כשהתחלתי את התבגרותי המינית אמי נתנה לי מיכל קטן, תרסיס דיאודורנט ואמרה: לא מספיק להתקלח מדי יום, יש להשתמש בזה, כי הריח שנודף ממך "רע".
נדמה לי שזו היתה הפעם הראשונה שהפכתי מודע בבת אחת לסוגיות של "נראות", "ריח", "טיפוח" וכו' די מהר אח"כ ה"אקנה" הגיעה אליי, והיא היתה חריפה מאוד. משום מה זה לא הפריע לי במיוחד וגם לא מנע ממני התפרעויות כאלה ואחרות, אבל הפעם אבי שלח אותי לרופא עור.
ממנו למדתי לשטוף את הפנים בסבון מיוחד, למרוח אנטיביוטיקה, ונכון - להוציא שחורים. למזלי ה"אקנה" היתה רק על הפנים ולא התפתחה לשאר הגוף, וברגע שהתגייסתי היא עברה מהיום למחר.
צלקות לא נשארו על פניי.
מאז ועד היום יש פרוצדורה קבועה:
מדי בוקר, ניקוי הפנים בסבון, גילוח, מריחת קרם לחות, הוצאת שחורים [אם יש..]. קרם לחות גם על המרפקים והברכיים.
מניקור-פדיקור כבר שנים, כולל לק שקוף על הציפורניים של הידיים.
מעבר לכך, כלום.
היתה תקופה קצרה שהתנסיתי באיפור קל. "קונסילר", "מייק אפ" וזהו. אחרי שלוש או ארבע פעמים גיליתי שזה גוזל זמן בוקר יקר, אז לא תודה. כיוון שאני "קמצן" התכשירים שזרקתי לפח לא עלו סכום מוגזם, אפילו אומר סכום מגוחך.
באותה תקופה מצאתי חנות בה היתה מוכרת שאימצה אותי [הרבה מעבר ל-מה שאני מוכן], אז למדתי עוד כמה טריקים של איפור, אבל נזכרתי באיזה אדון שהכרתי לפני עשרות שנים שהיה מתאפר באופן קבוע. מאותו רגע הזכרון הצטרף לזמן, ודי.
ואני לא יודע אם מסאז' זה טיפול "פארארפואי", בטח המסג'יסט לא רואה עצמו ככזה. אחת לחודש חודש וחצי. בעיקר ע"מ לשחרר שרירי שוקיים תפוסים, הגברת זרימת הדם לרגליים [אני סוכרתי].
לא משתמש בבוטוקס, לא צורך ניתוחים פלסטיים מאף סוג, אפילו גידולים קטנים שפירים אינני צורב/שורף.
אבל יש לי קעקוע על חלקן הפנימי של כל אחת זרועותיי.
הכי יפה להיות יפה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה