לי זכורה היריבות המלאכותית שיצרו בין שושנה דמארי לבין יפה ירקוני. זוכר גם את ירדנה ועופרה, האחת עם קריירה בינלאומית והשנייה שרה היום עם הגבעתרון.
שושנה סיימה חייה צלולה, יפה חלתה באלצהיימר ונעלמה לגמרי.
שתיהן זכו לסרטים דוקומנטריים. לשושנה יש בת שהתנערה ממנה פחות או יותר, ליפה יש יותר מבת אחת, יש נכדים וחתן-גרוש שמעריץ אותה.
יפה היתה "סלונית", אוי לבושה, בתל אביב רוקדים ריקודים "סלוניים", שושנה התחברה בעוצמה למיתוס הציוני ולא היתה לה בעייה עם המיתוג של "קול תימני" כקול הישראלי. לא שמעתיה ולו פעם מתעסקת בענייני חברה ופער עדתי.
לכן, מה הפלא שביריבות ירדנה-עופרה, התימניה דווקא בחרה לא להיות ה"קול הציוני", אבל כדנה אינטרנשיונל, הסכימה ליצא לחו"ל ולעולם את "תבנית נוף הולדתה". גם אצל עופרה, למעט נסיבות ילדותה והתבגרותה, הענין החברתי היה חסר ערך, אבל בניגוד לשושנה, היא התחברה לחומרים מסורתיים של עדתה והפיצה אותם בעולם.
האינטרנשיול מזמן עזבה את זהותה כזכר ואת זהותה הלאומית. אם היא מייצגת "בעיה" אין לה קשר לעברה כנער מה"שוליים" עם בעיות עדתיות.
אז..
על יריבות גאון-איינשטיין מעולם לא שמעתי. לא ידעתי על קיומה. שלישיית גשר הירקון המופלאה כללה את שניהם, להקת בצל ירוק כללה את שניהם. כל אחד מהם עשה את בחירותיו, ושניהם מבחינתי התעלמו לגמרי מזרמי העומק החברתיים, וניסו, גאון עדיין מנסה, להציג את ה "כל ישראלי" בין אם הוא ירושלמי או תלאביבי, בין אם אביו שחקן ב"בימה" ובין אם אביו חכם ירושלמי ידוע [כאביו של א"ב יהושע, כאביו של מאיר שלו].
דווקא הייתי מודע חלקית ליריבות הישראלית או העולמית בין אלביס וקליף, די הצחיקו אותי המלוקק הבריטי והמלוקק האמריקאי. האחד, כישרון שלא מהעולם הזה. זמר, שחקן גבר יפה תואר, קול נדיר במיוחד, שהשמין כמו חזיר ומת בשנתו. השני נשאר רזה, יפה, ועדיין בינינו [בשנתיים מבוגר מהגאון המקומי], שעד היום לא הצלחתי לגלות - מה מצאו הבנות ביפיוף נטול הכריזמה האישית ובטח המינית? [טום ג'ונס, חוליו איגלסיאס בני זמנו היו פי מליון טובים, מושכים וסקסיים ממנו.]
ה"חיפושיות" ו"האבנים המתגלגלות", איש הרוח לנון ואיש היצרים ג'אגר?
אני מכיר שירים של החיפושיות בשל העובדה שלא מפסיקים לשדר אותם כאן, שקוטנר שם לעצמו מטרה להפיצם בארץ כמה שיותר. כמה מהם הפכו למעין "הימנונות" של תקופה. אשכרה לא מכיר שיר אחד של המתגלגלות, אבל דמותו של ג'אגר לא תימחק מזכרוני. מה ל'שות, הצנון הבריטי עם "משקפי לנון" השפיע קשות על רוצחו. המיטה שלו עם עקיבא נוף היתה יותר ממגוחכת, וסיפור היפנית שקרעה את "הלהקה" מופרך. החתיך השני, שקפץ בכל המיטות בעולם, ללא הבדל גזע ומין הקדים את המאה ה- 21, ויש הטוענים שגם כיום, בגיל 80 הוא ממשיך להתפרע.
האמת, שלהקת "קווין", ברוס ספרינגסטין, אלה פיצ'רלד, ארתה פרנקלין, בילי הולדיי, בסי סמית', לואי ארמסטרונג, ריי צ'ארלס וגם - ברברה סטרייסנד, בט מידלר מלאו את עולמי הצלילי מהשמות שהוזכרו בפתיח של טליק.
אז איפה אני ביריבויות השיווקיות הללו?
אני בשום מקום. אבי אהב מוזיקה קלאסית, זמרים ישראליים, מצעדי הפזמונים, התחרויות שטליק הזכיר מעולם לא נכחו אצלנו בבית, כך שלא נאלצתי לבחור. אהבתי את "כלניות" ואת "באב אל וואד"; "בלדה על החובש" הקיטשית שמקדשת מוות [בהתאם לנרטיב הציוני שעכשיו בימים אלה מרוסק לרסיסים] לא התעלה על "לאוטובוס נכנסת.."; "אם ננעלו" "בא לי טוב" באוזן ליד שיר של ירדנה [יש איזה שיר? אהה] "עגילי דמאר".
אתם יודעים, היו גם זמרים אחרים באותן העתים. טובים לא פחות מקבוצות היריבים לכאורה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה