22 -

 רגע אין דממה, שקט, שלווה

הרדיו מטרטר ללא הפסק, הפעם אני על גל"צ

כשהיא לא נמצאת אני מזנק על רדיו נוסטלגיה

ואז אני מדומם אותו.

האם לי הקטן, חסר החשיבות, גרגר אבק

חשוב מה יקרה היכן שיקרה, האם מצב רה"מ

משנה או ישנה את חיי הקטנים, הבנאליים,

חיי משכורת, פרבר בורגני שופע עצים ואוויר נקי?

האם עתיד נכדיי ישתנה בגלל מאבקי כוח

ניבולי פה, גידופים ברשתות חברתיות, האם

יופיין של נכדותיי, אמונן בעולם טוב ונקי יזדהם

בגלל מריבות אינסופיות על גודלו של איבר?

 

21 - גאון הנשיאות

 אין לי מושג מי התחיל בהזניית מוסד הנשיאות הישראלי. 

הנשיא הישראלי, לפחות לפי הזכרון המעט סלקטיבי שלי, היה סמל מאחד, כמו דגל ישראל. ציפו ממנו להיות "דמות בובה" מבוגרת, בעלת עבר אינטלקטואלי מכובד, מעבר לסמלי הפוליטיקה הכוחניים. סמכות רחוקה וקרובה בו זמנית.

אידיאל הנשיא נצרף בדמותו של יצחק נבון, רעייתו הססגונית אופירה, ילדים, מחלתהּ הקשה. אבל ובעיקר היותו איש כרסתן וחביב, א-פוליטי באופן מובהק.  לכאורה א-פוליטי, מזכירו האישי של בן-גוריון לשעבר, אבל בימי הערוץ הטלוויזיוני היחיד חביבותו, שפתו העשירה, היותו מזרחי-ספרדי שהזכיר ראשי קהילות טיפוסיים בארצות צפון אפריקה והסהר הפורה, יוון, בולגריה ותורכיה הוא התקבל על כל הציבורים הישראליים.

בשלב מסויים התקלקל מוסד הנשיאות עד כדי השפלתו לעפר. הוא הפך לכלי פוליטי כדי לסלק יריבים קשים, הוא התגלה ככלי יעיל למתן חנינות לרצויים [ ראה - עזר ויצמן ורוצח המחבל של קו 300 ]. המשך הזנייתו הוא במציאת נשיא כאשם באונס וכליאתו. נסיון לרומם מוסד זה היה בבחירת שמעון פרס, חתן פרס נובל לשלום, עמיתו-יריבו הנצחי של רבין הנרצח. הנשיא הזה לא כוון כלפי פנים אלא ובעיקר כלפי העולם, תפקידו להיות עלה תאנה, משפר תדמית של מדינה ימנית, סרבנית זכויות אדם. בהיותו רודף כבוד, לא פחות מרה"מ הנוכחי, נמצאו השנים טובים זה לזה.

רבלין, הנשיא הנוכחי, הפך לדמוקרט גדול עת ירדה ממנו גלימת יו"ר הכנסת וחבר מרכז הליכוד. סאגת מות בת זוגו, נחמה, שזכתה לאהבת הציבור חיברה את הציבור הישראלי, ברם סירובו להפוך ל"בובה שותקת" עורר זעם רב כלפיו בביתו הפוליטי. לשעבר?!

רבלין מגיע לסוף הקדנציה. לא נראה שיש מישהו בכנסת המעונין לתת לו להמשיך להיות נשיא של "כולנו" עוד 5 שנים. הקונספירטיביים בינינו טוענים שהחשש שיסרב לתת חנינה לרה"מ בעתיד מונע ממנו בחירה נוספת לנשיאות, כמו גם הדיבור הממלכתי-הדמוקרטי-נטול הפנייה הפוליטית שלו מנוגד לממשל נתניהו המבוסס על הַפְרֵד כמה שיותר ומשול ככל שתוכל.

אז יש לנו נציג חדש מטעם עצמו. יהורם גאון. זו לא תהיה הפעם הראשונה ששחקן, זמר יהפוך לדמות ממסדית אהובה על ידי הרב. הפרסום, ה"ידוענות", ההיסטוריה האישית והנטייה לבחור בצד פוליטי רך במיוחד, במקרה הישראלי - ימין רך מאוד בהחלט מכשירים אותו. נראה גם, שבמקומות בהם מושכים בחוטים הוא ייחשב כנוח לשליטה, להדרכה ולכיוונון לפי רצון בעלי הדיעה. הוא הרי שחקן, הרחבה של דמות "ליצן החצר" שעל אף פיו הגדול הוא ידע מתי ראשו יותז, והתנהג בהתאם.

זו הנשיאות, ישראל מודל 2021. זמר "לאומי" רוצה להיות נשיא, מודיע על כך ומתחיל "קמפיין" בכנסת להבטיח לעצמו קולות שיבחרו בו.

האם הוא יהיה נשיא של כולם?

האם הוא נשיא מתאים לאיחוי פצעים, קרעים? האם יהא נשיא מתאים לרוח הפשרנית שאפיינה את נבון? האם הוא רואה בעצמו ממשיכו של נבון? שני ירושלמים "אסלים", דוברי עברית ירושלמית עשירה עם לווית חן של מבטא ספרדי-אלטיסטי של הישוב הישן.

20 - לאן נוליך את החרפה?

  חברתי הטובה, נורית פרי, פרסמה את השיר "על כבוד המשפחה", וסיימה אותו במלים הללו:

מי אמר שומר אחותי אני

איך נפלו גיבורות

ואיה השה לעולה

אני קורא את השיר ובאוזניי מצלצלות מלות הדיווח היבש על השוטר שהגיע למקרא קריאה אובדנית של אשה, שכב אתה ולמחרת היא התאבדה. מה היה עונשו של השוטר? ששה חודשי שירות.

על מקרים כגון דא כתב אלתרמן: לאן נוליך את החרפה, את הבושה, את כאב היותנו גברים אנסים, אלימים והקלות הבלתי נסבלת בה אחינו הגברים מוצאים עבורנו דרכי מוצא.

חברתי אופטימית מאוד:

Arik Benedek Khabif

אחותי תמיד תושלך לצד... אימת החיים במין הלא נכון. 

1

• Like
•  · 
  Reply
•  · 33m
•  · 
  Edited

• Nurit Peri

  אימה- נכון... תמיד? אני לא יודעת . בכל זאת אופטימית...

האמנם אופטימיים גם אתן/ם?

ציטוט מדיאלוג עם גולש בפורום של תפוז - אקטואליה בדיוק על האירוע הזה:

נכתב ע"י ai27:

לא זוועה
לא אנס
ולא ירש.

סתם שוטר בוגדני שניצל הזדמנות.

וזו לא זוועה?
אשה מאיימת בהתאבדות, במצב נפשי גרוע במיוחד - זה הזמן לשחרר את ז.ין מהמכנסיים, לשכב אתה, כמו... אתה לוקח אחריות על חייה של אשה לא יציבה במקום להשיג לה עזרה?
לטעמי הוא בהחלט ירש עונש הכי קל בעולם שאפשר, כמו טפיחה קלה על אצבעותיו.
אבל אם אתה רואה בזה "סתם שוטר בוגדני".. אני מניח שלא אתן לך להתחתן עם בתי ואתנגד לכך שתגדל את נכדותיי.

נכתב ע"י ai27:

איפה הזוועה?
הוא דיבר איתה ומנע סכנה מיידית, אבל שוטר זה לא פסיכיאטר.

הבעיה היא שזה טיפוס בוגדני מבחינת אשתו, אשתו צריכה לשים עליו זמם כמו לכלב.
רק למטה

הזוועה נמצאת בכך, ששוטר מגיע אל אשה המתקשרת והיא במצוקה נפשית חריפה. הוא מנצל את חולשתה! [ לא צריך להיות פסיכיאטר, צריך להיות בן אדם!! ] ושוכב עמה. אם זו לא זוועה, מה כן זוועה?? זו בדיוק כמו ניצול של ילדות מפגרות, שמדי פעם אנחנו שומעים על בני נוער או גברים ששוכבים אתן. הקלות הבלתי נסבלת בה אתה "מוחל" לאיש, רואה בו בעיה של אשתו היא בדיוק כנראה תגובת העונש שהוא קיבל. גברים מגינים על גברים אחרים.

19 - למה?

 עמית צעיר, רק השנה התחיל לעבוד, גילה את הפורום המקצועי שלנו. הוא בירר לגבי הלך הרוח בו, ואמרו לו שהוא ידידותי, אפשר להעלות בו שאלות כמה שרוצים.

שמח וטוב לב החל להעלות שאלות בסיסיות בפואטיקה, בקריאה של שירים מההיבט ה"טכני" [ זיהוי אמצעים רטוריים, אמצעים פיגורטביים], ובכך לשמחתי, לפחות, ולשמחת רבות ורבים נוספים עורר דיונים סוערים ונמרצים סביב מושגי יסוד כ: דימוי, מטאפורה ורבים אחרים.

לאחרונה הוא שאל שאלה לגבי המשפט הזה:

אני נושא על על גבי שק של זכרונות - האם זו מטאפורה בתוך מטאפורה?

התשובה הראשונה והתוקפנית שילחה אותו ללמוד מה זה "קונסיט" [ תת סוג של מטאפורה בה מחברים מין שאינו במינו, וחללית חייזרית עם אכילת אסקרגו ].

ענה מה שענה, וזכה לפנייה במסנג'ר שלו מהמפמ"רית - היכן אתה עובד?  אני מבין שזו היתה פנייה לקונית, שעוררה בו חששות רבים. עת שאל בחזרה - מדוע את רוצה לדעת? נעלמה לה המפמ"רית מהשטח.

מדוע אני שואל את עצמי, בעלי שררה  לגמרי מתנהגים בגסות רוח, מדוע לעורר חששות?

אגב, לגבי השררה - זו שררה וסמכות פקידותית. לא רוחנית, לא פעילה ממש. תרומת המפמ"רית הזו לחיי הרוח והתרבות הישראליים מועטה משל כל קודמיה, לצערי.

18 - ובכל זאת

 אני מביא לכאן האיקו שכתבתי על תרבות הזוהמה שפושה בנו:

הַצְּבִי הָרַץ דָּמַם וְדִּמֵּם סְתָם - יִשְׂרָאֵל טוֹרֵף

מוקדש למשפחת תם פרקש - https://katzr.net/08df92

17- תום פרקש ז"ל

 אין בי רצון להעלות מחדש את סרטון ההפגנה מול בית משפחת פרקש, כי הכאב כלכך עז.

שנים אני חי בתחושה שנפילת אחי ב- 1973 עברה כמו "כלום לא קרה". לא הצלחתי מאז 1995, עת המרשתת התחילה לפעול במרץ בישראל, למצוא חברים שלו, ויותר מפעם גם שמעתי תגובות של "אז מה?!"

הרבה יותר חמור כשאתה אח שכול ושמאלני-קיצוני בהגדרות הישראליות. מיד אתה נחשב כבוגד, בוגד בזכר אחיך, בוגד במדינה.

קבוצת המטורללים שהפגינה מול בית של משפחה פרטית הציגה בצורה קיצונית את זרם המעמקים הבאוש של החברה הישראלית. אלה זרמי העומק שתעמולת רה"מ השיטתית, כבר שנים ארוכות מולידה.

לצערי, רה"מ גינה באיחור רב תוך שימוש בטקטיקת נאום יום השנה לרצח רבין בכנסת - מגנה, אבל.. גם מולי מפגינים. כלומר - דוחף את עצמו לתוך האירוע, מתקרבן וכרגיל הגינוי שלו אינו גינוי, אלא הוא חותר תחת הגינוי במו פיו.

לצערי, קול ה-איד של הבלפוראי [ביבי], בנו יאיר, טרח בבוטות רבה יותר לא לגנות אלא לתקוף את משפחת פרקש, בחינת, השוואה מרדדת ומשטיחה בין איש ציבור לבין אדם פרטי, להם מותר ולנו אסור?!

הנחמה הגדולה שלי היא אותם ילדים נפלאים שאני מחנך עשרות שנים, שלמענם אחי נפל. 

16 - התקפי חרדה

 הייתי בן 12 או 13 ונסעתי באוטובוס לאיזה קורס. בקורס פגשתי חברה טובה שלי. אאז"נ [ אם אני זוכר נכון ] היא נתנה/השאילה לי משהו, שכחתי להחזיר, ובבית נזכרתי.  מאותו רגע התחלתי להזיע, הבטן כאבה לי נורא, הבטתי באבי והתביישתי עד כדי ויתור על ארוחת ערב ושינה מוקדמת מהרגיל.

התחושות הקשות הללו, שלא היה להן שם, ליוו אותי עוד חצי יום, עד שפגשתיה והתברר שלא קרה כלום, היא אפילו לא הבינה על מה אני מדבר.

מאז ועד לפני כעשר שנים, אולי קצת יותר חיי היו ארוגים בהתקפים קשים יותר או פחות. כמה מחשבות על התאבדות, שלא הבשילו לכלל מעש. סרוב תקיף לקבל אחריות על עצמי מפחד התקפי החרדה הללו, שדיכאו אותי עד מוות.

חלקים מהעבודה היו קשים מנשוא, ולימדתי את עצמי איך להתמודד אתם בדרכים הכי פסולות שאפשר. [ עד כמאה סיגריות ביום, למשל, רזון קיצוני ]

התקף חרדה מורכב משילוב של תחושות גופניות: הזעה מוגברת, רעידות הידיים, חולשה ברגליים, כאבי בטן עזים, רצון לא לעשות כלום, דכאון קל ומחשבות טורדניות קשות: תסריטי עתיד דיסטופיים, פחד נורא מהחיים, חרדה מהסביבה.

בפעם האחרונה שהלכתי לפסיכיאטרית להחליף את התרופות היא אישרה: יש לך הפרעת חרדה קשה. [ כלומר זה אפילו יותר קשה מסתם "התקפי חרדה" ] האמת, האישור הזה הקל עליי במקצת.

חיים עם חרדה הם חיים בהם כל דבר יכול לערער את האיזון הפסיכולוגי שלי. דוגמה - אתמול הבוס אמרה לי שבעקבות שיחה שלה עם X אחרי דיווח שלי אמא של X רוצה לדבר אתה.

מייד בוקס בבטן, הזעה, רעידה בידיים - אלא מה?! מייד - מה אני אומר לה מחר, איך אני יוצא מזה, למה בכלל אמרתי לה. הדבר היחיד שלא עשיתי, בניגוד לעבר - לא הצפתי אותה בהיסטריה שלי ובחרדה, המתנתי בסבלנות עד שפנתה אליי. שלחתי את מה שביקשה. אחרי חצי שעה קיבלתי דיווח שהרגיע אותי. ר"ל - במשך שעתיים עברתי יסורים פיזיים ופסיכולוגיים רבים.

ברור למה הלכתי לישון עשר דקות אחר כך, ולא היתה סיבה גופנית לעייפות.