כמי שהולך מעט לבתי קולנוע, ואז בודק היטב מה אני עומד לצפות, השבוע צפיתי בשלישיית סרטים, שניים בבתי הקולנוע ואחד בנטפליקס.
הסרט בנטפליקס נקרא "לב של אבן" . באחד העיתונים נטען שהוא תשובה נשית לג'יימס בונד, ויש בו התיחסויות מפורשות לסרטים שונים בעשורים האחרונים שממחישים את הפחד ממאגר מידע ענק שיכול לדעת מה כל אחד עושה, מתי הוא עושה, ויש לו שליטה מלאה על כל מערכות הנשק האנושי. בסרט הוא נקרא: הלב. לא פחות [ בטח בעקבות אילון מאסק, צוקרברג, גייטס ועוד רבים אחרים]
סרט גנרי לגמרי, לצערי לגל גדות אין כריזמה של נשים אחרות, כגון: אנג'לינה ג'ולי, ולכן הסרט די בנאלי, הדמות שלה חד גונית להפליא, רובוטית. במקום אחר שאלתי, אם היא תשובה למישהו משחקני ג'יימס בונד, שמא בטעות היא הצליחה לפתח קסם אנגלי חמקמק, מבטא בריטי-אצילי, שאין לה. אפילו גברים היא לא משכיבה על ימין ועל שמאל. והנבל? כשרואים את הסרט הזה ואת סרטי בונד, או את הפארודיות הנפלאות של מייק מאיירס בסדרת "אוסטין פאוורס", מבינים את אומללות הסרט ואת טיפשותו.
אחר כך הלכתי לשני סרטים, מומלצים. אחד אפילו עשה מליוני דולרים, זכה לצרף את שמו לסרט רציני, אופנהיימר, ברביהיימר, שלא נדע.
אופנהיימר, אין סיכוי שאצפה בו, אין לי סבלנות לסרטים על "דמויות אמיתיות". אני אוהב את מחוזות הדמיון והפנטזיה. אבל ל-ברבי הלכתי. אפילו לבשתי מכנסיים קצרים וורודים לפי הנחיות הנכדה שלי. הלכנו בתי, ושתי בנותיה הבוגרות.
קומדיית לייב אקשן ראשונה על דמות הבובה המפורסמת והנמכרת ביותר בכל הזמנים ברבי! מרגו רובי, שגם הפיקה, וראיין גוסלין הם ברבי וקן שמוצאים עצמם פתאום בעולם האמיתי. בבימויה של המועמדת לאוסקר גרטה גרוויג (נשים קטנות)
ברור לגמרי שזה לא סרט לילדות. ברור גם שזה סרט שחותר תחת עצמו בעקביות, מעודף מודעות עצמית, אירוניה ורצון לומר משהו על ה"פטריארכיה". אפילו הגזימו עשות, ובאחת הסצינות ברבי אומרת שהיא בכתה, והיא לא יפה. ואז קול מתערב ואומר: "שלצורך כך היו צריכים ללהק שחקנית אחרת" [וואווווווווו, איזו מודעות, וואוווווו]
הסיפור מטומטם לגמרי. החתירה העצמית תחת קונצפציית "מולטיוורס*" מובילה לריסוק הרעיון המהפכני שבניסיון להאיר באור סאטירי ופארודי את העולם הקפיטליסטי הקיים. , קריצות לעידן המחזמר ההוליוודי הקלאסי עם ריקודים שמייצרים תמונות. הסצינה היחידה היפה היא ריקוד הגברים, הנלחמים. שחור על רקע לבן, יפהפה.
התמצית היא, ברבי החוזרת למציאות, מה עושה כצעד ראשון - נכון, ללכת לגניקולוג.ת. נו בחיאת...
אבל רע מכך - בממלכת ברבי יש שיקוף של כל אפשרות נשית חיה. רזות, שמנות, שחורות, היספניות, אסיאתיות, נכות, גבוהות, טרנס'ית אחת אפילו. אמ-מה איזו ברבי יוצאת לעולם? נכון: בלונדה עם עיניים כחולות.
הסרט השני נקרא "אבידות ומציאות", סרט ספרדי בעל אופי אלמודוברי מעט, ודבילי ברמות-על.
אעתיק לכאן:
"מריו עובד במשרד שבו הוא אחראי על כל האבידות שהצטברו שם במשך שנים רבות. הוא מבלה את זמנו בניסיון להתחקות אחר מקורם של אותם חפצים, על מנת להשיב לאנשים פיסות אבודות מחייהם. רק הלנה, קצינת משטרה צעירה, המבקרת לעתים תכופות במשרדו, מצליחה לסדוק במעט את השריון שלו. יום אחד מגיעה אל המשרד מזוודה שנמצאה בקרקעית הנהר ובתוכה, בגדי תינוק ושרידי אדם. מריו יוצא בעקבות המזוודה שמובילה אותו אל שרה, צעירה הלכודה מילדות בארגון הסוחר בבני אדם, כאילו היו חפצים"
זה הפתיח, ההמשך כמובן הוא מתאהב בזונה, כמובן הוא חייב להגן עליה, ואח"כ כמובן הוא אבי ילדה העתידי, והוא חייב להציל אותה מסוחר הנשים והילדים, ממקסיקו, לא פחות.
אז יש סוף טוב? כן ולא. הרשע מת, המאהב שלו בחיים, שרה והתינוק ניצלים, אמ-מה מריו מת מאיבוד דם במטוס [אבל כנראה שלאף אחד לא ממש אכפת!]
שלוש נפילות מהדהדות מבחינתי. ברור לי לגמרי שאחרים רואים אחרת לגמרי את הסרטים.
- - - -
* מולטיוורס - יקומים מקבילים
