי שלי היה: 2 מפגשים גרועים, 1 יהיה שמח.

אבל, המציאות טפחה בעליזות על פניי:

2 המפגשים המשפחתיים, עם אותם אנשים היו הצלחה גדולה.

לשם שינוי כל המחלוקות הושמו בצד

הילדים גדלו

המבוגרים רגועים יותר

דציבלי הצווחות והצרחות ירדו פלאים

אז פעמיים כי טוב, ובוודאי הפעם השלישית שהיתה עם חברים.

אבל, 

חייב חייב להדגיש - האווירה הכללית איננה אווירת חג! התחושה תחת כל השמחה קשה. אנשים מרגישים מאויימים, אין כיוון ואין משכוכית.

אני סולד משיחות "מה המצב" או שיחות פוליטיות חסרות שחר שבטבען הן קיטורים בלתי נסבלים, לשמחתי כמותן היתה מינימלית.

אני מחזיק אצבעות שלא יגיע עדינו אף טיל

אני מקווה שהמטורף בהנהגה יתעורר לרגע

אני שואף שהמושחתים שחושבים שהכל מותר להם - יבינו שלא

אני רוצה שמשטרת ישראל תחזור להיות משטרת ישראל

שנה טובה